הרפתקה מקסימה בארצו של פיטר פן

את הנסיעה מתל אביב לירושלים פתחנו בחשש מסוים לעשות את כל הדרך הזו רק כדי להיתקל, שוב, באחת מחלטורות הקיץ סוחטות הכספים של החופש הגדול. שלוש שעות לאחר שהגענו לגן הבוטני בירושלים יכולנו לסכם בסיפוק ש"המסע לארץ לעולם לא" הוא אחד מבילויי החופש המומלצים ביותר בשלב מתקדם זה של אוגוסט בלתי נסבל שבעיצומו אנחנו שרויים, כזה שמצדיק לחלוטין את הנסיעה מתל אביב, ומציע בילוי מענג גם להורים וגם לילדים, במחירים שפויים לחלוטין.

"המסע לארץ לעולם לא" משלב את ההנאה מיתרונות הגן הבוטני עצמו, אתר מקסים ביופיו המאפשר לילדים להתגלגל על הדשאים בעוד ההורים מוזמנים לשבת בספסלים חלומיים קטנים בין פינות חמדה מתוקות הנסתרות בין העצים, ואת ההרפתקה הבאמת מקסימה בארצו של פיטר פן שקמה לתחייה בין פינות הגן הבוטני, חוויה אסתטית להפליא המתרחשת בשעות הנוחות ביותר להרפתקה מעין זו, בין ארבע אחר הצהרים לשמונה בערב.

בכניסה לגן יקבל כל אחד מהילדים את מפת ארץ "לעולם לא" המציגה בפנינו את התחנות המחכות לנו במסע: אוניית הפיראטים, אי בנות הים, בית הספר לשודדי ים, כפר האינדיאנים, כיתת הפיות של טינקרבל ומחנה הילדים האבודים. בצדה האחורי של המפה כתב חידה שאמור להוביל אותנו למציאת האוצר בסופו של הבילוי.
התחנה הראשונה של המסע, יש לציין, תחנת בנות הים, לא מעידה על ההמשך ומשאירה רושם פחות עז. אחרי כמה דקות שם חשבנו שבתוך שעה מקסימום נסיים עם תחנות "לעולם לא" ונישאר ליהנות מהגן הבוטני עצמו, אבל מהתחנה הבאה, בית הספר לשודדי ים, התחילו הדברים להמריא, ובסופו של יום גילינו שאחרי שעתיים וחצי במקום לא הספקנו לסיים את כל התחנות שמציע המקום.

"המסע ארץ לעולם לא" (תמונת יח"צ)

ספינת פיראטים גדולה ומוזיקה מאיימת אך מלאת הדר מקדמים את פנינו בכניסה לבית הספר לשודדי ים, אותו זנחנו בשלב בו נתבקשנו להחליט האם אנחנו רואים את עתידנו במקצוע זה וחותמים על חוזה מחייב, או עוזבים לנצח.

כאן, בערך, התפצלנו. הבנים לכפר האינדיאנים, והבנות לכיתת הפיות של טינקרבל – אחת התחנות המוצלחות ביותר של המקום - הממקמת את הילדים בכיתה שהלוואי והיינו מעבירים את כל שנות החינוך הבית ספרי שלנו בדומות לה.  התלבושת האחידה כוללת כנפיים, שרביט וזר, ותוך כדי שיעור מגיע פיטר פן להתל במורות, מציץ להן מאחורי העצים ומפריע במהלך השיעור התקין שמטרתו להעביר לפיות העתיד את העקרונות המנחים של חיי הפיות.


"המסע לארץ לעולם לא" (תמונת יח"צ)

כשסיימנו את השיעור עברנו למחנה הילדים האבודים, סוג של בית עץ שבתוכו מתגלה סוף סוף וונדי, האייקונית של בתי. החוק האומר שילדים אבודים לא אוהבים מבוגרים נשמר פה בקפדנות. "אמא, וונדי אמרה לך ללכת!" מודיעה לי בתי בתוקף בעודה מצייתת לזרה המוחלטת שבחיקה היא יושבת ולא מגלה שום סימנים של רצון לחזור הביתה.
טם טם, ילד אבוד נוסף בבית העץ, מספר על האוצר שמצא והחביא בפקודתו של פיטר ליד אוניית השודדים, מה ששולח אותנו קרוב לשעת הסגירה לחפש את האוצר, שטם טם החביא כל כך טוב שאפילו הוא לא הצליח למצוא אותו בסופו של אירוע.

שלוש אימהות וארבעה ילדים חופרים את עצמם לדעת בשעת חשיכה בגן הבוטני, ומוכנים לעזוב את האי רק לאחר שקיבלו מטם טם סוכרייה על מקל המשככת את אכזבת האוצר הנעלם. ייתכן שזה השיפור היחידי שכדאי לגן הבוטני לקחת בחשבון, שכן בילוי שמתחיל עם חידת אוצר חייב, לטעמם של ילדים בכל גיל, להסתיים עם אוצר כלשהו, סמלי ככל שיהיה.

"המסע לארץ לעולם לא", ימים א'-ה' (18-14 באוגוסט, 25-21 באוגוסט) בין השעות 20:00-16:00. כרטיס: 50 ₪. אתר הגן הבוטני ירושלים