דיוק, אחידות ועבודת רגליים מהירה

המושג "ריברדאנס" מתייחס למחזור החיים של הנהר. המופע "ריברדאנס" מנסה להעניק לצופה תחושה של נהר הנובע מזרם עדין, ההולך ומתעצם עם התגברות תיפוף רגלי הרקדנים על רצפת הבמה כנהר המתגבר, שוצף וקוצף.

על הבמה שלושה נגנים מימין כנר, קלרנית וחמת חלילים. משמאל תופים וכלי הקשה מי שעוד יפליא לתופף בכלים שונים ומיוחדים בהמשך המופע. הרקדנים מקצועיים ושומרים באורח מדהים על דיוק ואחידות. עבודת הרגליים המהירה והמדויקת מעוררת התפעלות.

 כ-25 רקדנים (ביניהם הרקדן הישראלי גילי בן ארי) עובדים כנראה קשה מאוד מאחורי הקלעים. על הבמה הם נראים קלילים, מקפצים באוויר, מניפים רגלים ארוכות ומתופפים על הרצפה במהירות כשחלק גופם העליון כמעט ולא נע. כל זה נעשה  לכאורה – ללא מאמץ.

הסיבה לכך שהריקוד האירי מושתת על עבודת רגליים וחוסר תנועה בפלג הגוף העליון מיוחסת לכך שדיכויה של התרבות האירית על ידי הבריטים  אסר בין היתר על ניגון בחמת חלילים ובריקוד. למעלה ממאה שנה לימדו האירים בחשאי את הריקוד הלאומי שלהם, הרחק מעיני הכובשים האנגלים.

"ריברדאנס" עם הסולנים מריה בופיני ופטריק מוילס בחזית (יח"צ)

המופע כולו בנוי מקטעי מחול, קטעי נגינה וקטעי שירה, יש לציין את היכולת הווקלית המופלאה של הרקדנים מלבד יכולת הריקוד שלהם, אם כי לעתים קטעי השירה היו ארוכים ומייגעים מדי.

סולני המופע מרשימים וסוחפים. הרקדנית מריה בופיני המופיעה כבר כשש שנים עם הלהקה, מראה יכולת מרשימה של ריקוד לא רק בתיפוף רגליה ברצפה אלא ממש רקדנית בלט קלילה ונהדרת.

הסולן המופלא פטריק מוילס שמהשורה 14 נראה כמו נער צעיר בפועל רוקד כבר 17 שנים עם להקת הריברדאנס. הסולן מצליח לגרוף את מירב התשואות מהקהל ובצדק. פטריק מפליא לתופף על הרצפה במהירות שהותירה אותי פעורת פה, רק מלהביט בקצב במהירות וביכולת שלו להזיז את כפות הרגליים בפרט ואת הרגליים בכלל גרמו לי להתכווצויות של שרירי התאומים.

המופע משלב גם קטעי פלמנקו. אתוודה כאן שהפלמנקו הוא אהבתי הבלתי מעורערת. הרקדנית מצוינת ובתוך החלק הראשון של המופע, שהתאפיין בתחושת אפרוריות בשל צבעי התלבושות והתפאורה, בלט קטע הפלמנקו ככתם צבע ענקי  בזכות הצבעוניות של השמלה, התאורה והתפאורה, כמו יום שמש חמים בקור האירי.  

קטעי הנגינה מצוינים כללו סולו כינור, דיאלוג מוזיקלי בין הכנר למתופף וקטעי סולו מצוינים של חמת חלילים וסקסופון.

רקדנית הפלמנקו "ריברדאנס" (תמונת יח"צ)

ססגוניות עם מקום לשיפור

חלקו השני של המופע צבעוני יותר ומעורר יותר- ויצר תחושה של מחזמר ססגוני. השעה כבר הייתה מאוחרת ובהחלט היה צורך לעורר את הקהל ואותי בתוכו.

הקטע הטוב ביותר בחלק השני היה של שילוב ריקוד סטפס מצוין של שני רקדנים מעולים שנראים כאילו הרגע ירדו מעל בימת ברודווי.  הם הצחיקו את הקהל, קפצו האחד מעל השני, ערכו מעין קרב רחוב עם רקדני הריברדאנס וגרפו מחיאות כפיים עצומות מהקהל.

לטעמי כאן יכול היה להסתיים המופע. הקטעים שבאו אחר כך, מרדימים או מעוררים לסרוגין, היו בהחלט מיותרים. כנראה שמארגני המופע ניסו  להצדיק את מחיר הכרטיס הגבוה ולכן המופע נמשך ונמשך.  


"ריברדאנס" בחלקו השני של המופע (תמונת יח"צ)

יש לציין שהתפאורה במופע דלה עד כאב. בעידן של אמצעי מדיה מתקדמים מסך עם שקפים מתחלפים של ירח, שמש וקרחונים נראה כאילו עבר זמנו זה מכבר. התאורה כיפרה במעט על התפאורה ולעתים גם על התלבושות המיושנות. עם כל הכבוד לקדוש פטריק ויש כבוד, אמנם אין כל רע בבחירה בצבע הירוק לתלבושות הרקדנים  כמנהגם של האירים אך כדאי להתעדכן גם בבדים וגם בעיצוב.

בנוסף  - לאורך כל המופע בין קטע אחד למשנהו שזורים קטעי קריינות המשווים למופע הרגשה של מופע מחול לילדים שצריך להסביר מה הקטע הבא, בשלב מסוים הפסקתי להקשיב לבליל המילים המיותר המתאר את סיפור הנהר. לטעמי ניתן היה לוותר על כך בכלל או להשאיר בשפת המקור עם כתוביות למעלה כמו באופרה.

שורה תחתונה:  קפיצה קטנה לתוך התרבות הקלטית עם מקום לשיפורים. שווה למי שאוהב את המוזיקה והמחול האיריים ומעריך יכולת נפלאה של רקדנים טובים.