זומבים בצבא

בסיס צה"ל מרוחק נתון למתקפת זומבים פנימית. חיילי הבסיס, אנשי יחידת העילית "נחליאלי", הפכו כאלה עקב חשיפה לחיסון חדשני-ומסוכן. הם משחרים לטרף - לנשוך את אלה החיים עדיין ולהעביר אותם לצד שלהם, של המתים-חיים.

חייל אחד, דני (דוד שאול), בן של גיבור מלחמה מהיחידה, עובד רס"ר שעדיין לא ננשך, חוזר לבסיס מעבודת לילה ומגלה שהזומבים – חבריו החיילים - קמים עליו לכלותו (כלומר, לצרף אותו לשורותיהם המדממות). כשבידו מזמרה, ולצידו מאיה (אורנה שיפריס), החובשת שהייתה בעבר חברתו והיא זו שהביאה מלכתחילה את החיסון המרעיל על חיילי הסיירת, דני צריך להציל את האומה. אפשר לקרוא לזה סרט הזומבים הישראלי הראשון. שמו בישראל "מורעלים", הוא בן 43 דקות, וחתום עליו כבמאי דידי לובצקי.
 
הפרויקט הזה מצטרף לשני סרטים קודמים בז'אנר האימה, שנעשו כאן בשנה החולפת, "כלבת", של נבות פפושדו ואהרון קשלס, ו"חתולים על סירת פדלים", של נדב הולנדר ויובל מנדלסון. בקצב הזה עוד נהפוך למעצמת סלאשרים, צ'ילרים, סרטי אקספלויטיישן ומוצרי אימה מתתי-ז'אנרים אחרים. כמו אמריקה.
 
"מורעלים" ו"חתולים" מאיישים בחול המועד סוכות שני אירועי קולנוע מקומיים: פסטיבל "אייקון" לסרטי מד"ב, פנטזיה ואימה, ואירוע חלוצי בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-27 בחיפה, "פרינג'ידר" (בו יוקרן "מורעלים" כסרט הפתיחה) - שייתן לראשונה במה ליצירות קולנוע עצמאי ואלטרנטיבי שנעשו כאן לאחרונה. 
 

דידי לובצקי (יח"צ)

לובצקי, במאי "מורעלים", הוא יליד הרצליה, עוד רגע בן 33, שכבר כמה שנים מתגורר בתל-אביב. מאחוריו המסלול המקובל של תיכון, צבא, טיול ארוך לחו"ל, ואחר כך לימודים בחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל-אביב.
 
"מורעלים", הוא מספר, "החל כרעיון של שנה ב', לעשות 'משהו אחר'. ליצור סרט אימה בישראל, לקחת את הז'אנר ולאזרח אותו בארץ. אז זו הייתה 'מחשבה אחרת', אבל במבט של היום – מתברר שלא מעט אנשים חשבו כמוני (הכוונה בעיקר לנבות וקשלס). הרעיון היה לקחת את ז'אנר הסלאשר ולהביא אותו לצה"ל, שזה המקום הכי ישראלי שיכול להיות".
 
איך עושים הפקה כזו במסגרת האוניברסיטה?
 
"זה סרט שנעשה כפרויקט גמר בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב, כאשר שלוש קרנות התומכות בסטודנטים השתתפו: האחת של האוניברסיטה, השנייה לסרטי לגמר מטעם הרשות השנייה והשלישית קרן רבינוביץ', אבל חלק גדול מהתקציב הגיע בעצם ממימון שלי. תמיכת הקרנות היא אחלה, אבל זה לא מספיק לסבסוד האפקטים הממוחשבים המיוחדים, הלוגיסטיקה ושאר הוצאות".
 
הטייטל "מורעלים" מתחבר גם לחבר'ה שמשתוקקים להיות בקרבי בצבא
 
"זה היה חלק מהחשיבה. לפני שמונה שנים, כשהרעיון עלה לראשונה, מה שהיה לנו זה השם הזה והתמונה בראש של איך ייראה הפוסטר. משם זה התפתח. התסריט עדיין לא נכתב אז, היה רק רעיון מעורפל על סרט אימה שמתרחש בצבא. בהמשך זה התפתח בשלבים, עד שזה הגיע לתבנית הסופית, כולל ההומור והקומיק-רליפים".
 
מה היה המפתח שלך בליהוק?
 
"לתפקיד הראשי ראיתי הרבה חבר'ה, ואני חייב לציין שלא רציתי סטארים. לדוד שאול הגעתי דרך אחת מסוכנות הליהוק שהייתי איתן בקשר, ואני חושב שזו הייתה בחירה מצוינת. בכלל, מבחינת הקאסט, אני חושב שעשינו את הכי טוב שיכול להיות. הבחורה (אורנה שיפריס) היא בין היתר בת זוגי, אבל זה לא נתן לה יתרון מיוחד, ולעיתים זיקה אישית כזו אפילו יותר מחייבת ומלחיצה. עשינו אודישנים ביניהם לראות איך זה עובד וכשהייתה התאמה הלכנו על זה".  

"מבחינתי זה סרט מאוד אישי"
 
הבחירה של הצבא כזירת ההתרחשות היא המקבילה לעיירה הקטנה בה מתרחשים בדרך כלל סרטים כאלה בארה"ב?
 
"ההקבלה שלי הייתה להיי-סקול, ופחות לעיירה נוסח סטיבן קינג. מבנה התיכון האמריקני, או הקולג', קיים בסרט. יש שם את המנהל הרשע, הבריונים האתלטים והמעודדות. זה היה בכיוון הזה. מבחינתי, כאן הצבא זו חוויית ההתבגרות הישראלית האולטימטיבית המקבילה".
 
הבחירה בז'אנר מבוססת על ידע בתחום מארה"ב? אתה מכיר עבודות של הבמאים ג'ורג' רומרו, ג'ון קרפנטר, ווס קרייבן, סרטי גריינדהאוס וכו'?
 
"כן, מגיל צעיר אני עוקב אחרי הדברים האלה וסרטי הבמאים האלה ואחרים, כמו סם ריימי. כל כך הרבה במאים נוכחים בתוך הסרט שלי, חיים לגמרי ברמה של השוטים. וזה גם המוזיקה וסגנונות העריכה, כשבתחום הזה ניסינו לעשות דברים קצת אחרים, יותר מודרניים. אבל בהחלט יש השפעה והשראה. עם כל הכבוד לז'אנרים אחרים, כמו דרמה וקומדיה, נראה לי שאימה חוצה מחסומי גבולות ותרבויות, ואיכשהו היא יותר אוניברסלית. קומדיית זומבים-אימה, מה שניסיתי לעשות, זה תת-ז'אנר שאני מאוד אוהב". 
 

"מורעלים" (יח"צ)

כשמשקיעים כבר בסרט בסדר גודל כזה, לא עדיף לעשות משהו יותר אישי?
 
"תתפלא, אבל זה סרט מאוד אישי. מבחינתי, חוויה אישית לא חייבת להיות מתורגמת דווקא למשהו שעברתי עם המשפחה שלי, למשל. משהו אישי זה דבר שאתה מרגיש בחיים ויכול לתרגם אותו אפילו לעלילה שמתרחשת במערב הפרוע. 'מורעלים' מבחינתי הוא פרויקט מאוד אישי. חלק יעשו סרטים אישיים-קאמריים על משפחה מפורקת, למשל, וזה אחלה ויופי. אבל אדם אחר עם אותן בעיות ישליך אותן על זומבים וחייזרים וכל דבר אחר".
 
נתת בזמן הצילומים לשחקנים גם לאלתר?
 
"לא, בסרט כזה קשה לאלתר. מה שאתה רואה בסרט זה מה שהיה כתוב בתסריט, אחד לאחד. זה לא מסוג הסרטים שאתה מפעיל בהם מצלמה ומאפשר לשחקנים להגיד מה שבראש שלהם. זה חייב להיות מדויק ומתוזמן היטב. יחד עם זאת בסרט כזה, עם גאגים ויזואליים, יש לשחקנים המון מה לעשות מבחינת חופש ביטוי".
 
אני מניח שקשה לעשות עדיין סרטי ז'אנר כאלה מקצועיים עד הסוף, כי אנחנו עדיין הרחק מאחור ברמת האפקטים והאנשים שיוצרים אותם, בהשוואה לארה"ב.
 
"נכון שאנחנו עוד לא בליגה של האמריקנים. בארה"ב יש מסורת אדירה ויש אנשי מקצוע שיודעים בדיוק איך לתזמן אפקטים משוכללים, אבל גם אצלנו יש חבר'ה שיודעים לעשות את הלייב-אפקטס, המייק-אפ, וגם את הספיישל אפקטס שאחרי זה. הרבה מהאפקטים בסרט זה ערבוב של לייב ואפקטים ממוחשבים.
 
"מה שהדאיג אותי הרבה יותר בהפקה זוהי הלוגיסטיקה של בניית כל שוט ושוט, שנראים שניות ספורות על המסך, אבל לוקח שעות ארוכות לתכנן אותם. לא ידעתי למה אני נכנס, כי אני לא בא ממסורת של עשייה כזאת, ולא היה מישהו שיאמר לי אם זה אפשרי או לא".     

"אם אני לא אקבל קרן, אז אני ארים את זה לבד"

מה בכלל יכול להיות גורלו של סרט כזה. הוא לא באורך מלא ונידון בעצם להקרנות סינמטקיות בלבד, בתקווה שאולי יהפוך לפולחן.
 
"האמת היא שלא חשבתי בכלל על הכיוון הזה, וזה מה שבעייתי ומה שטוב בסיפור. היום אני מבין למה כדאי להיות קצת יותר מחושב. אני דופק חשבון רק לעצמי, כי אף אחד לא הפסיד כאן כסף, מאחר שהוא לא יועד להפצה. כל מה שיקרה עם הסרט זה לטובה".
 
אתה רואה את עצמך ממשיך בז'אנר הזה גם בסרטיך הבאים?
 
"אני מרגיש בו מאוד בנוח, אבל יש לי רעיונות, סינופסיסים ותסריטים גם בנושאים אחרים. לא אכפת לי עכשיו לצלם סרט על משפחה שעוברת משבר דרמטי. זה לא מה שאני הולך לישון איתו בלילה עכשיו, אבל בהמשך הדרך מבחינתי הכול פתוח".
 
מה דעתך על עצם ייסודו של "פרינג'ידר", כבמה לקולנוע עצמאי?
 
"תחשוב כמה סרטים עצמאיים נעשים בזמן האחרון בארץ, למרות שקשה מאוד כאן להגדיר עצמאי. עקרונית, מאוד משמח שאנשים הופכים סרט גמר באיזשהו בית ספר לקולנוע או סרט קצר – לפיצ'ר. הדברים האלה צריכים בית, כי למגמה הזו יש הרבה פוטנציאל להתפתח. סרטים כמו 'חתולים על סירת פדלים' או '2 בלילה'.
 
"יש פה כל כך הרבה קולנוענים צעירים שיש להם קול אחר. אנשים כבר חושבים במושגים של 'אם אני לא אקבל קרן, אז אני ארים את זה לבד'. וזה מאוד חיובי בעיניי. אז 'פרינג'ידר' זו במה מעולה לכך, ולראייה 12 הסרטים שיוקרנו שם. כבר בפסטיבל קולנוע דרום בשדרות הוקרנו ארבעה סרטים מהסוג הזה". 


"מורעלים" (יח"צ) 

בארה"ב נושא הקולנוע העצמאי הפך כבר מזמן ממוסד, ויש לו אפילו פסטיבלים משלו, הידוע שבהם "סאנדנס".
 
"שם תופעת הקולנוע העצמאי ממוסדת עד כדי כך שאפילו האולפנים הגדולים מחזיקים חטיבות של קולנוע אינדי, המשקיעות בסוגי יצירה כאלה, שתקציביהן קטנים הרבה יותר. אפשר ליצור סרטים גם בחמישה מיליון דולר, והם נכללים בקטגוריה הזו. סרט כמו 'גונו' היה אחד מאלה. וזו תופעה מבורכת מאוד".

"מורעלים" יפתח את אירוע פרינג'דר לקולנוע עצמאי ביום חמישי, 20 באוקטובר 2011 ב-14:00 (אירוע הפתיחה יכלול גם מופע מוזיקה של נילי פינק) במועדון הביט בחיפה במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.