מפעים ומשכנע
 
מה עוד אפשר לכתוב על המחזמר  A CHORUS LINE שלא נכתב עליו מאז פרץ במפתיע אל עולם המחזמר במאי 1975, באולם קטן יחסית, באוף ברודווי? רבות נכתב כבר על הצלחתו הפנומנלית (תופעה מופלאה) ואפילו על הכישלון היחסי של הסרט שנעשה בעקבותיו.
 
ייתכן מאוד כי הסיבה לכישלון הסרט היא דווקא ההצלחה הבימתית. אנשים חיים ונושמים שחולמים לרקוד, ונאבקים, ונאלצים לעבור מבחנים (אודישנים) ווידויים אישיים על ילדות, על הורים, על אונס, אבטלה  וכל זאת כדי להוכיח לבמאי, לעוזר הבמאי ולמפיק ולמי לא שיושבים באולם מאחורי שולחן עם נורה וטפסים שהם יכולים להשתלב בשורת המקהלה.  וגם אם מדובר בגוף של רקדנים המוכר בבלט הקלאסי ב-Corps de Ballet (שאת הזכות להיות חלק מגוף כזה, אגב, רוכשים בהרבה שנות אימונים מפרכים) או במחול המודרני כאנסמבל או להקה.
 
הביטוי האנגלי נאחז CHORUS LINE בשני מושגי אב (היפרנימים): מקהלה ושורה, והמחזמר המיוחד הזה מיטיב לחבר את שניהם ליצירה משמעותית באמת, שבה מעבר לצעדים, מעבר למנגינות, יש נפשות ורגשות, רגישויות ומלוא הטנא תקווה ואכזבות. וכשרואים את זה חי על הבמה זה מפעים ומרגש ומשכנע.
 
צריך רק שהכל ייעשה בצורה מושלמת, כולל המעידות, כולל ההיסוסים, כולל הנצחונות הקטנים. לשם כך צריך רקדנים טובים וזמרים טובים שרבים מהם הם גם שחקנים טובים שיכולים לעצב דמויות, גם אם רק כרישום שחור-לבן.


"קורוס ליין" (יח"צ)
 
בתפקיד הראשי: הלהקה

הלהקה שהגיעה לכאן עומדת במשימה בכבוד – אולי בזכות העובדה שבאיורק לי, הבמאית המחדשת של הבימוי המקורי הייתה בלהקה המקורית, והיא מיטיבה לזכור את רוחו של מייקל בנט, היוצר-כוריאוגרף-במאי שיחד עם המלחין מרווין המליש הפך סטודיו של רקדנים לאחד ממחזות הזמר המצליחים של ברודווי ועולם המחזמר הבינלאומי.
 
עלילת המחזמר פשוטה מאוד:  רקדנים המתמודדים באודישן על הזכות להשתתף במחזמר. זאק, הבמאי-כוריאוגרף בוחן אותם בצעדי מחול ובחשיפה רגשית אישית בפני כולם. מעבר לבמאי קשה לדבר כאן על תפקיד "ראשי" למעט  זו של הלהקה השלמה.

רכישת כרטיסים