רימייק הוליוודי לסרט ישראלי

הבמאי הבריטי ג'ון מאדן מסביר שכאשר ביים את "החוב", רימייק הוליוודי לסרטם הישראלי מ-2007 בעל אותו שם של אסף ברנשטיין (בימוי) ועידו רוזנבלום (שכתב איתו את התסריט), ואשר עלילתו מתרחשת בחלקה בשנות ה-60, חשב על האווירה והסגנון, כמו גם על הקונפליקטים המוסריים, של סרטי מתח-פאראנויה קלאסיים מהסבנטיז כמו "המעקב", "שלושת ימי הקונדור", "איש המרתון" ובעיקר "השיחה".
 
בעת פגישתנו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה  אני אומר לו  שלי במחשבה עברו דווקא סרטים נוסח אלה שעסקו או נעשו בהשראת המלחמה הקרה, כמו העיבוד לספרו של ג'ון לה קארה "המרגל שחזר מהכפור" או "תיק איפקרס סודי ביותר" וכו'. "אלה בהחלט סרטים שגם איתם אני מיישר קו ב'החוב'", משיב מאדן הבריטי, בן 62, יליד פורטסמות'. 
 
"החוב" (שצולם בחלקו בארץ, בין היתר ברחובות תל-אביב, רמת-אביב והרצליה) עוסק בשלושה אנשי מוסד ותיקים שכצעירים, בשנות ה-60, נשלחו לאירופה לחטוף ולהביא לארץ למשפט פושע נאצי. אלא שהאיש אותו השכילו ללכוד והחזיקו בדירה עד להטסתו ארצה, הצליח להימלט. 
      
השלושה שבו לכאן עם סיפור בדוי לפיו חיסלו אותו, ומאז נחשבים כאן לגיבורים לאומיים. אלא שלאחר 30 שנה מתברר להם שעומדת  להתפרסם בקרוב בעיתונות כתבה לפיה האיש חי באוקראינה. רייצ'ל (הלן מירן), הסוכנת שבמשמרת שלה נמלט בזמנו האיש, טסה למקום הימצאו, בתקווה לסגור את החשבון סופית. 


מתוך "החוב" (יח"צ)

מותחן על רקע זיכרון השואה
 
את "החוב", שבו מככבים פרט למירן טום ווילקינסון, ג'סיקה צ'סטיין ורומי אבולעפיה, היה אמור במקור לביים מתיו ווהן, אבל התחייבויות אחרות מנעו זאת ממנו, ומאדן נכנס לתמונה, כשלצד המפיק כריס טיקייר תפקד גם האיש שעשה זאת במקור הישראלי ושיווק את הפורמט להוליווד, איתן אבן.

מה בעצם עניין את מאדן בסיפור הזה? "בעיקר הזדהיתי, ואני חושב שהדגשתי את זה עוד יותר בסרטי, עם הדילמה המוסרית שטרדה את מנוחתם את שלושת הסוכנים שנכשלו בזמנו במשימתם ומנסים לתקן זאת ממרחק של 30 שנה", הוא משיב. "יש בזה המון כוח, אנושיות ורגישות. התחושה שיש להשלים את המלאכה נובעת מצד אחד מהפרפקציוניזם שלאורו התחנכו - לפעול ולהסתכן כדי להשיג תוצאות של אפס טעויות, והכישלון נצרב בתודעתם כצלקת. ומצד שני, כאשר מתברר שעלולה להתעורר אי נעימות גדולה אם אכן ייחשף שהרוצח הנאצי אותו חיסלו כביכול עדיין בחיים, האינסטינקט שלהם אומר שכדי להגן על הסוד שלהם צריך להשלים את המלאכה".     

במה אתה רואה את ההבדל המהותי בין הסרט המקורי לגרסה שלך? 
  
"ראיתי כמובן את 'החוב' של אסף ועידו (בו כיכבו גילה אלמגור, נטע גרטי, עודד תאומי, איתי טיראן,  אלכס פלג ועוד – נ.מ) לפני שנכנסתי להפקה וחשבתי שהם עשו סרט חזק, מנומק ומגובש. אני מרגיש שהסרט שלי עוסק יותר באפקט של העבר על חייהם בהווה של הגיבורים. כך, הדמות שמגלמת רומי אבולעפיה (בתה של סוכנת המוסד הלן מירן), לא הופיעה בכלל בסרט המקורי, ומבחינתי היא אחד הצירים המרכזיים של הסיפור. 
      
"דרכה נפגשים ההיסטוריה והמיתולוגיה, העבר וההווה. הרעיון של ליצור מותחן על רקע זיכרון השואה היה עבורי ניסיון מאתגר, בעיקר משום שמותחנים מזוהים בדרך כלל עם מניפולציות וריגושים זולים. ברור שמסקרן אותי לדעת כיצד הסרט הזה יתקבל על ידי הקהל הישראלי, בעיקר משום שכאן יש משמעות מיוחדת לנושא טעון שכזה". 

" הכתיבה חשובה יותר מהבימוי"
 
"החוב", שנעשה בתקציב של כ-20 מיליון דולר, יצא לפני כחודש למסכים בארצות הברית וצבר מאז יותר מ-30 מיליון. האם מאדן מופתע מההצלחה היחסית? "זה שהסרט זוכה בהצלחה מאוד מסב לי עונג, אפילו יותר מאשר מפתיע", הוא אומר. "הסיבה לכך זוהי כנראה העובדה שהוא נעשה בטריטוריה של ז'אנר מאוד מוכר ופופולרי, אבל בהחלט היו לנו ציפיות לכך, למרות שאין לו סוף הוליוודי טיפוסי. עובדה היא שהוצאנו אותו בהפצה רחבה בכל היבשת, כסרט מיינסטרים לכל דבר".


מתוך "החוב" (יח"צ)
 
למעשה, עד 1997 עשית בעיקר סדרות וסרטי טלוויזיה. מה גרם לך לעבור לקולנוע ולהישאר רק בזירה הזאת מאז?
 
"הציעו לי – אז לקחתי (צוחק). האמת היא שלמעשה התחלתי את דרכי באמנויות ברדיו, משם עברתי לטלוויזיה, לתיאטרון ולקולנוע. כך שאני יכול להעריך את כל אחד מהמדיומים האלה, לאור ההתנסויות היסודיות שלי בהם.
 
"את העבודה בטלוויזיה מאוד הערכתי, כי בשנים שעבדתי בה הכתיבה לפורמט הזה הייתה פנטסטית, למשל בסדרות על שרלוק הולמס שעשיתי, או 'המפקח מורס', וכמובן הרבה עבודות של אחרים כמובן. אני חושב עד היום שהכתיבה - כשהיא נכונה, משובחת ואיכותית - חשובה אפילו יותר מהבימוי.
 
"השלב שבו עברתי לקולנוע היה בתקופה שבה התחומים האלה התחילו להתערבב, וצילום וידאו באולפן וצילומי חוץ בפילם - שולבו יחד. באותה תקופה, סרטים שנעשו לטלוויזיה, בהם של קן לואץ' וסטיבן פרירס, הופצו בסופו של דבר כסרטי קולנוע לכל דבר. למעשה, גם סרט הקולנוע הגדול הראשון שביימתי לפני יותר מעשור, 'הוד מלכותה גברת בראון', היה מיועד להקרנה בטלוויזיה, אבל בסופו של דבר הוא הופץ בבתי הקולנוע וסלל לי את הדרך להמשיך בפורמט הזה".
 
הפריצה הגדולה שלך הייתה כמובן ב"שקספיר מאוהב". הופתעת מההצלחה הגדולה שלו בהוליווד? אין ספק שגילית באמצעותו את הוליווד.
 
"למעשה, הוליווד גילתה אותי... אני יכול לחשוף שהיו לפניי המון יוצרי קולנוע שממש לא רצו לגעת בתסריט הזה. לעשות סרט על תיאטרון זה כמעט תמיד מתכון לכישלון. כשעושים סרט על מאחורי הקלעים של תיאטרון זה נראה לא כל כך מעניין ואטרקטיבי עבור הקהל הרחב, ובמיוחד כשהדברים אמורים להגיע ללב הציבור האמריקני. אבל אין ספק שההצלחה של הסרט הזה והזרקורים שהופנו אליו, פתחו לי הרבה אפשרויות שם, שאני מנצל אותן עד היום".

טיול פנסיונרים בהודו

כשבוחנים את עבודתך הקולנועית עד עתה (בין היתר הסרטים "הוכחה", "קילשוט" ו"המנדולינה של קפטן קורלי") נראה שאתה לא נצמד לז'אנר או לסגנון מסוים ויצירתך מגוונת.
 
"האמת היא שאני לא בוחן או בוחר את הפרויקטים המוצעים לי, או את אלה שאני מפתח ביוזמתי שלי, לפי ז'אנרים או קטגוריות, וההתייחסות שלי אליהם היא בדרך כלל פועל יוצא של העניין שאני מגלה בנושאים שבהם הם עוסקים, ובסיפורים וברגישות האנושית שהם מקרינים".


מתוך "החוב" (יח"צ)
 
אחרי "החוב" הספיק מאדן כבר ליצור סרט נוסף, שלדבריו עתיד לעלות למסכים בחורף הקרוב. מדובר     ב-The Best Exotic Marigold Hotel (בכיכוב ביל ניי, מגי סמית, ג'ודי דנץ' וטום ווילקינסון). "זה סרט על קבוצה של פנסיונרים בריטים, מהסוג של אלה שכבר עשו הכול בחיים ונראה שאין להם יותר מוטיבציה לכלום, מאחר שגם החברה סוג של הקיאה אותם מתוכה", הוא מספר.
 
"הם יוצאים יחד לטיול בהודו שבמסגרתו הם אמורים להשתכן במה שהיה מיועד להפוך לבית מלון מחודש ומשופץ, אבל ההודי שירש אותו לא השכיל לעשות זאת. חוויית הנופש הזו שלהם לכאורה תהפוך עבורם לסוג של סם חיים המעורר אותם ומזרים דם חדש ואנרגיות לעורקיהם".
 
עד כמה אתה מכיר את הקולנוע הישראלי? 
  
"לא מספיק. אני צריך לעשות עוד הרבה שיעורי בית. כמובן ששמעתי עליו טובות ואני מכיר את הסרטים המרכזיים שזכו בפרסים ובתשבחות בעולם בשנים האחרונות, כמו 'ואלס עם באשיר', 'לבנון', עג'מי' ו'בופור'. 
       
"בזכות העבודה על 'החוב' אני היום בקשר הרבה יותר הדוק עם אנשי התעשייה המקומיים כאן, ולהפך, בהם נעזרנו לצורך הצילומים והם היו מאוד יעילים ומקצועיים. אנחנו גם בדיאלוג עם המפיק איתן אבן באשר לאפשרות של עיבודים נוספים של סרטים ישראליים, או קריאת תסריטים שנכתבו על ידי יוצרים כאן ויתאימו להפקה על ידנו. אני לא פוסל את זה".