רוקנרול, רגאיי, מוזיקה אירית ורוק

קצת קשה אולי לזכור היום, כשאנחנו יותר אמריקאים מאמריקאים, אבל לפני מספר עשורים התקיים דיאלוג תרבותי פורה ביותר בין ישראל לצרפת, שאת פירותיו ניתן היה לחוש במוזיקה, בספרות, באוכל ובאדריכלות הישראלית בכלל והתל אביבית בפרט, בעוצמות גדולות. לאחרונה, עם ריף כהן מצד אחד, והגרייסלאמרים מהצד השני, מהדהדים זיכרונות אותה תקופה ומביאים איתם רעננות מסוימת לסאונד הישראלי.

מיכאל ושמרית גריילסאמר. הוא בן 30, היא בת 32, הוא מביא איתו את המטען הגנטי הצרפתי והיא את קריית ביאליק. המפגש ביניהם נוצר בחסות המוזיקה האירית, ותוצאותיו מולידות את "בפריז", חיבור של רומנטיקה וקלילות, רוך וצבעוניות, מאורגנים בתוך מרקם גרובים שיש בו מין הרגאיי והסווינג, הרוק והפופ, הישראליות והזרות, תכונות שמכולן תוכלו לטעום במופע ההשקה של האלבום שייערך החודש בתיאטרון תמונע.

"אנחנו עושים הופעה שהיא שיא אנרגטי שלנו יחד עם הקהל", אומר מיכאל. "שעה וחצי של אדרנלין ושל אנרגיות. ההופעות שלנו הן תמיד בעמידה ולרוב אנשים זזים ורוקדים. יהיו בהופעה שירים שלנו מהאלבום החדש וגם מהאלבום הקודם (סולו ראשון של מיכאל שקדם לאלבום המשותף של בני הזוג –ט.ג.).

"אני מוביל את הלהקה עם הכינור ומתפרע על הבמה. אנחנו מאד בווייב של רוקנרול, עם השפעות של רגאיי, מוזיקה אירית ורוק. שמרית מביאה את הרכות שלה, וביחד אנחנו יוצרים איזה איזון על הבמה כדי לתפוס את האנשים ולהעביר את הקהל שלנו איזושהי חוויה חד פעמית, איזה מסע של שעה וחצי שבו הם ישכחו הכל ויהיו רק בתוך זה. הבשלות שלנו, שנתיים של סיבוב הופעות בארץ ובחו"ל, האלבום המשותף עם הלהקה, הכל בא לידי ביטוי בהופעה הזאת".

גינסבורג היה רוקנרול

את ההיכרות שלהם עשו השניים, כאמור, בחסות המוזיקה האירית של "קטיפה שחורה". שמרית התארחה אצלם באלבום בשירה, מיכאל, מהצד השני, התארח בכינור, אך כלהקה שעניינה בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית, נערך המפגש המשמעותי ביניהם בניסיון להקים להקת בת ווקאלית יותר ל"קטיפה".

"מישהו מ'קטיפה' הקים ביחד איתי להקה שעבדה בעברית, עם השפעות של מוזיקה אירית", מספרת שמרית, "חיפשנו כנר, וחשבנו שיהיה מדהים אם מיכאל ינגן איתנו. הוא היה אז בתקופה של התנתקות וכל הזמן ניסו להשיג אותו, עד שאיכשהו אמרו, אולי אם את תתקשרי ייצא מזה משהו טוב והוא יבוא, וככה באמת היה. התקשרתי והוא בא.

"כמה חודשים לאחר מכן, אחרי איזו הופעה בתמונע, אגב, בדיוק כמו ההופעה הבאה, הוא הקפיץ אותי הביתה, ושאל אם אני לא מתכוונת להזמין אותו לקפה... אחר כך הוא נתן לי נשיקה חטופה וככה זה התחיל".
ארבע שנים לאחר מכן חובקים השניים אלבום משותף, וילד בן שלוש, וממזגים את כל ההשפעות שהם מביאים והמקומות שמהם הם באים.

"אבא שלי מפריז, אמא מבריסל והם עלו בצעירותם לארץ, בשנות השבעים", מספר מיכאל עם שמץ מבטא צרפתי. "אני כבר נולדתי בארץ אבל אצלנו בבית דיברו רק צרפתית. לאלבום קוראים 'בפריז', גם כי שמרית ואני בילינו שם הרבה בשנים האחרונות, אם זה להופעות או להנאה פרטית או לשניהם, וגם כי חלק מהשירים נכתבו שם כשהיינו שם והשאר נכתבו כשחזרנו לארץ, בהשראה של פריז, וממש מתכתבים עם התרבות שם, עם סרז' גינסבורג שבאלבום יש שיר שמוקדש לו וקרוי על שמו, ויש את הווייב הזה שבא משם והרגשנו אותו גם פה כשחזרנו".

מה זה אומר "וייב צרפתי"? הרי צרפת של היום זה ממש לא גינסבורג

"נכון, אבל גינסבורג הוא עכשיו ההיסטוריה של צרפת במאה העשרים, כי הוא התחיל בשנסון, המשיך למוזיקה אלקטרונית וסיים ברגאיי רוטס, והוא מסמל את האיכות של התרבות הזאת והמגוון שלה. גם באלבום אצלנו הולכים על שיר אחד רגאיי, אחד אירי, אחד פולק, אחד רוקנרול.

"גם בפריז, כשנכנסים שם קצת לעומק, מעבר להיכרות של תיירים, מגלים את המגוון הזה, את האירופאיות, את הקלטיות, שיש שם גם היום. גינסבורג היה חדשן. ההופעה האחרונה שלו בשנות התשעים היא הופעה מטורפת. בגיל שישים הוא היה יותר מגניב מזמרים שהם היום בני עשרים. הוא היה ממש רוקנרול".

"אנחנו קצת חזירי במה"

בדומה לגינסבורג שהרבגוניות שלו אפשרה לו לכתוב גם למסגרות כמו אירוויזיון שלא לגמרי צפויות בהקשר שלו, גם אתם לא חששתם להתחבר לקדם אירוויזיון הישראלי השנה

"אני מנגן מגיל חמש, אנחנו חיים מוזיקה, הכל מתחבר לי. מי שמזמין אותנו ואוהב אותנו, כמו שהתקשר אלינו יואב גינאי ואמר שהוא רוצה את השיר הזה בקדם, אמרנו 'בכיף'. ידענו שנהיה שם עוף מוזר אבל גם ידענו שנגיע לקהלים שהם לאו דווקא שלנו, ובאמת עשינו את זה. אנחנו רוצים להגיע לכמה שיותר אנשים אז אנחנו לא מתנשאים על אף אחד. היינו לפני שנה בפסטיבל בשקל ברמלה, בלוד, בתקופת המאהלים הופענו בכל מאהלי המחאה בארץ מהצפון עד לדרום, אנחנו חזירי במה קצת. זה מקום שאנחנו מרגישים בו הכי טוב. אנחנו גאים בדרך שלנו".

שהובילה אתכם למקום מאד מכובד עם חתימה שלך על חוזה הקלטות לשלושה אלבומים בחברת תקליטים צרפתית יוקרתית, Na?ve , שבה חתומות גם קרלה ברוני ומריאן פייתפול

"אחי הגדול (דוד גריילסאמר – ט.ג.)חתום ב'סוני', הוא המנהל של תזמורת בז'נווה, פסנתרן קלאסי מאוד מפורסם בעולם. הוא השמיע סקיצה של כמה שירים שלי בעברית מהאלבום הראשון שלי לנשיא של החברה והוא התלהב והחתים אותי. האמת שהחלטנו שכמו האלבום הקודם נוציא את האלבום החדש קודם בארץ ונופיע בארץ, ואחרי זה נתפנה להוציא אותו בחו"ל ולארגן סיבוב הופעות בחו"ל, כי אחרת זה קשה מדי, אי אפשר להתרכז. למדנו יותר איך נכון לבנות סיבוב הופעות כך שיהיה לו אימפקט ואיך לתקשר עם הקהל הכי טוב".

מה שנחמד זה שדווקא אתם, שעם העבר שלך כאילו הכי מובן מאליו שתעשו אלבום באנגלית או בצרפתית, עושים אלבום שרובו בעברית

"הישראליות זה הכל. אנחנו שרים קצת בצרפתית באלבום אבל מאוד חשוב לנו להיות ישראלים, לחוות את זה. שמרית ואני נפגשנו בתל אביב, היום אנחנו גרים בירושלים ורצינו להביא את כל ההשפעות האלה לאלבום שהוא ישראלי".

"אני הכי ישראלית שיש", מוסיפה שמרית. "אני מקריית ביאליק במקור, הייתי בלהקת נוער, גדלתי על מוזיקה ישראלית. אחר כך התווספו גם השפעות חזקות כשגיליתי את טרייסי צ'פמן, סוזן ווגה, הקרנבריס".

היפה והחיה

איך נראית זוגיות באלבום,  הרי חייב להיות מישהו שמוביל את העשייה אחרת דברים נחלשים

"באלבום הזה יש מקום לכל אחד מאיתנו עם החוויות שלו", אומר מיכאל. "יש שיר שבו היא יותר דומיננטית, יש שיר שאני ויש שירים שביחד. זה לא אלבום שכולו דואטים. אני המפיק המוזיקלי של האלבום, ביחד עם הלהקה שלנו, שאנחנו מופיעים איתה כבר שנתיים".

באלבום הסולו שלו הוציא מיכאל את השיר "אשתי היקרה", שזכה לתגובה שלך, שמרית, באלבום החדש, עם השיר "אם יש כזה דבר"

"'אשתי היקרה' זה מין שיר כזה של חיי היומיום של הזוגיות, ו'אם יש כזה דבר' הוא בעצם תשובה לו, שבודקת אם יש כזה דבר התחייבות כזאת לנצח, מין חברות כזאת שאפשר לעבור איתה את כל הזמן הזה. כשגרתי בתל אביב מה שחיפשתי היה הדבר הזה, נפש תאומה כזו, מישהו ששותף לכל מה שקורה גם כשקשה. חלמתי על זה הרבה זמן. כמו כולם, בעצם, שרוצים את הדבר הזה, וכשהכרתי את מיכאל קלטתי שזה הדבר. אבל עדיין כשאתה חי עם מישהו נשאלת השאלה אם יש דבר כזה, משהו שנשאר לתמיד".

זאת לא שאלה שאפשר לענות עליה, אי אפשר לדעת

"אי אפשר לדעת, וזה כל הקסם של זה. שזה לא מובן מאליו. גם כשחיים ביחד ועושים הכל ביחד, ממוזיקה ועד החיים, זה לא מובן מאליו להיות תמיד אחד בשביל השני וכל הדברים האלה שנשמעים מאוד מצחיקים".

במה אתם שונים?

"בהכל. המשפחות שלנו מאד שונות, גדלנו על מוזיקה שונה, הוא מוחצן יותר אולי, הוא גם ביישן מאוד אבל בהופעות יוצא ממנו איזה שד, ולי לפעמים נעים לקחת את המקום הצדדי הזה ולהיות בנאדם שקט ולפעמים אני אוהבת להיות גם בחוץ. אנחנו היפה והחיה, מיכאל פה מוסיף". 

מיכאל ושמרית גריילסאמר יופיעו ביום רביעי, 21 בדצמבר 2011 ב-22:00 בתיאטרון תמונע בתל-אביב. כרטיס: 60/55 ש"ח. טל': 03-5629456.