"תרבות ואמנות זה לא תמיד הכי 'קול' בכיתה"

"המשפחה מאוד מפרגנת אבל החבר'ה קצת פחות, צוחקים על זה, אומרים שזה בזבוז של כסף, הם לא מאוד מעוניינים באמנות. אבל  הרעיון הוא שאני ושאר הילדים במנהיגות תרבות נעזור לשנות את זה קצת".
 
הדובר הוא אופיר מנור, בן 15 מהיישוב תמרת בעמק יזרעאל, אחד מ-120 בני נוער , תלמידי כיתות י' שנבחרו לתכנית מנהיגות תרבות, פרויקט משותף של המועצה לאמנות ותרבות של מפעל הפיס ושל סל תרבות ארצי, שנועד להכשיר בני נוער כשגרירי תרבות בסביבתם.

בחודשים הקרובים ייפגשו  אופיר וחבריו עם יוצרים ואמנים מהשורה הראשונה (עד כה למשל נפגשו עם רמי ברוך וערן צור), יבקרו במוזיאונים, באופרה, בתיאטרון, יעברו סדנאות חווייתיות ואף ייזמו פרויקט אישי שבו "יעבירו את זה הלאה"  לסביבתם הקרובה. התכנית מתקיימת לפי שעה בארבע ערים: עפולה, עכו, דימונה, אשקלון .

"הייתי סקרן לגבי הנושא הזה של תרבות" אומר אופיר שמשתתף בפרויקט בעפולה. "הייתי בכמה הצגות בתיאטרון וקראתי כמה מחזות ופתאום באים אלי ואמרים אלי שזו תכנית שגם נותנת לילדים הרבה ידע על תרבות -  לפגוש סופרים וצלמים וכו' וכו' וגם יש את הרעיון שנחזור לבתי ספר וננהיג את החבר'ה שלנו לדרך יותר תרבותית וזה מאוד כייף לי גם להתעסק עם דברים של מנהיגות -  אני בהנהגת שכבה שלי - מועצת התלמידים של השכבה".
 
לא מעט מסגרות (גם של מפעל הפיס) פועלות בפריפרייה במטרה לחשוף בני נוער  לתרבות ולהתנסות ביצירה אבל ייחודה של המסגרת הזו בכך שהיא מבקשת להפיץ ברבים את בשורת התרבות, עם חשיבה לעתיד רחוק יותר.  
 
דולין מלניק ראש אגף תרבות ואמנות של מפעל הפיס, מסבירה כי " כי מעבר לעובדה שהפרויקט נועד לחשוף בני נוער לתרבות איכותית הוא נועד לאפשר להם להעביר את זה הלאה ולהנחיל את זה הלאה לחברים, למשפחה, למעגלים שבהם הם מסתובבים".
 
אלו יעדים הצבתם לעצמכם?
 
"היעד הוא 120 סוכני תרבות שכל תחום התרבות האמנות לא זר להם הם לא מנוכרים לו הוא מעניין אותם והם שמסתובבים בישובים שבהם הם גרים ומפיצים את הבשורה ברגליים, מושכים חברים שלהם להיחשף ומגרים אותם לטעום". 

ללמוד לתקשר אמנות

הבמאי נועם שמואל שהוא גם יועץ אמנותי של פסטיבל התיאטרון הבינלאומי של תיאטרון הקאמרי, הוא אחד משמונת המדריכים המפעילים את הפרויקט ומגיעים מתחומי אמנות שונים. שמואל אמנם מיעט לעבוד עם בני נוער עד עתה אבל כשפנו אליו להשתתף בתכנית הוא לא התלבט "אני חושב שזו שליחות ליטול חלק בסוג זה של תכנית, לנסוע לשם ולנסות לזרוע זרעים שלכי תדעי אולי מתישהו ינבטו".



נועם שמואל (צילום: יוסי צבקר)


"גדלתי עד גיל 15 באשדוד  ואני יודע שתרבות ואמנות זה לא הנושא הכי קול בכיתה ולוקח זמן עד שאתה מרגיש בנוח לקום ולהגיד זה מה שמעניין אותי, יותר מהכדורגל או מהעיסוקים היותר 'קולים'. אני חושב  שיש גרעין דומם בכל כיתה של אנשים שנמשכים לכיוון הזה ומאוד מאותגרים ומסוקרנים מהכיוון הזה שצריכים שיבואו אליהם ויגידו להם בואו ניתן לכם צ'אנס וננסה".
 
"לא לכולם יש אפשרות להגיע למרכז ובפריפריה לא נחשפים לתרבות בתדירות שאנשים במרכז נחשפים אליה,  ואני אומר את זה כי אני יודע -  למדתי בבית ספר נפלא באשדוד אבל לא בסביבה שעודדה תרבות על בסיס יומיומי. ולכן מה שאנחנו מנסים לעשות אתם זה לתת להם את התרבות בתדירות כמה שיותר גבוהה כי בעיננו זה לא פחות חשוב מכל מצרך קיומי אחר. אוכל נכנס לקיבה ותרבות נכנסת לשכל".
 
מה התכנית בעצם רוצה להעביר להם?
 
"המטרה היא לתת להם כלים לנתח דברים שהם רואים ולפתח שיח תרבותי ביניהם. מעבר לתרבות דיבור - לדעת להסתכל על יצירת אמנות לנתח אותה, להבין את המקורות שלה. אנחנו מתקשרים יצירת אמנות דרך החושים שלנו שיש לכל בני האדם ודרך האינטלקט שלנו וכשהאינטלקט מתפתח החוויה החושית בעיני יכולה להיות הרבה יותר מועצמת.
 
"אז אנחנו פוגשים אותם כדי לתת להם את הכלים גם להתחבר לרגש ולדבר אליו לנסות להבין מה זה יצירה אמנותית מעבר לאהבתי או לא אהבתי, יפה או לא יפה וגם לפתח את האינטלקט  לתת את הקונטקסט האמנותי שבתוכו נוצרות היצירות האלה".
 
"הייתה לנו שיחה עם ההורים במפגש הראשון ואמרתי להורים שאני חושב שהם מקבלים כאן מתנה שהערך שלה הוא הרבה יתר מערך כספי. מעבר לעובדה שהילדים מקבלים כניסה להצגה כזו או אחרת או תערוכה בחינם יש כאן ערך אינטלקטואלי, סוג של מטען שהילדים לוקחים אתם לכל החיים. מספיק שזרע אחיד כאן ינבט ומישהו אחד יעסוק במשלח היד שלו בעתיד בתרבות  - אז עשינו את שלנו".
 
ואיך זה נעשה בפועל?
 
"לדוגמה במפגש הראשון פיזרנו בחדר כל מיני יצירות אמנות וביקשנו מהם לבחור יצירה אחת והיה מאוד מעניין לראות איך התחושות והרגשות שלהם מייד צפו. בני נוער מסוימים ניגשו מייד ליצירה מסוימת ולא ידעו להסביר רק ידעו שהם רצו ללכת לשם וליצור קשר עם היצירה הזו. אמרתי להם שמרגש אותי שבעוד שבעה חודשים הם ידעו לתקשר את התחושות האלה -  למה הם הלכו ליצירה הזו, מה בדיוק משך אותם, בלי להרגיש נבוכים".

"כשאתה בפריפריה ניטלת ממך זכות הבחירה"
 
התכנית האינטנסיבית כוללת ארבעה מפגשים חודשיים ששבם  שיחות, ניתוח יצירות, מפגשים עם יוצרים מתחומים שונים  וכל אחד מהמשתתפים עובד גם על  פרויקט אישי שבמסגרתו הוא תורם לקהילה בתחום התרבות. יש גם מפגשים של כל הקבוצות לפעילות מרוכזת בתל אביב או בירושלים שבהם הם מוזמנים "להרגיש ברגליים ובעיניים, מחוץ לסביבה המוכרת שלהם, קצת עשייה", כדברי שמואל. השבוע למשל יבקרו המנהיגים הצעירים במוזיאון ישראל ובבית הספר הגבוה לקולנוע סם שפיגל וייפגשו שם עם יוצרים מתחומי האמנות הפלסטית והקולנוע.
 
מה הכי חסר לנוער היום מבחינה תרבותית?
 
"הכי חסרים מפגשים עם תרבות. מסמנים וי בבית ספר על שלוש הצגות בשנה ופחות חשוב איפה הם ראו את ההצגות, אלו הצגות הם ראו, אלו תכנים. כשאתה מעצב בן אדם, אישיות,  זה הרבה יותר מורכב מלעשות  צ'ק ליסט ולסמן וי. ככל שילד נחשף ליותר סוגים של תרבות, לדרכים אחרות לתקשר תרבות ואמנות השכל שלו יותר מגורה, יותר קריאטיבי, יותר חושב לכיוונים פחות שגרתיים".
 
לכאורה האינטרנט יוצר נגישות לכל דבר בעולם היום אבל בעצם צריך מי שיוליך אותך
 
"כן, אני זוכר את המפגש הראשוני שלי עם ג'אז בתלמה ילין. זה נשמע לי מאוד זר אבל נדלקתי. הייתי צריך שמישהו יחבר אותי בפעם הראשונה לתכנים האלה. כשהתחלתי ללמד בימוי בלונדון שאל אותי מנהל בית הספר אם יש משהו שאני לא רוצה לעשות ואני בשיא טיפשותי, ממקום של בורות מוחלטת, אמרתי לו אופרה זה לא כל כך הסגנון שלי. היום החלום הרטוב שלי זה לביים אופרה - הייתי צריך שמישהו יפתח לי את הדלת ויראה לי  - בוא תראה מה אתה מפסיד. 


מימין: ערן צור במפגש עם משתתפי התכנית (צילום: יח"צ), משמאל: אופיר מנור, תלמיד כיתה י' ומשתתף בתכנית

"המוליך של התרבות בפריפריה הוא  בדרך כלל הפונקציונר המקומי שאחראי על הבאת תרבות והיום זה מוגבל - הפקות מחול כמעט בוודאות לא יגיעו וגם לא הצגות שלא  פונות לבסיס רחב יותר של קהל. כשאתה בפריפריה ניטלת ממך זכות הבחירה בעוד שאתה נמצא במרכז אתה בוחר יש לך יותר אפשרויות ונגישות. התחושה שלי שצריך להשקיע ולזרוע זרעים ברחבי הארץ כי לא ייתכן ש-99 אחוזים מהתרבות נמצאים בתל אביב".
 
מה מקווים שבני הנוער האלה יהפכו להיות?
 
"אני לא חושב שאפשר למדוד את התוצאות של הפרויקט הזה בצורה של רווח גולמי. זו השקעה במשאבי אנוש אף אחד לא מצפה שהפרויקט יתורגם באופן ישיר לתוצאות. אתה משקיע באנשים ובסופו של דבר האנשים ישקיעו בסביבה שלהם  - זו היא הנחת העבודה ונפלא שיש הנחת עבודה כזו כי צריך בשבילה הרבה סבלנות והרבה שנים לחכות וחוץ מלנסות אין שום דבר אחר בעניין שאפשר לעשות".
 
דולין,  ידוע כבר אם יהיה המשך לפרויקט? האם הוא יורחב לערים נוספות?
 
"יצאנו לדרך לפני כשבועיים כשנגיע למחציתו נוכל לשבת ולבחון ולבדוק איפה אנחנו עומדים ואז נראה מה קורה בשנה הבאה. הכל תלוי תקציב. אם יהיה תקציב נרצה להישאר במקומות האלה תקופה נוספת ולהתרחב ליישובים נוספים אבל אם התקציב יהיה מוגבל ננסה לאפשר לילדים במקומות אחרים את התהליך הזה. זה קצת מוקדם לדעת".
 
אופיר, אתה יודע מה אתה רוצה לעשות בהמשך?
 
"תיאטרון ומשחק מעניינים אותי.  אחרי שפגשתי את השחקן (רמי ברוך- ה. א. ב.)  זה נראה קצת יותר בהיר ונחמד לרצות להתקדם בתחום הזה".
 
יש תחומי אמנות חדשים שגילית בינתיים?
 
האמת שכן. פגשנו צלם והיה מאוד יפה מה שהוא עשה איך שהוא הסביר כל תמונה ומה שהיא התכוונה להראות. זה נראה לי פתאום כמו תחום מאוד מעניין ומרתק".