אדישות בורגנית

"אני יודע שאני לא צריך להרגיש אשם על כך, אבל אני בן למשפחה בורגנית, זו הסביבה שלתוכה נולדתי", אומר בחיוך מבויש ובטון כמעט מתנצל הבמאי פיליפ לה גה, שסרטו "הנשים בקומה השישית" עוסק בפער המעמדות בצרפת של ראשית שנות ה-60.
 
"מאחר שזה מה שראיתי בבית שלי כילד – מצד אחד את בני משפחתי הבורגנים כאמור, ומצד שני את המשרתות - רובן היו אז ממוצא ספרדי – הדבר הוליד אצלי את הרעיון לסיפור. כך גם לגבי התקופה בה מתרחש הסרט – העשור בו חוויתי את ילדותי", הוא מוסיף בריאיון שהתקיים אתו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי האחרון בחיפה.
 
במרכז הסרט, משפחתו הבורגנית של ז'אן לואי (פבריס לוקיני), המתגוררת בקומה החמישית של בית דירות מהודר בפריז. בקומה השישית, אליה מגיעים מהדירה במעלה מדרגות ספירלה קטנות, מתגוררת בחדרים קטנים וצנועים קבוצת מהגרות מספרד, שנמלטו משם מאימת הדיקטטור פרנקו, העובדות כסוכנות בית ומשרתות בבתי עשירי בית הדירות והשכונה בכלל.
 
הקומה השישית היא סוג של חצר אחורית שצריך להסתירה. השירותים המשותפים לא עובדים וזקוקים דחוף לטיפול שרברב, אין מקלחות ובכלל – הקומה משדרת הזנחה טוטאלית. ובכל זאת, העובדות הספרדיות העובדות שם תוססות ומלאות שמחה, שלא לדבר על כך שהן מהירות ויעילות מאוד בכל עבודות הבית, מניקיון יסודי וגיהוץ ועד בישול אקזוטי, בהתאם לגחמות בעלי הבית שלהן. 
 

"הנשים בקומה השישית" (תמונת יח"צ)

בביתו שבקומה החמישית, ז'אן לואי, סוחר מצליח בניירות ערך, מנהל את חייו הבורגניים בשלווה רגועה ורוטינית, במחיצת אשתו סוזאן (סנדרין קיברלאן). כאשר סוכנת הבית הוותיקה מתחצפת ומפוטרת, שוכרים בני הזוג במקומה את מריה (נטליה ורבק), מהגרת ספרדייה צעירה חדשה.
 
מריה היפהפייה גם  יעילה בעבודתה ומכניסה רוח חיים לבית – המתנהל כאמור בסוג של שגרה משמימה, שכמעט אינה מופרת, אלא כאשר שבים אליו מהפנימייה הבנים, האחד שמרן בתפיסותיו, השני מהפכן בנשמתו.
 
בזכות מריה מתוודע ז'אן לואי להווייתן מלאת שמחת החיים של הנשים הספרדיות  שבקומה השישית, לפולקלור האותנטי, הצבעוני והססגוני, שלהן, להם לא היה מודע קודם לכן, ומתחיל לסייע להן בפתרון בעיותיהן האישיות הדחופות, הצצות לעיתים קרובות. מעבר לכך, בינו ובין מריה מתפתחת בהדרגה קרבה מיוחדת, ובעודו מתרחק מאשתו וממשפחתו עולה השאלה היא האם יוכל לפרוח ביניהם קשר רומנטי.

"הנשים בקומה השישית" (תמונת יח"צ)

התפכחותו של ז'אן לואי, מרדנותו בסדר האישי הקיים ורצונו לשנות לחלוטין את אורח חייו, יכולים להיתפס כמשב רוח של המהפכה הליברלית בשנות ה-60 בצרפת, אז החלו שם גם הפגנות הסטודנטים

דמויות עסיסיות

הנשים הספרדיות בסרטך מזכירות במשהו את נשותיו של אלמודובר. אחת השחקניות, כרמן מאורה, גם עבדה איתו, בעיקר בראשית הקריירה
 
"אני רואה זאת במחמאה גדולה. היה לי חשוב לבחור אותן בקפידה, כשאני בוחן אצל כל אחת את הטמפרמנט האישי, כחלק מהפרמטרים להתאמה לתפקיד. הן אכן עושות דמויות עסיסיות, ובכלל מכתיבות את הטון והקצב של הסרט. לכן הקדשתי זמן רב בניסיונות האיתור של השחקניות ובבחינת התאמתן לצרכי הסרט. אלמודובר הוא אמן גדול, מיוחד במינו, והליהוק אצלו הוא חלק מהותי ביצירה ובתוצאות שאנו רואים על המסך".
 
איך הגעת לשחקנית הארגנטינית במקור, ילידת בואנוס איירס, נטליה ורבק. היא יפהפייה ומוכשרת ולמעשה גונבת את ההצגה
 
"היא אמנם ארגנטינית במקור, אבל חיה כבר שנים רבות בספרד. שם היא החלה למעשה את הקריירה הקולנועית שלה והפכה לכוכבת ידועה. ברגע שראיתי אותה ידעתי שהיא מתאימה, ולאחר שבחנתי אותה השתכנעתי סופית. אני חושב שהיא באמת עשתה תפקיד מצוין". 
 

"הנשים בקומה השישית" (תמונת יח"צ)

גם פאבריס לוקיני, המגלם את ז'אן לואי, הוא שחקן פנטסטי
 
"לגביו לא הייתה לי התלבטות בכלל. למעשה, בניתי את התפקיד למידותיו, מאחר שאני מכיר אותו היטב ושיתפנו פעולה כבר בעבר. הוא בן להורים ממוצא איטלקי, שהתאהב בתרבות צרפת ובמורשתה. אני חושב שאפשר להרגיש את המורכבות הזו בטמפרמנט שלו. הוא שחקן מצוין והיה תענוג לעבוד איתו".
 
מעבר לכתיבה לעצמך ובימוי, אתה מרבה בכתיבת תסריטים גם לאחרים
 
"אני מאוד אוהב את הכתיבה, אבל יש שוני מהותי בין האופן בו אני כותב את התסריטים לעבודות הבימוי שלי, לבין הדרך שבה אני כותב לאחרים. כשלא מדובר בפרויקטים שלי, אני כותב בדרך כלל דברים מוזמנים, לפי מה שמבקשים ממני, בין אם מדובר בנושא או באופן הכתיבה ובתכנים. כשאני כותב לעצמי, ברור שלא חלות עליי שום מגבלות, אני חופשי ומשוחרר ביצירה והיא באה לי די בקלות".