"אמא של ולנטינה" (ישראל 2009)
 
דרמה. סרטם של אריק לובצקי ומתי הררי.

פולה (אטל קובנסקה), ניצולת שואה ערירית מבוגרת, מזמינה לביתה, בתיווך כומר כנסייה, צעירה פולניה, ולנטינה (סילביה דרורי), כדי שתסייע לה בעבודות הבית.

אלא שולנטינה מזכירה לפולה חברת ילדות נוצרייה בשם זה, שהייתה לה בפולין.

המפגש מציף אצלה זיכרונות מודחקים מתקופת השואה והיא מתחילה לחיות את עברה ולא תמיד מבדילה בינו ובין מציאות חייה בהווה.

פולה מפתחת תלות עמוקה בולנטינה, מציעה לה שתאמץ אותה כבתה, אף שיש לה אם ביולוגית בפולין, ולא מאפשרת לבנה שלמה (יוסי אולו) ולאחרים להרחיקה ממנה. 76 דקות.
 
לא עבודה מושלמת, אבל כזו שיש בה לא מעט רגעים נוגעים ללב ומרגשים.  

"אלבטרוס" (אנגליה 2011)
 
דרמה. סרטו של ניאל מקורמיק. במלון משפחתי ליד הים בת המשפחה בת' (פליסיטי ג'ונס) בת ה-17 לומדת לבחינות ושואפת לצאת מהבית. אביה ג'ונתן (סבסטיאן קוך), סופר ששיאו מאחוריו והוא אינו מצליח לשחזר את עברו, מסוכסך עם אשתו, ג'ואה (ג'וליה אורמונד), והשניים מרבים לריב. כשמגיעה לעבוד במלון אמליה (ג'סיקה בראון פינדליי) בת העשרה, מתברר שהיא בעלת כישורים ספרותיים גנטיים, בהיותה נצר משפחתי רחוק, כך נתנו לה להבין, של ארתור קונן דויל, מחבר ספרי שרלוק הולמס, כידוע. היא מפתחת קשר חברי עם בת', מתחילה ללמוד כתיבה יוצרת אצל ג'ונתן ועד מהרה מתפתח ביניהם רומן חשאי. עד מהרה היא מטלטלת את הדינמיקה המשפחתית. 90 דקות.
 
סיפור התבגרות יפה ומעודן. 
  

"הילד עם האופניים" (בלגיה-צרפת 2011)
 
דרמה. סרטם של ז'אן פייר ולוק דארדן. סיריל (תומא דורה) בן ה-12 מנסה לאתר את אביו שרשם אותו לפנימייה ונעלם מחייו. באחת מבריחות הילד הבעייתי מהפנימייה, במטרה להגיע אל אביו, הוא פוגש בסמנתה (ססיל דה פרנס), מעצבת שיער, הנקשרת אליו ומאמצת אותו בסופי שבוע. אבל הילד חסר המנוחה עדיין מחפש דמות אב ומוכן לבצע מעשים מסוכנים כדי למצוא מישהו שיהיה מוכן להעניק לו את תשומת הלב המתבקשת. אבל סמנתה ממשיכה בעיקשות להאמין בו וביכולת שלה לגרום גם לו להאמין בעצמו, לבטוח בה ולבחור בחיים. 87 דקות.
 
סרט חודר ונוקב. עבודת קולנוע מופתית נוספת של האחים דארדן.