באולם המופעים הייחודי "התיבה" ביפו התקיימו כבר בעבר פרויקטים שונים עם של הלחנה וביצוע פסקול לסרט אילם, מספרת אוצרת סדרת "מועדון הסרט האילם", המוזיקאית הרב-תחומית מאיה דוניץ, 30, "וכשרצו להרים את הדבר הזה שוב, במתכונת יותר גדולה, פנו אליי וביקשו ממני לקחת את זה תחת חסותי ולחשוב על איזשהו פורמט.
 
"החלטנו לעשות סדרה של שלושה אירועים. ביחד עם בנימין (ימי) ויסלר (המוגדר בתוכנייה כ"יועץ סתרים לסרטים"), שהוא מומחה לקולנוע מתקופת הסרט האילם, בחרתי דברים מעניינים, שלדעתי יש להם חשיבות גם בנוף של הקולנוע היום. כלומר, שהם מאוד מעוררי השראה אפילו 100 שנה לאחר שנוצרו. השתדלנו לבחור סרטים לא ממש ידועים, כדי לחדש אפילו לקהל חובבי הקולנוע", היא אומרת.
 
"אנשים שכחו שזה לא הפסקול המקורי"
 
בערב הראשון, שהתקיים בינואר  נבחרו להלחנה סרטו של Hands of Warloc מ-1924 של רוברט וינה (יוצר אקספרסיוניסטי גרמני, המוכר בעיקר מ"הקבינט של ד"ר קליגארי") וסרטים קצרים של מיטב יוצרי התקופה:  מהאחים לומייר וז'ורז' מלייס ועד תומאס אלווה אדיסון, האחים פאת'ה, ג'ורג' אלברט סמית, וולטר האגר ועוד, ועד The Good Old Naughty Days -  אסופת סרטי פורנו מהתקופה ההיא.
 
פסקולים לסרטים אלה יצרו הנשפן והמפיק המוזיקלי אייל תלמודי, אמן הסאונד דני מאיר, הרכב ההיפ-הופ Buttering Trio ודוניץ עצמה. 

מה הייתה הדינמיקה בעשייה המוזיקלית של היוצרים מול הסרטים הנבחרים?
 
"מה שמאוד נחמד זה שבכל ערב יש שילוב מיוחד של כל מיני קבוצות אנשים. למשל, Buttering Trio, שבכלל הגיעו מכיוון ההיפ-הופ ועשו פסקול שכל פיפס בו היה מתוזמן עם המוזיקה שלהם. ולעומת זאת, בנוגע לסרט The Hands of Warloc החלטנו על 'הנחיות כלליות לייצור', אבל אז שכחנו את כל מה שקבענו מראש ועשינו מה שבא לנו. הדינמיקה פעלה כך שכולם קיבלו את הסרטים ובחרו מה בא להם לעשות, וכך בעצם כל מי שבא לנגן היה לו כבר את החיבור עם הסרט. לא סתם הטילו משהו על מישהו. אני חושבת שזה תרם להצלחה. באירוע הראשון קיבלתי תגובה חזקה מאוד מהקהל, שאי אפשר היה להאמין שהסרט והפסקול לא נעשו יחד. אנשים שכחו שזה בעצם סרט אילם ושזה לא הפסקול המקורי.
 
"זה עובד ככה שכל אמן בוחר לעצמו סרט או שניים, ועושה להם פסקול, ומעניין איך אפשר להלחין את הסרטים האלה בכל מיני צורות. לי אין מושג מה הם יביאו ואני לא מתערבת לאף אחד מהאמנים בהחלטות האמנותיות. מה שחשוב לי זה שהם יצפו בסרטים ויעבדו עליהם, ומעבר לזה אין לי שום רצון להשפיע וכל אמן מביא איתו את מה שהוא מוצא לנכון.
 
"אני אפילו לא יודעת מה הם הולכים להביא, אלא רק איזה סרטים הם מלחינים. ברור שמעצם העובדה שבחרתי את האנשים, אני יודעת איך המוזיקה שלהם נשמעת, פחות או יותר, מה הסגנון שלהם, ומאיזה עולם הם באים. ובכל זאת, הם מביאים הפתעות מדהימות. אייל תלמודי, למשל, אותו אני מכירה מ'בלקן ביט בוקס', מההופעות עם ברי סחרוף ועוד, הביא פתאום איזו זווית של מוזיקה מינימליסטית, עם לופים בקלרינט. זה היה לגמרי לא צפוי. אז אי אפשר לדעת מה יקרה, וזה מאוד מרגש".
 
האם המוזיקה החדשה שהמוזיקאים יוצרים מתכתבת עם זו המקורית שנוגנה בבתי הפלייהאוס, בסגנון הרגטיים ודומיו?
 
"סגנונות הליווי המוזיקלי של הסרטים בתקופה בה הם נוצרו תאמו את המוזיקה של התקופה, בין אם זה רגטיים או סגנונות אחרים. זה לא שהושקעה מחשבה מיוחדת בחיבור פסקולים מיוחדים לסרטים, זו הייתה מוזיקה מלווה בלבד, על פסנתר בעיקר, כאשר היו להם אלמנטים מוזיקליים ספציפיים בהם השתמשו ליצירת מתח, למשל. אבל זה לא היה ייחודי לסרט.
 
"למיטב ידיעתי, ברוב המקרים המוזיקאים ראו את הסרטים לראשונה רק בזמן ההקרנה ואלתרו על המקום. אצלנו, אף אחד מההרכבים לא שינה את המוזיקה שלו כדי להתאים את עצמו לסיטואציה, אלא הביא את עצמו ואת המוזיקה שלו לסרט. אפשר לומר שמבחינה קונספטואלית עמוקה יותר זה אותו הדבר, כי גם שם המנגנים התאימו את אופן הנגינה והיצירה שלהם לסרט".


       "זריחה" - וילהלם פרדריך מוראנו
 
את היית אחראית בערב הראשון לחיבור ולביצוע פסקול סרטו של וינה (העוסק בפסנתרן שמאבד את ידיו בתאונה, ובמקומן מושתלות לו ידיים של רוצח.
 
"כן, זה סרט נורא מיוחד וארוך מאוד, למעלה משעתיים. יש בו טוויסט מטורף בעלילה שלא היה מבייש סרטי מתח מפולפלים של היום. הסיפור שם מסתבך ונפתל ויש בו משהו מאוד סימבולי על ידיים נקיות לעומת ידיים מגואלות בדם. לקחנו את זה למקום מאוד מופשט בהקרנה.
 
"בכלל, זה היה ערב מאוד ארוך. התחלנו עם סרטים קצרים במשך 45 דקות, עשינו הפסקה ואחריה הקרנו את 'ידיו של וורלוק', ואז עשינו עוד הפסקה, ואחרי זה אמרנו שאנחנו ממשיכים ומי שרוצה יישאר. כמעט כולם נשארו למרות שהיה כבר 1.00 בלילה. זה היה מדהים. שמחתי שלקחתי סיכון ועשיתי אירוע של שלוש שעות".
 
גם סבתא עשתה את זה
 
בערב השני, שיתקיים ביום חמישי הקרוב, ה-23 בפברואר הפרויקט המרכזי יהיה סרטו הקצר (35 דקות) של הבמאי הצרפתי הנודע רנה קלייר, "פריז הישנה" (1925), כששאר החלקים הם שוב לקט מסרטי הפורנו ואסופה נוספת מסרטי יוצרי הקולנוע הידועים של ראשית המאה.
 
ישתתפו בו כמחברי ומבצעי פסקולים קוסטיה גרביס ונטליה גורפינקל - מלחינים, בוני כלים, נגנים רב-כליים; סטולה ליאביק סולברג- מתופף ונגן כלי הקשה ייחודי מנורווגיה; יוסי מר-חיים, מלחין, פסנתרן ומורה שאחראי במשך עשרות שנים ליצירות אלקטרו-אקוסטיות ואקוסטיות מהמקוריות ביותר שנכתבו (הכותב באתר הבמה); ואילן וולקוב, מנצח בינלאומי, כנר ומפיק. 
 
איך תטפלו בסרט של רנה קלייר?
 
"יכול להיות שנעשה איתו משהו מעניין, ונחלק אותו לשניים. סטולה ינגן חצי מהסרט ואילן וולקוב את החצי השני, וכך נציג שתי גישות לפסקול, באותו סרט. אבל אנחנו עוד מכינים את ההפתעות לערב הזה". 
 

 
איך הגעת לאסופת הסרטים של חלוצי הקולנוע?
 
"יש לי מזל שנועם ענבר וימי ויסלר (חברי להקת "הבילויים") הם חברים טובים שלי, ואני זוכרת שכבר לפני שנים הם היו נפגשים לצפות בסרטים אילמים וקראו לזה 'מועדון הסרט האילם'. אימצתי את הפורמט בזכותם, ומהם הגיעה גם ההשראה לבחירת הסרטים. אני לא כל כך מגיעה מהתחום הזה, ולא היה לי מושג בו לפני שהתחלתי לעבוד על הסדרה. לא ידעתי איזה אוצרות טמונים שם. למדתי מזה המון, גיליתי דברים מדהימים, בין היתר על כך שהיו הרבה יוצרים וכל אחד מימש בדרכו המיוחדת את הרעיונות שלו".
 
ומה באשר לאסופת הפורנו?
 
"היה מאוד מעניין לראות את זה, מה עשו עם זה ומה הייתה תפיסת העניין אז. יש דבר אחד מאוד ברור שם - שאין בלוף: אף אחד לא מגלח כלום, הכל אמיתי, דומה לחיים. יש בזה תמימות, אבל רואים שם הכל, מציצות, זיונים מכל החורים, כל מה שאפשר לחשוב עליו ולדעת שגם סבתא עשתה את זה. אגב, גם ההורים שלי ישבו בקהל.
 
"אתה רואה סרטים שמתחילים עם נשים הלובשות שמלות ומהודרות ולורדים אנגליים, וזה הופך לסרט פורנו הארד-קור. בפעם הקודמת עשינו יחד, כל הקבוצות שנבחרו לנגן, אלתור קבוצתי שליווה את הסרטונים האלה. האמת היא שבגלל שהערב התארך רציתי לוותר על זה, אבל הקהל התנגד בכל תוקף".  
 
תוכנת מחשב שמפרשת את התנועות על המסך
 
ספרי מעט על המוזיקאים הפחות מוכרים לקהל הרחב שבחרת לערב הקרוב.
 
"קוסטיה ונטליה הם שני שליש מההרכב האגדי Seventeen Migs of Spring, שהיה טריו מדהים. החבר השלישי שלו לב בומשטיין, שהיה מוזיקאי אדיר וגאון, נפטר מסרטן ממש בשנה שעברה. הם מתחבאים להם במרכז הארץ ועושים מוזיקה מדהימה. אני מעריצה שלהם כבר שנים. הם בונים כל מיני כלים מוזרים והם באמת יוצאי דופן. הם יביאו לערב הזה את האלמנט האלקטרוני. הם עובדים הרבה עם מחשבים.
 
"סטולה הוא מתופף מאוד מיוחד מנורבגיה, שעובד הרבה בסצנת האלתור החופשי. הוא כבר כמה שנים מגיע לארץ. הוא התחבר עם רקדנית מלהקת המחול של ענבל פינטו והם נהיו זוג, ואז הוא חיפש כל מיני אנשים לנגן איתם ומצא אותי. התחלנו לשתף פעולה בהופעות משותפות ברחבי הארץ ואנחנו עומדים עכשיו גם לצאת לסיבוב הופעות בסקנדינביה. הוא עצמו מסתובב בכל העולם ומנגן".     
 
בערב השלישי, שיתקיים ב-23 במרץ, הסרט המוביל יהיה "זריחה" (1926) הנודע של פרידריך ווילהלם מורנאו, מבמאי הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני, שיצר את הסרט הזה דווקא בהוליווד, וזכה עליו במספר פרסי אוסקר בטקס הראשון שנערך ב-1927.

* הפסקולים של קטעי הוידאו המצורפים אינם הפסקולים החדשים שנכתבו במיוחד לערב.

המפגש הקרוב יתקיים ביום חמישי, 23 בפברואר 2012 ב-21:00  בתיבה ביפו. המפגש השלישי יתקיים ב-23 במרץ ב-21:00 בתיבה. כרטיב: 50-40 ש"ח. לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים בטל':  03-6822403.