"אני מכיר את ישראל, לא רק את תל אביב"

על דלת הכניסה של אוליבייה רובינשטיין, יועץ התרבות של שגרירות צרפת ומנהל המכון הצרפתי בישראל, תלוי פוסטר של התמונה הידועה של דוד בן גוריון, עומד על ראשו. מעין הצהרה שמנהיג אמיתי הוא זה שרואה דברים מזווית אחרת.

לפני חצי שנה התמנה רובינשטיין לתפקיד אחרי למעלה מ 30 שנה בענף המו"לות. רובינשטיין שמאוד הצליח בתפקידו היה שותף להקמתן של הוצאות לאור שונות ( Le Dilettante, Mille et Une Nuits, Climat,  Austral) ייסד עם אלן פינקלקרוט את כתב-העת הפוליטי Le Meilleur des mondes , וניהל עד לאחרונה את Denoel,  הוצאת הספרים עליה הפקידו אנטואן גאלימר לפני 13 שנה. 

במהלך הקריירה שלו כמוציא לאור פרסם אוליבייה רובינשטיין את ספריהם של הוגים וסופרים צרפתיים כמו פייר-אנדרה טגייף, קלוד לנצמן ואנדרה גלוקסמן, סופרים זרים כמו מתיאס קרפ ותום שגב בספרו "1967: והארץ שינתה את פניה", אבל גם סופרי קומיקס כמו רוברט קראמב (בראשית).
 
בגיל 53 החליט רובינשטיין להגיע לכאן ולקבל על עצמו את התפקיד אחרי שמצא את עצמו ב"משבר אמצע החיים". כמובן שזה היה שינוי מאוד גדול עבורי לעבור לתחום שלא הייתי בו מעולם ולעבור למדינה אחרת". ולא הוא לא הגיע לכאן בגלל הים "אני שונא את הים" הוא אומר " אני אשכנזי אמיתי ואוהב חורף". והמשבר? הוא די בטוח שהוא מאחוריו כי הוא מאוד שמח להיות כאן.
 
מה ידעת על ישראל לפני שהגעת לכאן?
 
"ידעתי והכרתי הרבה מאוד. קודם כל חלק מהמשפחה שלי גר בישראל וביקרתי אותם בישראל לעיתים קרובות אפילו פעמיים בשנה לחופשות. כמובן שגם היו חי קשרים טובים עם מו"לים ישראלים. הכרתי את ישראל לא רק את תל אביב. מעולם לא הייתי כמו אותו תייר צרפתי שמגיע לכאן כדי להשתזף בחוף תל אביב. זו איננה ישראל שלי"

בעולם התרבות הישראלי, יועצים ונספחי התרבות של השגרירויות, משקיעים מאמצים וכספים כדי להביא לקהל הישראלי טעימות מתרבות ארץ מוצאם. וכך גם המכון הצרפתי. פורום המוזיקה צרפת-ישראל, כנס "ננוטכנולוגיה לתחום מדעי החיים",  פסטיבל המחול "פוקוס צרפת" בסוזן דלל, והחודש צפוי לנו מטעמו חודש שלם של "פרנקופוניה" -אירועים החגיגיים מציינים את הלשונות והתרבויות הצרפתיות השונות, המשותפות ליותר מ-70 מדינות בעולם. מפגשים רבים בכל רחבי הארץ: ימי עיון, כנסים, מפגשי תיאטרון,פרסום מוזיקה ופסטיבל הקולנוע הצרפתי התשיעי במספר שלשמם התכנסנו.

אם נעזוב לרגע את הפוליטיקה ואת העובדה שלישראל ולצרפת מערכת יחסים סבוכה (במיוחד בימים אלה). איך אתה רואה את היחסים התרבותיים בין שני העמים?

"היחסים בין הארצות מורכבים אבל זו היתה בהחלט הפתעה עבורי לראות עד כמה היחסים התרבותיים מחוץ לפוליטיקה הם בעלי קשרים חזקים ועמוקים. התרבות הישראלית ידועה ומוכרת בצרפת  ויש לא מעט ספרים וסופרים ישראלים שמתורגמים לצרפתית ומצרפתית לעברית, לפעמים זה אפילו מפתיע אותי אילו ספרים מתורגמים, כמו"ל לשעבר הם לא בהכרח כאלה שהייתי בוחר לתרגם אותם.

"הצרפתים גם מאוד אוהבים את הקולנוע הישראלי, המוזיקה הצרפתית פופולרית בישראל, וגם לאופנה הישראלית יש הצלחה גדולה בצרפת, והרבה מעצבים ישראלים מצליחים שם. אני חושב שחלק מהתפקיד שלנו הוא לעזור בהפצת התרבות הישראלית בצרפת".

עד כמה אנחנו הישראלים באמת מכירים את התרבות הצרפתית?

"יחסית יש כאן מודעות גבוהה, אבל רוב הישראלים מכירים בעיקר את המוזיקה הצרפתית, ואז את הקולנוע. עכשיו מתחילים לגלות חלקים נוספים של התרבות – ספרות, תיאטרון, אמנות פלסטית. אבל יש תחומים לא מוכרים כלל, כמו קומיקס - יש תחום שלם שנקרא 'גרפיק נובל', שמיועד למבוגרים. מבחינתי הדברים המרכזיים שמאורגנים על ידי המכון מכוונים להגיע לא רק לקהל הצרפתים שנמצא בארץ ולא רק אל הפרנקופונים, אלא ממש להרחיב את החשיפה ולהגיע לקהל הישראלי עצמו, ודווקא לאלה שאינם מכירים את התרבות הצרפתית".

המכון הצרפתי בתל אביב (צילום: תומר אפלבאום)

אמרת שהישראלים מכירים בעיקר את הקולנוע הצרפתי, מה לדעתך הקסם של הקולנוע הצרפתי?
 
"הקהל הישראלי אוהב את השפה ואת הדיאלוגים אבל בעיקר צריך לומר שזה קולנוע פשוט טוב. זהו משהו עמוק שהחל כבר בשנות ה- 60 עם אהבה לשחקנים כמו אלן דלון, ז'אן פול בלמונדו וקתרין דנב ועכשיו יש גל חדש בקולנוע הצרפתי שונה מאוד הרבה יותר אינטימי ואני חושב שקולנוע מהסוג הזה כמו 'הארטיסט' שזכה להצלחה עולמית לאחרונה, מראה שאנחנו בעיצומו של גל תרבות צרפתי.
 
"הקולנוע הצרפתי עבר את המשבר הכלכלי העולמי מכיוון שהוא נתמך על-ידי הממשלה. בצרפת פוליטיקאים מבינים את החשיבות שיש בתרבות.  בצרפת אפילו אם אתה פוליטיקאי אתה חייב לפרסם ספר גם אם זה לא ספר טוב, כי המעשה התרבותי הופך אותך לרלוונטי".
 
 דיברנו בעיקר על קולנוע וקצת על ספרות מה לגבי תחומים אחרים כמו תיאטרון?

"בשנה שעברה היה לנו פרויקט מאוד מוצלח בקאמרי של 'ספרות על הבמה'. כששחקן מקריא סיפור זה יותר מרשים מאשר כשסופר מקריא סיפור. מאוד הייתי רוצה להביא לארץ שחקנים צרפתים מהשורה הראשונה, כי לדעתי כשהם מקריאים ספרות צרפתית הם נותנים לזה עוצמה וזה מעורר בך את התשוקה לקרוא.
 
"אחת הבעיות בספרות היא שאנשים צעירים קוראים פחות ופחות, וצריך למצוא דרכים יצירתיות לגרום להם להתעניין בספרות, בין השאר לגייס את כישרון השחקנים. העלינו גם את 'ייסורי איוב' בקאמרי עם  יותר מ־20 שחקנים צרפתים. הם דיברו צרפתית והיה תרגום לעברית. זה היה מוצלח מאוד ואנחנו מתכננים לעשות פרויקט כזה גם השנה. מדע הוא תחום חשוב ויש לנו גם פרויקטים מתוכננים בתחום האוכל. אוכל ויין טוב בעיני הם גם חלקים של התרבות".
 
 מי הקהל שלכם?
 
"כמובן שהקהל הראשון שלנו הוא אנשים מהקהילה הצרפתית ישראלית אבל לא רק. הדברים המרכזיים שמאורגנים על ידי המכון מכוונים להגיע לא רק לקהל הצרפתים שנמצא בארץ ולא רק אל הפרנקופונים, אלא קיים רצון להרחיב את החשיפה ולהגיע לקהל הישראלי עצמו, ודווקא לאלה שאינם מכירים את התרבות הצרפתית. לכן הדבר הראשון שעשיתי הוא הוספת תרגום סימולטני בעברית לכל האירועים בכל התחומים המתקיימים במכון. את יודעת יותר טוב ממני שהחברה הישראלית מורכבת מיותר מ 100 לאומים שונים, ואני לגמרי מתכוון לקיים דיאלוג עם החברה הישראלית בכללותה.

"אנחנו מאמינים בחינוך ומעורבים בבתי הספר הצרפתיים בישראל. ברור לנו שכרטיס הכניסה לתרבות הצרפתית היא השפה הצרפתית. אחת המטרות שלנו היא לאפשר לאנשים ללמוד צרפתית, ואנחנו מקיימים קורסים כאלה לא רק במכון אלא בכל רחבי הארץ. יש לנו אפילו קורס שמתמקד בשפה הגסטרונומית למי שרוצה לנסוע ללמוד בישול בצרפת".
 
דיברת קודם על זה שהתפקיד של יועץ תרבות היה דבר חדש לגמרי בשבילך. ממה התחלת?

"אני סיימתי את העבודה שלי בצרפת ב 28 באוגוסט והגעתי לישראל ב-1 בספטמבר, כמובן שהכרתי את המכון הצרפתי קודם לכן אבל לא היה לי יותר מדי זמן לחשוב או לתכנן. אם להיות כנה לא הגעתי לכאן עם אסטרטגיה מוכנה מראש. 
 

אניה בוקשטיין ואולבייה רובינשטיין במפגש "הסרט הצרפתי האהוב עלי" (תמונת יח"צ)


"מאז שהגעתי הקדשתי הרבה זמן לפגוש אנשים, גם מהממסד התרבותי וגם יוצרים ומנהלים אמנותיים. התרשמתי שיש כאן יחסית מודעות גבוהה לתרבות הצרפתית. השגרירות הצרפתית היא אחת השגרירויות שמשקיעות הכי הרבה בנושא התרבותי, כי הוא חלק מהמהות הצרפתית. הנספחות משקיעה יותר משלושה מיליון יורו בתרבות בישראל. המצב הכלכלי באירופה קשה אז צריך כמובן להילחם על תקציבים".

איך בכל זאת הקונפליקט פה משפיע על הקשרים התרבותיים?
 
"איזה קונפליקט" הוא צוחק "כמובן, כפי שאת יודעת באירופה יש חרם על ישראל ולא מעט פעמים כשאנחנו מזמינים יוצרים לכאן מתחומים שונים במאים ופילוסופים ושחקנים הם מקבלים בתיבת הדואר שלהם לא מעט מכתבי מחאה שקוראים להם לא להגיע לישראל. חלק מהעבודה שלנו לשכנע אותם להגיע ולראות מה קורה כאן במו עיניהם. אנשים ניזונים ממה שהם רואים בטלויזיה הם בעצם לא יודעים שום דבר מלבד זה על הקונפליקט כאן". 

"אנחנו גם מנסים לארגן בקיץ ביוני כנס גדול על דמוקרטיה ודת נושא שהוא חשוב בכל העולם היום אבל בטח ובטח בישראל. אנחנו מתכננים להזמין הרבה אינטלקטואלים צרפתים וישראלים ולהביא מגוון גדול של דעות. הלוואי שנצליח גם להביא לכאן אינטלקטואלים פלסטינים, זה לא כל כך פשוט. אפשר להביא ערבים ישראלים אבל קשה להביא לתל אביב יוצרים פלסטינים. הם לא יבואו".

"יש גם יוצרים צרפתים שמגיעים לכאן והם מתוכננים להגיע גם לרמללה וכאשר יודעים ברמללה שהם היו בישראל קודם לכן הם מבטלים את הגעתם כפי שכבר קרה עם ג'ין בירקין לפני חודשיים. וזה חבל כי לתרבות באמת לא צריכים להיות גבולות".
 
אנחנו מדברים הרבה על פסטיבלים ואירועים מאוד גדולים מה לגבי אירועים שבועיים?
 
"יש לנו פרויקט חדש יחסית שקורה אחת לשבועיים ונקרא 'הסרט הצרפתי האהוב עלי' . אנחנו מזמינים יוצרים מתחומים שונים ספורטאים, דיפלומטים זרים ופוליטיקאים  להציג את  הסרט האהוב עליהם. זה דבר לכאורה פשוט מאוד אבל זה מאוד מצחיק ומרתק לראות אילו סרטים אנשים שונים בוחרים להציג. יש גם לא מעט מפגשים עם סופרים צרפתים חשובים. בכלל הרבה מאוד קורה עכשיו בתוך המכון עצמו, חשוב יותר או חשוב פחות ואנחנו מזמינים אנשים לכאן אלינו". 
 
יש פרויקט שאתה גאה בו במיוחד?
 
"אתמול הייתי בבת ים באירוע מאוד מיוחד בו נערים בדואים שמדברים קצת עברית ולא מדברים מילה בצרפתית משחקים את מולייר בערבית עם כתוביות בעברית ובצרפתית, כשהבמאי הוא ישראלי. אני בטוח שאין הרבה צרפתים שבכלל מודעים לקיומו של אירוע כל כך מרגש. זה לא תמיד ישראלים בצד אחד ופלסטינים בצד שני. זה הרבה יותר מורכב".

 
נערים בדואים  משחקים את מולייר בבת ים (תמונת יח"צ)

"עם תודעה פתוחה אין בעיה לצלוח את מחסום השפה"
 
אילו מטרות עומדות לנגד עיניך כרגע?

"אחת המטרות שעומדות לנגד עיני כרגע היא לקיים יותר אירועים מחוץ לתל אביב. ישראל היא הרי לא רק תל אביב. זה מאוד חשוב לאפשר גישה לתרבות לאנשים בכל מקום. לכן בספטמבר אחד האירועים של  'ספרים על הבמה' יתקיים בדימונה. אנחנו תומכים בפרויקט אמנות בסכנין שהיצירות בו מוצגות בבתים ולא במוזיאון מכיוון שאין אחד כזה שם.

"עוד רעיון שהייתי רוצה שיתממש הוא להפוך את הבית של הקונסוליה שלנו בחיפה למקום עבור רזידנסי של אמנים צרפתים. הקונסוליה עוברת מקום והמבנה שלה פשוט מקסים ויש לו גינה כל כך יפה עד שזה כמעט מתבקש להזמין אמנים לגור שם 4-3 חודשים ליצור ולהעביר כיתות אמן".
 
האם יש דברים שלא תביא לכאן משום שהם לא יצליחו לעבור בגלל מחסום השפה?
 
"אני זוכר שיחה עם קולגה שלי שהוא מו"ל בדנמרק. ניסיתי למכור לו ספר לתרגום לפני הרבה שנים והוא חשב שזה ספר קשה ומסובך מדי לתרגום, אז שאלתי אותו אם הוא קרא את גיימס ג'ויס והוא ענה שכמובן. אז אמרתי לו שאם ג'ויס תורגם לדנית אפשר לתרגם כל דבר. שפה היא אף פעם לא בעיה זו התודעה. ואם אנשים הם עם תודעה פתוחה אז אין שום בעיה לצלוח את מחסום השפה. אנשים רוצים לגלות דברים חדשים. החוכמה היא לא לגלות את מה שאנחנו כבר יודעים אלא דברים אחרים".
 
איך יועץ תרבות מבלה את הזמן הפנוי שלו?
 
"אין לי הרבה זמן פנוי אבל כשיש לי אני אוהב להעביר אותו בקריאת ספרים, ריצה לאורך הירקון ומוזיקה. אני מנגן על גיטרה ומפוחית. לפני עשר שנים ניגנתי על סקסופון אבל זנחתי את זה. ואני גם לומד עכשיו עברית."
אדם נעים הליכות אוליבייה רובינשטיין, הוא רהוט, דעתן, וככל שמשוחחים איתו מתגלה אדם שדעתו מורכבת, ועמוקה".

מאין מגיעים לך הרעיונות?
 
"ריצה זה זמן טוב לרוקן את המוח ולאפשר לרעיונות מרחב לבעבע. הגל, הפילוסוף הגרמני, אמר שבשביל רעיון טוב צריך שניים, אף פעם אין רעיון טוב בחשיבה הבודדת תמיד צריך דיאלוג עם עוד אנשים כדי שזה יקרה. למזלי האנשים שעובדים כאן במכון איתי הם אנשים נפלאים שאני יכול לחלוק איתם את הרעיונות שלי. אבל בסופו של יום אני הבוס. מישהו חייב בסוף לחתוך והאדם הזה הוא אני". 
 
בעוד חמש שנים כשתסיים את תפקידך איזה חותם היית רוצה להשאיר מאחוריך?

"בשבילי תרבות זו לא רק הנאה. קל יחסית לארגן דברים שהם בשביל הפאן, אבל הייתי רוצה לארגן דברים שיש להם משמעות בנושאים המהותיים והאמיתיים. החלום הפרטי שלי הוא לעשות משהו שונה מהבניין הזה. הבניין מאוד יפה וממוקם במקום טוב, ואנחנו צריכים לחשוב איך הופכים אותו למקום שמושך אנשים לבוא אליו. חשוב לי שהמקום הזה אף פעם לא יהיה ריק, אני רוצה שאנשים שעוברים ברחוב יהדפו את הדלתות ופשוט ירגישו חופשיים להכנס".
 
ואז? אחרי חמש שנים?
 
"אולי אני אעשה עלייה מי יודע. קשה לי לחשוב על עוד חמש שנים אולי אני בכלל אמות". הוא אומר ומתחבר בשנייה לשורשים הפולניים שלו.

פסטיבל הקולנוע הצרפתי התשיעי יתקיים בין התאריכים 17 במרץ - 5 באפריל 2012 ברחבי הארץ. אירועי הפרנקופוניה יתקיימו בין התאריכים 28-5 במרץ 2012 ברחבי הארץ.