האביב מביא עמו מתברר רוחות של אהבה ודו קיום - בית הבובות, שרון חזיז, רונית רולנד ודויד ברוזה וסברין העבירו בנעימים את הסקירה החודשית למיכל בן דוד. את ההתרוננות הכללית מפרה רק עידית הלוי בסינגל ראשון ולא כל כך מבטיח.
בית הבובות - "למעני"
אן.אם.סי
יש שירים שכבר מהשמיעה הראשונה אפשר לדעת שהם מתאימים להיות מוטו לאנשים רבים. העיבוד של להקת שבע ל"שיר המעלות" הוא כזה, וכך גם "למעני" של בית הבובות. השיר מתחיל כמו מזמור תפילה, וממשיך במקצב מקסים וסוחף שפשוט ממלא את הלב. השירה של אמיר אטיאס ואיתי שיף בשיר מצליחה להעלות אותו לדרגת תפילה של ממש. למרות העובדה שהוא מורכב משבע שורות בלבד הוא יוצר מין תחושה שכל מילה נמדדה, נשקלה וחושבה במדוייק הן מבחינת התוכן והן מבחינת הקצב. 4 וחצי דקות שלמות של הנאה.
שרון חזיז -"שבע נשמות"
הד ארצי
הסינגל הראשון של חזיז שזכה להתייחסות במסגרת הזו לא הצליח לעשות לנו את זה, אבל רצינו להטות אוזן פעם נוספת לסינגל מהאלבום שבדרך. מה נגיד? לא התאכזבנו. "שבע נשמות" הוא אמנם לא שלאגר שמתמכרים אליו מהשמיעה הראשונה, אבל הוא כן מסוג השירים שמחלחלים לאט לאט, אולי זה בזכות המשהו הזה בקול של חזיז שהופך אותו למעט מסתורי ומעושן. בכל שמיעה מגלים משהו חדש. שרון חזיז יותר זורמת, משוחררת, וכיאלו מצליחה לחייך בשיר אל מי ששומע. מילה שלנו – תנו לו זמן. לא סתם קוראים לו "שבע נשמות".
רונית רולנד - "כל אחד והקטעים שלו"
עצמאי
יותר מהכל "כל אחד והקטעים שלו" של רונית רולנד מזכיר סופה. הוא מתחיל בקטן, פתאום משנה כיוון ומתקשט בגיטרות חשמליות, ואז הוא גם מסתיים פתאום. רולנד עוסקת בשיר באהבה גדולה שנשברת לרסיסים והיא מצליחה לעסוק בנושא הכי קיטשי בעולם בצורה כל כך לא דביקה וכל כך אמיתית. "זה ממש לא מעניין את אף אחד מה באמת היה שם, כי בסוף כל אחד הולך לבית שלו, ליום המחרת". כל כך נכון. כל כך פשוט. כל כך עוצמתי. הגיטרות החשמליות וההפקה המוזיקלית של דודו טסה עושים פלאים לקול ולמילים של רולנד שמתארות את המציאות בבהירות גדולה.
עידית הלוי / "נושמת"
הקשבתי ל"נושמת" של עידית הלוי, באמת שהקשבתי. וככל שהקשבתי לא הבנתי איפה היא נמצאת בשיר. כזמרת היא נשמעת כמו מיקס לא מוצלח בין מאיה בוסקילה ושירי מימון, והיא לא מצליחה לחדש כלום. טקסטים מהסוג של "נושמת" שומעים כל מקום בכל יום וגם העיבוד לא מצליח להשאיר איזשהוא חותם. שוב אהבה, שוב פרידה, שוב עצב קיטשי בטירוף. שום רצון לא התעורר אצלי לשמוע משהו נוסף מבית היוצר שלה. חבל.
דויד ברוזה וסברין - "בליבי"
אן.אם.סי
דויד ברוזה אמר לא פעם בראיונות שמבחינתו המוזיקה היא-היא הגשר האמיתי שיכול לקרב בין הלבבות. בשיתוף פעולה ראשון מסוגו הוא סוף סוף יוצק תוכן ממשי להצהרה. "בליבי" מבוצע בעברית ובערבית על ידי ברוזה וסעיד מורד מההרכב "סברין" והוא מדבר בדיוק על מה שהכי כואב לנו – על הארץ הכל כך יפה ועם זאת כל כך שסועה ולמודת מלחמות בה אנו חיים. מה אני אגיד, בלי קשר לדיעות פוליטיות השיר הזה פשוט כובש מהשמיעה הראשונה (בעצם, "כובש" זו אולי לא המילה הכי נכונה בהקשר הזה). אמנים רבים כבר יצרו יצירות דו לשוניות בעברית ובערבית. למרות זאת, כששומעים את "בליבי" אין שום תחושה של דז`ה-וו. להיפך. הוא מצליח לרגש ולפרוט על נימים דקים של תקווה. המלצה שלי – תקשיבו לשיר אחרי מהדורת חדשות. פתאום הדברים מקבלים משמעות אחרת לגמרי.
18/04/2005
:תאריך יצירה
|