"מספרים לנו שזה נורא כדאי מחליטים עלינו איך ועד מתי" (מתוך "כנסו כנסו")

"פתאום משהו השתחרר. לא יודע איך להגדיר את זה, אבל הרגשתי פתאום בשל, והרגשתי אפילו צורך בזה. הרגשתי שכל הפרויקטים שעשיתי עד היום הכל טוב ויפה, אבל הגיע איזשהו רגע – ואני אגיד את זה בלי בושה – שאני רוצה לקבל חשיפה יותר גדולה. זה כאילו משהו שאתה לא אמור להודות בו כמוזיקאי עמוק, אבל אתה רוצה שישמעו אותך. ואני חייב להגיד לך שאני לומד בשבועות האחרונים שזה לא פשוט בכלל, ויש לזה מחיר. מחיר נפשי גם. אבל כנראה שאין מה לעשות. מגיע שלב שבו זה על החיים ועל המוות".

מה זה אומר מחיר נפשי?

"קראתי באיזו כתבה שמישהו אמר שלהיות בשוליים זו בחירה נוחה. אתה לא חייב להצליח בגדול, אתה לא חייב להפיק בצורה מושלמת, אתה יכול ליצור מתוך חופש מוחלט. לבוא למרכז זה אומר גם למסור את הגורל שלך בידי אנשים אחרים: עורכים מוזיקליים, גלגל"צ, כל הסיפור הרגיל. בכלל, היום בעלי המועדונים קובעים מי יופיע ומי לא, ואתה כל פעם מוסר את הנפש שלך, את הדבר הנורא יקר הזה שלך, וצריך לפתח עור של פיל מול כל האנשים האלה, שנדים בראשם ומחליטים.

"הכרתי את זה מהטרקטור, אבל שם זה התחלק בין ארבעה אנשים והדיבור של להקה זה אנשים שתמיד תומכים אחר בשני, ושם גם לא אני הייתי זה ששר, אלא בללי. כשאתה מוביל את הלהקה האחריות עליך, וזה מקום לא פשוט בכלל. דודו טופז למשל לא ידע להתמודד עם זה שאנשים לא רוצים אותו. אתה צריך לגבש בתוכך משהו שהוא יותר חזק מכולם, שיאפשר לך להגיד לעצמך, יהיה מה שיהיה, הדבר הזה הוא שלי ואני עומד מאחוריו ומאמין בו, בלי קשר למה שקורה בחוץ".

ולמקום הזה אתה מגיע כשבחוץ מחכה התקופה אולי הכי קשה לאמן שמחפש אוזניים.

"תקופה קשה, בלבול גדול ואף אחד לא יודע מה קורה בעצם. החטא הקדמון זה ההופעה של הדיסקים והמעבר לדיגיטל, אבל אני לא רוצה לתלות את זה רק בטכנולוגיה. היה פה תהליך ארוך שכלל חברות תקליטים שלא הסתכלו לטווח ארוך והיו תאבות בצע, אבל זה רק צד אחד של הסיפור. משהו בתרבות שלנו התקלקל. אנשים רוצים לקבל דברים בחינם, תעשיית המוזיקה בארץ קפאה על שמריה, עצם זה שעד היום אין בארץ חנות מקוונת אחת לכל חברות התקליטים למשל, אני לא מצליח להבין את זה. דווקא בתקופה שבה מכירות הדיסקים יורדות, הן צריכות לחפש דרכים אלטרנטיביות לעשות כסף, והן לא עושות את זה.

"היום הכל מוטל על האמן. הוא צריך לממן הכל, הוא צריך להביא את הקהל, הוא צריך לפרסם, ובסופו של דבר הוא גם הקהל של עצמו. אני רואה הבדל בגדול. אולי בגלל שהייתי בחוץ ולא הייתי בשוק של ההופעות של הרוקנ'רול שמונה שנים, שמעתי על זה מאנשים, אבל עכשיו אני רואה שהמצב חמור. צריך להציף את הדבר הזה ולדבר עליו, שכולם יבינו את המשמעות של זה. מוזיקה מוקלטת בעצם עומדת להיעלם, כי אין שום דבר שיממן אותה".


עטיפת האלבום החדש, יח"צ

אבל אנשים עובדים היום באופן פרטי.

"אז הרמה יורדת. יש היום מין תחושה שנורא קל לעשות תקליט, לעשות סרט, לעשות הכל. כל מיני מקצועות שפעם היית הולך ללמוד ארבע שנים, היום זה נראה נורא קל, ובאמת זה הפך להיות קל, אבל הבעיה שעושים עם זה דברים שלא מספיק מעמיקים. יש תרבות של קיצורי דרך, גם כוכב נולדים למיניהם זה חלק מזה, שאומרת, הנה, אני יכול לדלג על שלבים, לעשות דברים בלי לפתח את עצמי ולעבוד על עצמי, מספיק להיות חמש דקות בטלוויזיה והכל פתוח בפניך. אני מנסה להשיג הופעות ורואה כמה זה קשה, אבל אם הייתי חמש דקות ב'דה ווייס', ברור שהיו לוקחים אותי מיד. אני לא רוצה להישמע מתבכיין, הפתרון הוא לא להחזיר את הדברים אחורה, אלא לייצר אלטרנטיבה. זה קצת מזכיר לי את המצב שהיה פה בסוף האייטיז, כשהתחלנו עם הטרקטור ולא היה פה רוק'נרול, הכל היה לגמרי מיינסטרים, חברות התקליטים לא היו מוכנות להחתים שום דבר שהוא מעבר לממוצע".

זה באמת נשמע דומה מאוד.

"יש הבדלים סמנטיים, אבל זה דומה. גם אז היה קצת ייאוש. אני זוכר שבטרקטור אמרנו, 'מה נשיר בעברית, מי יקשיב לנו בכלל, בשביל מה להתאמץ', אבל קרה משהו, אני אפילו לא זוכר מה, ששינה את התמונה, ולפחות לכמה שנים היתה לנו עדנה".

"מגלים אותנו כל יום כל דקה הפצצות החכמות של המידע" (מתוך "כנסו כנסו")

בימים אלה מופיע גרין עם הרכב שכולל את נתי טאוב בגיטרה, עמי בורנשטיין בתופים וקולות, אוהד סטמטי על הבס וגרין בקלידים. אורח המופע הוא אבי בללי.

הגענו לשלב השאלה הצהבהבה, על הקשר עם בללי.

"אנחנו שומרים על קשר, בשנה האחרונה קצת יותר מאשר קודם. היו כמה שנים של נתק, לא מוחלט, אבל היתה התרחקות, ועכשיו אנחנו בתהליך הפוך. מגיל עשרים בללי ואני עושים אותם דברים בנפרד בלי לדעת שהשני גם עושה את זה, זה מדהים. אני זוכר שבגיל 22 בערך נסעתי לחו"ל, וקיבלתי ממנו גלויה שיומיים אחרי הוא נסע, בלי לדעת שאני נסעתי.



"אנחנו נמצאים תמיד באותם שלבים  בלי לדעת, סימביוזה מוזרה כזו. מטבע הדברים, אחרי שעזבתי את הטרקטור היה קצת מתח בהתחלה, למרות שניסינו לעשות את זה הכי נוח, אבל תשמעי, אנחנו 35 שנים ביחד. בגיל 15, בתיכון, הצטרפתי ללהקה שהוא ניגן בה, ומאז אנחנו מופיעים ביחד, עם עליות ומורדות כל הדרך. יש חיבורים שכנראה נועדו להישאר כל החיים. הנה עכשיו התארחתי בהופעות השקה שלהם, הוא יתארח אצלי, אני מניח שהשיתופי פעולה יישארו תמיד, ואנחנו ביחסים טובים. מדברים מדי פעם בטלפון או בפייסבוק, שולחים אחד לשני דברים, הכל בסדר, נרגעים".


הופעת ההשקה של האלבום "כנסו כנסו" תתקיים ביום שישי, 20 באפריל, בשעה 16.00, במועדון האזור, ברח' הרכב 13, תל-אביב.