אין על תעשיית המוזיקה הפופולרית המקומית. היבול החצי-שנתי שלה (שיושלם בראש השנה, או אולי יפתח את השנה הבאה) יכול להעיד שלא פסה התקווה. שיוצרים וזמרים ויותר מזה מפיקים ומשקיעים, פרטיים, עצמאיים וחברות גדולות, ממשיכים להאמין באלבומים, על אף נבואות הזעם שכבר סימנו את מותו של המוצר לטובת הסינגל, השיר הבודד.

לפניכם סקירה של הכותרים החשובים/ המעניינים/ המומלצים בעת הזו של העונה לדעת החתום מעלה. החתום מעלה אף שומר לעצמו את הזכות לחזור אל חלק מאלבומי החג וגם אלה שיצאו בחודשיים-שלושה האחרונים, בפורמט ביקורתי רחב, מעמיק ומנומק יותר, לפי הצורך. הרשימה להלן היא אינדיקטיבית בלבד, מצד אחד לא מחייבת רכישה, מצד שני מאוד מחייבת אתכם לתשומת לב ובחינה דקדקנית עצמאית.

אלבומי קונספט ואלבומים באנגלית

הפרויקטים המובילים לחג מבחינתי הם ארבעת אלבומי אוסף קונספטואליים. מעל לכולם ניצב אלבומו האחרון של יוסי בנאי - "שירים אחרונים" (הליקון). 11 שירים שכתב קודם מותו ללא עת ונמסרו להלחנתם של יוצרים "צעירים", בני הדור שאחריו. בנאי לא הספיק להקליט אלא רק שניים מהם, אבל צוואתו מולאה והאחרים מבוצעים בפי מלחיניהם. אלבום מרגש שמתעמת עם הנושאים שהעסיקו את אחד הגדולים באמני הבמה הישראלית ערב מותו. אנדרטה.

ראוי מאוד הוא גם האוסף "יהודה הלוי פינת אבן גבירול" (עבודה עברית). אלבום כפול של שלושים שירים שמתכתבים עם טקסטים מהמקורות, בעיקר תפילות,  בביצוע אמנים שונים - כוכבים ופחות מוכרים, חוזרים בתשובה, מסורתיים וחילונים גמורים. מבחר מייצג של גישות, מסורות, טעמים ומטעמים, עטופים בהמון יראת שמיים, חרדת קודש ואהבה למוזיקה וללשון העברית. הבונוס הוא בשפע המאמרים, המובאות, הציטוטים והניתוחים בספרון שאוצר את הדיסקים בכריכתו.

אותו בית, עבודה עברית, אחראי גם ל"לילה של כוכבים", 13 שירי ילדים מאת שלום חנוך, גם הם בביצועם של אמנים שונים, בני גילים שונים. יש לי בעיה עם הפקת חלק מהשירים מהקונטקסט הראשוני שלהם וניכוסם לילדים דווקא ("נוגה" למשל, מפי נינט טייב), אבל הניסיון ראוי  וגם התוצאות המוזיקליות המגוונות מאוד סבירות.

אחרון בחטיבה זו הוא האוסף Looking Inside Outside (מביטים מבפנים החוצה) שכולל (בהפצת high fidelity) 13 שירים של יוצרים ישראלים שמעדיפים או בוחרים לשירי באנגלית, והינו מצגת מרתקת, מאוד מגוונת ואיכותית, של הרוק המקומי שנושא את עיניו לעולם. יכול לפתוח לכם את התיאבון והסקרנות לגבי צלילה ביצירות השלמות והנפרדות של האמנים המשתתפים, בהם מאיה איזקוביץ', אורן ברזילי, גלעד כהנא, עוזי רמירז, "הקולקטיב", "רוולדיי", גבע אלון ונוספים. שווה ביותר.

בהקשר זה, של יצירה ישראלי באנגלית, לא אוכל שלא להזכיר את האלבומים הטיפה-מוקדמים יותר של תמר אייזנמן ("זמן ליצירה"; אן.אם.סי.יונייטד), "המקצוענים הצעירים" (תשע עד חמש, חמש עד מתי שיהיה; high fidelity), ובעיקר רועי דהן עם "קצת מהחיים האלה" (עצמאי), אחד היפים והמרגשים של העת האחרונה.

ואם כבר אנגלית, אז היא שפת הגרוב הנפלא של "הבלקן ביט בוקס" באלבומם המסחרר Give, שלא מסתיר את המבטא הישראלי של תומר יוסף, אך מלהיב ומטריף את החושים של דוברי כל שפה.

גם "סימפטומים" האלבום האחרון של "יוסלס איי.די." (התו השמיני) הוא פיצוץ בסוגו, רוק'נרול נהדר, סוחף וידידותי למשתמש, ובו כלל לא ניכר שיצרה אותו חבורה ישראלית. ולשם שינוי, ייבוא יהודי מלהיב שתפש את אוזני הוא Infinity של Shtar (התו השמיני), חבורה של חמישה דוסים מברוקלין, אם איני טועה  עם תריסר קטעי ראפ והיפ-הופ שבהם משתלבות נשזרות תפילות יהודיות. מבריק.

ארצי, גפן, אפללו, פרל, ברמן

כמימים ימימה, פסח הוא חגם של הדינוזאורים, שחומדים את כל הקופה - גם מכירות תקליטים וגם הסתערות על אתרי ההופעות תחת כיפת השמיים. בראשם שלמה ארצי עם "אושר אקספרס" (הד ארצי), שבכוחו להצית את השוק.

כהרגלו ארצי מציע מוצר מושקע ומוקפד, ביצירה, בהקלטה ובאריזה (קצת פחות בעברית), עם תריסר שירים חדשים ודואטים עם אריק איינשטיין, דודו טסה ואברהם טל. השימוש המוגבר שארצי עושה בקולות הרקע של אמיר דדון, מלמד שהוא יודע להקיף את עצמו ביוצרים הנכונים ולהישאר חיוני כתמיד.

גם "שמע" האלבום החדש והשלישי של קובי אפללו (התו השמיני) הוא קנדידט ראוי במרוץ על המכירות. נסיך הרומנטיקה החדש של הפופ הישראלי עם עשרה שירים חדשים ושניים נוספים כבונוס, כמיטב הרוח האתנית-טרובדורית משכרת שהפכה לסימן ההיכר שלו.

ספק אם "פסיפס" של אביב גפן (הליקון) יכול לחזור על הישגי העבר של הזמר והיוצר, שמזה זמן רב מדי לא שיחר אלבום אולפן בעברית והתמקד בניסיונות לכיבוש העולם. האלבום החדש אינו התוצאה המיוחלת. יותר מפסיפס הוא שעטנז של עשרה שירים מכיוונים, רקעים, צבעים ומפיקים שונים שגם היותו היוצר המרכזי בהם לא מצליחה לחבר אותם לאמת אמנותית אחת. אבל יכול להיות ששלושה שירים עם עידן רייכל, אחד עם שרון ליפשיץ ועוד שניים עם אביתר בנאי, יעשו לכם את זה.

קוהרנטי ומרשים יותר, לטעמי, הוא "מסע בלוז", אלבומו החדש של איתי פרל הצעיר (התו השמיני). תוספת מסקרנת של תשעה שירי בלוז ליוצר שהוכיח כבר יכולת נאה בכתיבה לעצמו ולאחרים. והפעם הוא מתמודד עם עמדות, בעיות וחולאים בחברה הישראלית, באומץ ובישירות כנים ומפתיעים, ואגב כך מארח תשעה נגני גיטרה שונים בכל אחד מהשירים. חיבור מוצלח בין צליל אמריקאי להיגד ישראלי. עבודה יפה ומרשימה.

מרשימה אפילו יותר היא ההתמודדות של אריק ברמן עם האפוס האמריקני ב"גבר, אשה והווילדרנס" (high fidelity). אלבום רחב יריעה בצורה קיצונית, מרובע, עם 36 שירים, שמתעדים את מסעותיו וסיפור הדרכים שלו ברחבי ארצות הברית (המפה מצורפת), מפגשיו עם הטבע, אנשים ומקומות, ואפרופו גם את ההתמודדות שלו עם הבדידות, הגעגועים והתובנות לגבי יקיריו, עצמו ומקומו בעולם. למעריציו המושבעים.

אוספים ואלבומי הופעות

אפרופו מאמץ מרובע, מפעלות ההנצחה של שלום חנוך (שרק לפני מספר חודשים השיק את התיעוד המומלץ ביותר של "4 תחנות" חייו), עובדים במלוא הקיטור. לחג זה הוא שולח את החלק השני של "יציאה", תיעוד מהופעותיו עם משה לוי (אן.אם.סי. יונייטד). תריסר להיטים גדולים בגרסה הרזה והטעונה לא פחות, רק גיטרה ופסנתר וקצת אקורדיון, וגם שלושה אורחים יקרים (אבישי כהן, אלונה טוראל וגליה חי).

מה שמעביר אותנו לאוספים ולהופעות חיות. ליידיס פירסט, והגברת הראשונה של הזמר העברי בן זמננו היא חוה אלברשטיין שמציגה את "סיפור אינטימי" (אן.אם.סי. יונייטד), אלבום כפול ובו ל"ו שירי אהבה מכל הזמנים לאורך הקריירה המפוארת שלה. מ"פרח הלילך", "בגלל הלילה" ו"אני הולכת אליי", דרך "האהבה מאלתרת" ו"כל שעה נשיקה" ועד העת האחרונה, כולל שיר אחד ("עוד יום אחד") שרואה אור לראשונה על גבי דיסק. ההמלצות מיותרות.


עטיפת אלבומה של חוה אלברשטיין, יח"צ

גם במקרה של "העיקר זה המוזיקה", תיעוד הופעתם של יוני רכטר וחברים בפסטיבל "הפסנתר מארח" 2010 (התו השמיני), ההמלצה מיותרת. 27 קטעים בהם 25 שירים מפאר היצירה הרכטרית המורכבת והמתוחכמת אך ההרמונית והמהנה להפליא, בביצועם של שותפים לאורך השנים האחרונות (איתי פרל, יעל נחשון, יעל צבי ונעה לוי) וגם אורחים מכובדים כיהודית רביץ, רונה קינן, נתנאלה, שלומי שבן, אלי דג'יברי.

מוש בן ארי מסכם עשור לפעילותו הסולנית, עם "העשור הראשון – האוסף" (אן.אם.סי.יונייטד), ובו 15 להיטים גדולים, ממצאים ומשקפים את רוח הגרוב וצליל הפולק-האתני הישראלי הייחודי שבן ארי הצליח לגבש. בדרך כלל הגרסאות המלאות של להיטי הרדיו המוכרים, וגם שני בונוסים: "תני לי סימן" החדש-חדש ו"ים המלח" בשירות הירוקים ואוהבי הארץ.


עטיפת אלבומו של מוש בן ארי, יח"צ

עשור ראשון אם כי של המדינה, הוא ההשראה ל"ארצנו הקטנטונת", אלבום חדש-ישן של "הגבעטרון" (רשת גימל / התו השמיני), ובו תריסר הקלטות חדשות ללהיטים מימיה הראשונים של המדינה: "טיול לילי", "רוח סתיו", "סימונה מדימונה", "תפוח חינני", מחרוזת משירי "בצל ירוק" ועוד. לנוסטלגיקנים ולחובבי הגבעטרון.

גם דורית ראובני מתכתבת עם העבר של הזמר העברי וגם שלה באלבום "בהופעה חיה" (עצמאי). ממחרוזת שירי רועים, "נעמה" ולדינו, דרך "מסביב למדורה", "האיש מן הבקעה", "היום היום" ו"אדם צובר זיכרונות", ועד גרסאות שלה ל"הייתי בגן עדן", "נשבע" ו"רוקדת", וגם שירים חדשים שהלחין עבורה בנה אסי מנדל. לחובבי שירת רבים.

סוג של אלבום אוסף הוא דיסק הבונוס של פבלו רוזנברג, שמצורף ל"כשאני מתאהב" (הליקון), המוגדר כאלבום הלטיני שלו. רוזנברג מתחבר בפעם המי יודע כמה לשורשים המי יודע כמה שלו (אחרי שעשה רוק כבד, רומנטיקה וגם מוזיקה ים תיכונית) עם עשרה שירים ממוצא ארגנטיני וספרדי שתרגם לעברית (להוציא את "קוקורוקוקו פאלומה" המקסיקני, שהשאיר בשפתו המקורית), שכבר להטו ברדיו, ועוד, כאמור שמונה מרקע זהה שהקליט לאורך השנים. אריזת מתנה נאה לאוהביו. 

חלקה השני של סקירת אלבומי החג המומלצים תתפרסם בערב החג השני.