מחול - ביקורת מופע: ותו לא – הכי לא פוליטקלי קורקט

מיכל בן דוד העבירה כמעט שעתיים של צחוק גדול ומבוכות גדולות עם הקברט הסאטירי-פוליטי החדש בתיאטרון תמונע "ותו לא".

לשחרר את הערבי

ב"ותו לא" משתתפים שלושה שחקנים מוכשרים לאללה שהפוליטיקלי קורקט זה לא משהו שהם דבקים בו, בלשון המעטה. השלושה הם איילת רובינסון המופלאה, אמיר יצחקוב שמביא לבמה אנרגיות מטורפות ונדב בשם שאחרי "ישבנים קוראים שירה" אי אפשר לא לרצות לחבק. ביחד הם עושים צחוק מכל מושאי ההומור השחור שרק תרצו - יש שם שואה, יש את נפילת מגדלי התאומים, יש ילדים שעוברים התעללות, יש שם ערבים ויש דוסים. קטע אחרי קטע הם מטפלים בכל הסוגיות שתמיד זוכות רק למגע של כפפות משי.

הנה דוגמה: איילת רובינסון נושאת מונולוג שמאלני-מתייפייף כזה על כך שבכל אחד מאיתנו קיים הערבי. גם בכל אחת מאיתנו, אם מתעקשים. היא עומדת ומעודדת את האנשים בקהל לקרוא איתה "אללה אכבר" כדי להתחבר לערבי, היא עוברת ושואלת מה המונח "ערבי" מזכיר לנו, ובדיוק כשהיא מגיעה לשיאו של המערכון נשמע (תסלחו לי מראש על הבוטות) פלוץ אדיר, וכך בכל הכח, במלוא המרץ ובלי להתבייש – היא משחררת את הערבי שבה...

קברט בהתהוות

הקטע הבוטה ביותר בעיני, ואולי גם הנוקב ביותר, הוא הקטע על ההתעללות בילדים. יצחקוב נושא מונולוג, שהוא בעצם דיאלוג עם ילדה דמיונית, שמתלוננת על זה שמישהו "שיחק לה בבובקס". הוא מתקשה להבין על מה המהומה - אחרי הכל, במציאות קשה כמו שלנו, שבה נהרגים חיילים, יש תאונות דרכים שמפרקות משפחות, יש פיגועים ועוד צרות, הילדה הזו דווקא יצאה די בזול. בסופו של דבר הוא מתפרץ ומתחיל לצעוק בטירוף על הבמה, לא מבין למה לעזאזל הילדה הזו עושה כזה ביג דיל. אה, כן... ושלא תספר אחר כך שהיא לא נהנתה.

בחלק האחרון בקברט מככב נדב בשם, ששוב חוזר קצת לדמות המתנחלת מ"ישבנים קוראים שירה" עם המשקפיים האסטרונומיות על הפרצוף. במשך דקות ארוכות הוא חוזר על המילים "ותו לא" בכל מיני וריאציות, עם כל מיני סיומות, תחיליות, פתגמים וכו`. כשהקהל כבר ממש לא מבין לאן זה הולך, הוא שואל בתמיהה – מה אתם רוצים – זה קברט בהתהוות, אנחנו מנסים כל מיני דברים....

אחרי כמעט שעתיים של צחוק גדול ולעתים גם מבוכות גדולות, הם חוזרים שוב להדרן, מקבלים פרחים ומודים לכולם. כשהאורות נדלקים אני בוחנת את הפרצופים בקהל. לכל אורך המופע היו אלה שנקרעו מצחוק לצד אלו שדי הובכו מהישירות ומהבוטות של השחקנים. בסוף המופע אלו וגם אלו נראו כמי שהוקל להם. אבל סוף סוף יש מישהו שלא מתבייש לומר את מה שלעתים כולנו חושבים בחדרי חדרים.

מועדי מופעים