ב"אורחים לרגע", סרט הביכורים של מאיה קניג, שעלה בימים אלה למסכים, שאול (גור בנטביץ') בא לאסוף את בתו בת ה-13 לבי (אליה ענבר) מנתב"ג, לאחר שזו נשלחה אליו על ידי גרושתו מארה"ב.

עד מהרה מתברר לבת שאביה, סוג של שקרן פתולוגי, לא בדיוק לוקח אותה לביתו, אלא למקלט של חבר בצפון הארץ המופגזת, בתחילת מלחמת לבנון השנייה.

מתברר שאין לאב כרגע בית  משלו, אבל בעקבות צפייה בטלוויזיה במשפחות שמארחות תושבי צפון שנטשו את ביתם, הם מחליטים לנסות להתארח בבית משפחה במרכז הארץ.
 
בסיס הסיפור הזה לקוח מתמונה מחיי משפחתה של הבמאית מאיה קניג. "אבי באמת היה אז בתקופה שהוא נדד בין דירות, וחצי-אחותי, מנישואין שניים שלו, שחיה בארצות הברית, נשלחה לחיות איתו", היא משחזרת.

"ראיתי את האייטם הזה בטלוויזיה בעת שהם היו כאלה אבודים, אז הצעתי את זה. בצחוק, כמובן. לא חשבתי שהוא יילך ויתחזה לפליט מהצפון, מה שהוא לא עשה, כמובן, אבל זה נראה כמו פתרון נוח וזול. ובעצם מה זה משנה אם הוא פליט מהצפון או סתם אדם אבוד, תלוש וחסר בית. ככה פשוט הסתכלתי על אבא שלי ואחותי והחלטתי ללכת עם הסיטואציה".
 
בהמשך הסרט משוטטים שאול וליבי בדרכים, נעים לכיוון מרכז הארץ  ולבסוף מגיעים להתארח, כפליטים מהצפון, בווילה של בני זוג (צחי גראד וסלעית אחי-מרים) ובנם החייל בן ה-18 (ארד ייני), באזור ירושלים. בין האורחים ומארחיהם נרקמות אט אט מערכות יחסים מורכבות, שמעלות את מפלס המתח בבית.


מאיה קניג, תמונת יח"צ

זוג שעושה יחד סרטים

קניג, 31, בחרה בגור בנטביץ' (המוכר בעיקר כיוצר סרטים שהפכו ליצירות פולחן בזירת הקולנוע המקומית, בהם "הכוכב הכחול" ו"משהו טוטאלי"), בן זוגה ואבי בתם תמר בת השש, לתפקיד הראשי. מזה עשור הם חיים ועובדים יחד באינטנסיביות, ושלובים זה בפעילותו הקולנועית של זה.





 סביר להניח שהבחירה בגור הייתה טבעית ואינסטינקטיבית מבחינתך. השאלה היא האם הוא השחקן שמשרת הכי טוב את הסרט, בייחוד כשמולו הצבת, בתפקיד משנה, את צחי גראד, שחקן פנטסטי שאפילו בתפקיד הכי קטן תמיד גונב את ההצגה.

"באחת ההקרנות האחרונות שצפיתי בסרט אמרתי לעצמי שזה יכול היה להיות מעניין לראות את הסרט כשצחי עושה את תפקיד שאול, שאותו שיחק גור. אבל כשכתבתי את התסריט חשבתי מההתחלה על גור. ראיתי אותו גם בסרטים שלו וגם בסרטים שעשינו ביחד ויש משהו בנוכחות שלו שהוא מאוד חד-פעמי, ובסרטים שלו יש את הפן השרלטני והכריזמטי הזה של שאול.
 
"אני מכירה גם את הפן הרגשי והנשמה הרחבה, שפחות רואים בסרטים שלו, ורציתי להראות גם את זה. חוץ מזה שאין תחליף לחיים שלנו ביחד ושהוא כל כך מכיר אותי ואת הסיפור, ומאיפה הכל בא, אז את כל המטען הזה הוא גם מביא לסרט, בתור שחקן. אולי לפעמים זה גם הפריע באיזשהו מקום לעבודה, אבל היה לי ברור שגם אם הוא לא בהכרח השחקן הכי טוב בעולם - בתפקיד הזה אין מישהו שיכול לעשות זאת יותר טוב ממנו".
 
שאול בסרט הוא בעיסוקו מפתח המצאות, אבל לא ממש פרקטיות. הבחירה הזו נעשתה כדי להסביר את הריחוף והתלישות שלו?
 
"הממציאנות זה גם משהו באישיות של גור, שבאה לידי ביטוי גם בסרטים שלו, שבדרך כלל מראים טיפוסים שמחוץ לחברה הנורמטיבית, וזו עוד סיבה שבגללה בחרתי בו לתפקיד. העיסוק הזה של המצאת פטנטים התחבר לי גם לעיסוק של אבי, העובד בתחום המחשבים. גם הוא מישהו שלא עובד בעבודה מסודרת, אלא כותב תוכנות וממציא, ובטוח שהן הולכות לפוצץ את העולם. פעם זה גם הלך לו ואולי זה עוד יצליח שוב.



"אורחים לרגע", תמונת יח"צ


"העניין אצלו וגם בסרט הוא של אדם התנתק מעבודה מסודרת של מישהו שמגיע למשרד וצריך להצדיק את הקיום שלו ולהיות חלק ממסגרת. זה לא שהוא נגד, אבל לא מסתדר עם מסגרות".
 
אליה ענבר היא תגלית נהדרת
 
"ראיתי מספר לא קטן של בנות גם אחרי שראיתי אותה בפעם הראשונה, בגלל שהיא גרה בארצות הברית וזה היה יותר מסובך. היא בת של ישראלים שחיים בארצות הברית ולכן ללהק אותה לסרט היה מורכב, מבחינה של להטיס אותה לאודישן שני ואחר כך לחזרות. בין האודישן הראשון לשני ראינו עוד ועוד בנות, אבל מאיזשהו שלב הבנו שזו צריכה להיות מישהי שבאמת גדלה בחו"ל, כלומר שהיא ישראלית אבל לא גדלה פה. היה משהו במבט שלה על הארץ, שקשה לזייף אותו".
 
וזה היה חשוב לך בחיבור שלה לדמות?
 
"במקור חשבתי שלא, כי כשראיתי בנות שגדלו וחיות כאן חשבתי שזה יהיה אפשרי, אבל אחרי שפגשתי אותה, את הדבר האמיתי, הבנתי שבקולנוע אי אפשר שלא לחפש את האותנטיות הזאת. לא היה לה שום רקע במשחק, פרט לזה שהיא שיחקה בסרטים של אח שלה שלמד קולנוע בתיכון ועשה כל מיני סרטים ביזאריים. קשה לקרוא משחק למה שהיא עשתה שם. ממה שאני ראיתי, זה יותר ללכת מצד אחד של החדר לצד השני. ולמרות חוסר הניסיון היא אוהבת את המצלמה והרגישה הכי נוח בעולם מולה".
 
 לא התעוררו  קשיים בעבודה איתה? 
   
"כשהטסנו אותה במיוחד לאודישן השני ולקחתי אותה למקום שבו עשינו אותו, בדרך היא לא דיברה והייתה כולה חיוורת וכשהגענו היא ביקשה שאעצור בצד והקיאה. אז אמרתי לעצמי, 'אוי ואבוי, זה גדול עליה והיא לא תעמוד בזה'. הייתי בטוחה שזה לא יילך. אבל היא התגברה על זה.


"אורחים לרגע", תמונת יח"צ
 
"דבר דומה אירע גם ביום הראשון של הצילומים: היה לה איזה משבר ואני וכל הצוות חשבנו שהיא קיבלה רגליים קרות ולא מתמודדת. אבל בסופו של דבר היא הייתה השחקנית הכי נוחה שאפשר לבקש. היו לה רגעים קשים ומבוכה רק בקטע האינטימי עם הבחור (ייני). זה היה נושא רגיש עבורה, אבל היא בסוף התגברה גם על זה.
 
"תרמה לכך העובדה שאימא שלה (סיגל ארד ענבר) הייתה לצידה בצילומים כל הזמן ושמרה עליה, ואפילו שיחקה בסרט בתפקיד קטן, של אורלי, מישהי שלשאול יש מערכת יחסים לא ברורה איתה. אני מה-זה מבסוטה מהליהוק הזה, כי למרות שהיא לא שחקנית מקצועית יש בה משהו אותנטי שהתחבר לי לסרט. אני אוהבת אותה, וזה היה נחמד שהיא מופיעה בסרט".
 
 גם סלעית וארד הם ליהוק נהדר. איך בחרת אותם?
 
"ארד הוא מוזיקאי, חצוצרן, והופיע לפני כן באיזושהי סדרה. הוא רשום בסוכנות שחקנים והיה לו ניסיון מסוים. סלעית היא שחקנית-שחקנית. היא חיה בירושלים והאמת היא שאני מתפלאת שהיא לא הופיעה עד עכשיו באף סרט באורך מלא. היא מביעה המון, העיניים שלה מדברות.
 
"אני מודה שדווקא בגלל שלא ראיתי אותה בסרטים, דווקא בנוגע לליהוק שלה התלבטתי ולא הייתי בטוחה עד שהגענו לחדר העריכה ופתאום ראיתי את האיכויות שלה. יש דברים שאתה לא קולט עד הסוף על הסט. המצלמה העצימה אותה. אם אתה לא רואה שחקן באיזשהו סרט, ובמיוחד שחקנים שלא הופיעו עד הגיל הזה בסרטים, אתה חושב שאולי יש איתם איזו בעיה. אבל היא הוכיחה לי שהיא שחקנית נהדרת". 

יצרת ביחסים בינה ובין גראד מערכת של נישואין פתוחים. זה משהו שאת מכירה, או שזה נועד ליצור קונפליקט מיני שישליך לאחר מכן על היחסים בין הילדים?
 
"זה משהו שמוכר לי, לא ממקור ראשון, אבל מהחיים. אני חושבת שזה נוצר בתהליך הכתיבה עם הבחורה שחיברה אתי את התסריט, דנה דימנט. דיברנו המון ותוך כדי השיחות  בינינו התפתח הפרופיל הזה של המשפחה הזו.
 
"כן רצינו שתהיה הקבלה בין מה שקורה בין המארחת לשאול, לבין מה שעובר על לבי. היא רואה את זה, מפנימה, והדבר משמש לה כטריגר לקשר עם הבן של בני הזוג. עם זאת לא רצינו שזו תהיה סתם בגידה, אלא משהו יותר מורכב. אני חושבת שזה יותר מעניין ומסקרן. אפשר לעשות על זה סרט שלם".



"אורחים לרגע", תמונת יח"צ

 
"בשנים הראשונות של חיי גדלתי בגרמניה", מספרת קניג, 31. "אחרי זה ההורים שלי התגרשו שם ואני ואימא שלי חזרנו לארץ וגרנו ברמת השרון, שם למדתי בתיכון במגמת קולנוע, ונדלקתי על התחום. בצבא הייתי ביחידת הסרטה ואחרי זה נסעתי ללמוד קולנוע בלונדון, ב'לונדון פילם סקול', אבל הלימודים היו לי יקרים מדי והפסקתי אחרי שנה. חזרתי לארץ והלכתי ל'סם שפיגל', שם למדתי כמה שנים, אבל גם שם לא סיימתי, בעצם. עשיתי שם סרט קצר, 'גג העולם', עוד סרט דוקומנטרי וכל מיני תרגילים, וכשעזבתי את הלימודים, גור ואני התחלנו לעשות יחד כל מיני דברים. לא תכננו את זה מראש, להיות זוג שעושה יחד סרטים. זה התגלגל ככה".

יותר עורכת משחקנית
 
נכון להיום קניג היא אשת קולנוע מגוונת, לא מעט בזכות הקשר האישי והמקצועי עם בנטביץ'. כעת היא עורכת את סרטו החדש, "לרדת מהעץ", וגם ערכה, בין היתר, את סרטיו הקצרים "פרילנד" ו"עובר ושב". כמו כן היא שיחקה לצידו ב"תחושת בטן", סרט קצר ששניהם חתומים עליו, וגם ב"עובר ושב".
 
מעבר להיותך במאית, את רואה את עצמך גם כעורכת וכשחקנית?
 
"אני מאוד אוהבת לערוך ורואה את עצמי כעורכת. יצא לי לערוך גם דברים של אחרים, לא רק של גור או פרויקטים משותפים של שנינו. כשחקנית אני דווקא פחות רואה את עצמי מתעמקת בזה. מה שעשיתי היה נחמד, אבל אני לא חושבת שאני יכולה לעשות הרבה דברים בתחום הזה. אני מוגבלת. בגדול, משהו בעשייה הקולנועית עושה לי טוב".
 
"אורחים לרגע" זיכה את בנטביץ' בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים, והסרט עשה סבב גם בפסטיבלים שונים בחו"ל, כשגולת הכותרת היא ברלין. גם בקרב מבקרי הקולנוע בארץ, הטון הכללי כלפי הסרט הוא תומך ומפרגן.     
    
זה מחמיא? נותן תחושה שמעריכים את מה שעשית?
 
"זה מאוד מרחיב את הלב, מה גם שיש לי נטייה לא בריאה להתחבר דווקא לדברים שליליים שאומרים. אבל למדתי לא לקרוא טוקבקים, אחרי שראיתי מה זה עושה לי. בסך הכל אין לי על מה להתלונן, ואני רק מקווה שגם הקהל יגיע לבתי הקולנוע ויגיב באופן חיובי".
 
מה עם עוד פיצ'ר?    
 
"זה כל כך מטורף ואינטנסיבי לעשות סרט באורך מלא, שאני לא יודעת איך אנשים ישר קופצים לסרט הבא שלהם. אני כרגע עדיין לא מתכננת פרויקט נוסף, בא לי הפסקה קצת".