המחזה של אברהם רז חוזר לבמת הבימה עם ליא קניג וכשרון המשחק הבלתי נלאה שלה
תפקיד לחג היובל
ליא קניג חנכה, יחד עם יהושע ברטונוב ורפאל קלצ'קין, את האולם הקטן שנבנה בעורפו של בית הבימה. זה היה ב-1961, עם המחזה "בראשית" מאת אהרון מגד. ולימים נקרא האולם על שמו של אהרון מסקין, שלצדו הופיעה לראשונה בהבימה ובעברית בהצגת "פונטילה ומתי משרתו".
השנים חולפות מהר, וקניג צברה תפקידים, הוכתרה בפרס ישראל, והיא חוגגת עתה את יובל שנותיה בהבימה באותו אולם, שעתה הוא משופץ ומשוכלל. היא עושה זאת עם הצגת המחזה "לא ביום ולא בלילה", מאת אברהם רז, שהיה להיט גדול של צוותא מסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70, שהשתתפה בו בעבר, כשנקראה להחליף את השחקנית מרים ברנשטיין-כהן שכיכבה בתפקיד המורה המתעוורת סוקולובה.
קניג הייתה צעירה בהרבה מדרישות התפקיד אך מאז היא ידעה שביום מן הימים תחזור אליו, כי כן הוא נראה כתפקיד שאברהם רז, שנפטר ב-1971 כשהיה בן 34, כתב עבורה, ואולי אפילו בתחושה שכעבור יובל שנים ובזכותה המחזה ישוב אל הבמה (בדרך, ב-1972 הופק סרט קולנוע לפי המחזה עם ברנשטיין-כהן, וב-1980, עלתה הפקה נוספת שלו בתאטרון באר שבע עם ג'טה לוקה.)
עלילת המחזה, שרז עיבד מסיפור שכתב כמה שנים לפני כן, מספרת על צחיק, חייל שנפצע בעיניו ועובר סדרת ניתוחים להצלת הראייה שלו. באחד הימים מגיעה למחלקה אישה זקנה, סוקולובה, מורה לשעבר, המצויה במהלך אובדן ראייתה. בפגישה הראשונה ביניהם היא מגיעה למסקנה כי הוא סנדר, אהוב נעוריה שעזב אותה. חרף מאמציה של יעל, אחות המחלקה, צחיק משתף פעולה עם הטעות הרומנטית.
אשליה ואמת
ההומור של רז הוא אחד האמצעים שלו לטפל בשתי דילמות דרמטיות מקבילות: זו של יעל, כנציגת הרפואה – האם לגלות לצחיק את האמת על מצב עיניו, וזו של הצעיר אם להמשיך לשחק את אהובה של הזקנה או לגלות לה את האמת, בלחצה של יעל.
"לא ביום ולא בלילה" (צילום: ז'ראר אלון)
רז, שבעצמו נפצע במהלך מבצע סיני ב-1956, הבהיר בשעתו כי זה איננו מחזה שיש לו קשר למלחמה, נמנע מלפתח את סיפור פציעתו של צחיק ונסיבותיו, ואף עיכב את העלאתו עד אחרי מלחמת ששת הימים. אולם הפרשנויות, והסמיכות אליה, גברו על רצונו.
על פניו המחזה נראה כיום כמשל: צחיק מייצג של דור פצוע שאינו רואים ממטר את החזון הציוני וסוקולובה מייצגת את האבות המייסדים העיוורים למצוקת הבנים ומתעקשים לראות בהם את ממשיכיהם הנאמנים. התבוננות כזאת עושה חסד עם המחזה שלמרות מעלות הדיאלוגים אינו מפתח את הנושאים שהוא נוגע בהם מעבר למה שנדרש להתקדמות העלילה.
רועי הורוביץ ביים את ההצגה ברגישות שמחזקת את מוטיב האשליה, זו של צחיק שהמשך שהייתו במחלקה משדרת תקווה לראייתו, וזו של סוקולובה, שכל תקוותה היא שסנדר ישוב אליה, ולשם השלמת התקווה הביא מוכנה להסתכן בניתוח המסובך המצפה לה.
את אשליות העבר והעתיד מעצבת ברגישות מיוחדת ליא קניג, שאין רגע או הבט בעולמה של סוקולובה שנבצר ממנה להביאם במשחקה החם.
"לא ביום ולא בלילה" (צילום: ז'ראר אלון)
לצידה שני בוגרים מצוינים של הסטודיו למשחק יורם לוינשטיין, שכבר שיתפו פעולה במחזמר "סיגל": ארז רגב המגלם בטבעיות נכונה את משחקי האשליה צחיק ומיטיב במיוחד לבטא את הייאוש שלו ממצבו. הדר רצון-רותם מצוינת בעיצוב מדויק של הענייניות והעקשנות שמכסות על פגיעותה של יעל.
מושיק יוסיפוב עיצב תפאורה יעילה ונוחה, ילנה קרליך עיצבה את התלבושות הנכונות, מאיר אלון עיצב את התאורה, ודניאל סלומון העניק למתרחש את הצלילים היפים.