הפקה מרגשת מביאה לפסטיבל ישראל את החוויה של מחזמר ייחודי החושף פרק אפל בתולדות ארה"ב
איכות גבוהה וממוקדת
הגדרת ההפקה של "המצעד" מאת אלפרד יורי וג'ייסון רוברט בראון היא "מחזמר בביצוע קונצרטנטי-בימתי". אבל מה שהבמאי משה קפטן, מנהלו האמנותי של פסטיבל ישראל, יצר על בימת האולם ע"ש רבקה קראון, היה הרבה יותר מזה.
זו הייתה הפקה בימתית מלאה, משוחררת מההוקוס פוקוס המקובל של מחזות זמר, והשתתפו בה 15 שחקנים מארה"ב, אנגליה וישראל, 18 תלמידי הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין וקבוצת נגנים מהאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.
קפטן תזמר להפליא את הכמות הגדולה הזאת על במה רחבה שאין לה עומק כשהוא משיג עמה איכות גבוהה, הממוקדת בתכנים ובמסרים של המחזמר הייחודי הזה על פרשת הלינץ' האנטישמי היחיד שאירע בארה"ב לפני מאה שנים.
"המצעד" מספר את הסיפור האמיתי על הפרשה שהתרחשה בג'ורג'יה ב-1913, ואשר הדיה המשיכו להתגלגל עד סוף המאה ה-20. זהו סיפור על עלילת דם בנוסח המחבר את מסורות מזרח-אירופה והדרום הגזעני של ארצות הברית.
הסיפור מתחיל ברצח של מרי פייגן בת ה-13, פועלת בבית חרושת לעפרונות באטלנטה, המתקדם למשפט ראווה בניצוחו של תובע כללי חסר מעצורים, שמעוות כל מה שניתן כדי לרצות את ההמון הזועם, במטרה להרשיע את לאו פרנק היהודי שהגיע מברוקלין למשרת מנהל החשבונות במפעל.
באמצעות עדויות שקר והעלמת עדויות משתכנעים חבר המושבעים להרשיע והשופט לגזור מוות בתלייה עד שתצא נשמתו של פרנק.
ליאו פרנק , מקור: ויקפדיה
כנגד התובע, הכומר-המטיף וההמון יוצאת אשתו של פרנק שהיא בת ג'ורג'יה ובמאמץ גדול היא מצליחה לשכנע את המושל כי מדובר בעיוות דין חמור. הוא אינו מעז לחון את פרנק אך ממיר את עונשו ממוות למאסר עולם, בתקווה שלכשיירגעו הרוחות יהיה אפשר לחון אותו. בגלל חששו מתגובת ההמון הוא אף מעביר אותו מהכלא המקומי למתקן אחר.
אלא שההסתה איננה יודעת גבולות וקבוצה גדולה שכינתה את עצמה "אבירי מרי פייגן", ובין פעיליה היו מושל לשעבר, ראש עיר לשעבר, כומר ונכבדי-דרום רבים, החלה לכלות זעמה ביהודים.
כעבור זמן קצר חטפה את פרנק מכלאו, גררה אותו אל חורשה סמוכה לעיירה שבה נולדה פייגן ותלתה אותו על עץ אלון גבוה. המוני סקרנים מיהרו להגיע לשם בימים הבאים להספיק לחזות בתלוי ולצלם אותו, וכמו במהלך כל ההתפרעויות- המשטרה ניצבה מנגד.
עד כאן סיפורו של המחזמר. במהלך השנים הבאות הוקמה הליגה נגד השמצה, ובהדרגה נחשפו עובדות חשובות ועדויות ביחס לזהותו של הרוצח האמיתי – ג'ים קונלי, אך שעל פי החוקה האמריקאית לא היה ניתן להעמידו למשפט חדש מאחר שבמסגרת עיוותי הדין כבר הורשע כמי שסייע לפרנק להעביר את גופתה של פייגן למרתף.
שרשרת ערעורים שהגיעו עד לבית המשפט העליון בוושינגטון לא הצליחו למחוק את הרשעתו של פרנק או לקיים משפט חוזר, ורק לפני שנים מעטות הוחלט להעניק לו "חנינה", אך מבלי למחוק את הרשעתו.
איכויות של תאטרון, מחזמר ואופרה
את הסיפור הזה, שאיננו מוכר כאן משום מה, הצליחו יוצרי המחזמר לספר בדרך ייחודית מאוד, המשלבת איכויות של תאטרון, מחזמר ואופרה. הטקסטים של המחזה נמהלים מצוין במוזיקה והפזמונים המוגשים באנגלית עם כתוביות בעברית על פי התרגום של דניאל אפרת (שנעשה למטרת ביצועם בגרסה עברית, ואני מקווה שזו אכן תעלה בעתיד הקרוב).
אלסטייר ברוקשואו בתפקיד ליאו פרנק ב"המצעד" (צילום: דניאל קמינסקי)
משה קפטן ביים את כל הכוחות השותפים בהפקה הזאת בזרימה הצוברת קצב דרמטי מרגע לרגע. כל דמות, קטנה כגדולה, מקבלת תשומת לב ואיפיונים מדויקים.
קבוצת השחקנים שהגיעה מחו"ל מעולה, ובראשה אלסטייר ברוקשואו בתפקיד לאו פרנק ו-קלסי קראוץ' כאשתו. הם מצליחים לגעת בנימים הרגישים של הדמויות ובעיקר לבטא את התפתחות הקשר ביניהם מהניכור הראשוני עד לאהבה הגדולה המתעוררת בצל המאבק על חפותו ועל הצלתו של לאו. מצוינים לצדם סטפן דורט כג'ים קונלי, קופר גרודין כמושל סלייטון, ואדם צ'נדלר כחבר של הנרצחת.
סטפן דורט כג'ים קונלי (צילום: דניאל קמינסקי)
הישג גדול של קפטן הוא בגיוס צוות נפלא של מבצעים ישראלים ובראשם עידו ברטל הסמכותי ותקיף כתובע דורסי, צחי סיטון הנלהב ומתלהם ככומר האנטישמי ווטסון, ומיכאל עינב המרשים כעיתונאי המכסה את המשפט ומאוחר מדי משתכנע בחפותו של פרנק.
אופיר צמח כובש בתפקיד ניוט לי שמצא את הגופה, וניר שייבר פותח נהדר את המחזמר בפרולוג כחייל היוצא למלחמת האזרחים, חמישים שנה לפני הפרשה.
רוני דלומי מגלמת את מרי פייגן וחני נחמיאס את אמה, עדי ארד היא אשת המושל, ניצן ינקלוביץ הוא הסנגור וטליה בן מזי"א בתפקיד חברתה של מרי. תלמידי הסטודיו למשחק יורם לוינשטיין תורמים היטב את חלקם להפקה המרשימה.
רוני דלומי כמרי פייגן (צילום: דניאל קמינסקי)
לצדו של קפטן ניצב צוות בכיר מאוד של יוצרים ובראשם המנהל המוזיקלי יוסי בן נון, שנעזר באיתי שמעוני, ובהדרכה הקולית ההדוקה מאוד של דוקי עצמון, והכוריאוגרף עוז מורג שהניע את 30 המשתתפים בתבונת במה.
במבי פרידמן עיצב תפאורה מצוינת בדמות קיר אחורי גדול המצויר בצבעי דגל הקונפדרציה של מדינות הדרום, ודלתותיו נפתחות בהתאם למיקומי העלילה. פרננדו מאי חייקר עיצב תאורה נהדרת ואת התלבושות המרהיבות עיצב במיטב כשרונו יובל כספין.
"המצעד" (צילום: דניאל קמינסקי)
ההפקה של פסטיבל ישראל הועלתה ביוזמה משותפת ובבימוי בברודווי – הארולד פרינס
ובאישור מיוחד של ג'וזף ויינברג בשם Music Theatre International of New York. התאטרון הקאמרי סייע בהפקה הטכנית וציפור קטנה לחשה לי שיש שם כוונה להחזיר את ההפקה הזאת בסתיו. לו יהי, ואם יהי – אל תחמיצו.
11/06/2012
:תאריך יצירה
|