מחול - "מרגישים איפה הכוח ואיפה החרטא"

שיחה עם היוצר הטוטלי אלון לוטרינגר, לרגל צאת אלבומו הראשון "ביער של טורקיז אפור"

כבר כמה שנים טובות, מאז שראיתי אותו מוביל את להקת מורה, שאני מחכה לאלבום הבכורה של אלון לוטרינגר. כמוני, אני משערת, יש לא מעט אנשים שהתוודעו לשילוב היפה שיש בלוטרינגר בין עבודה חכמה לעוצמות רגשיות, בין עומקי מחשבה לגרוב ותנועה.

את השילוב הזה תמצאו במלוא הדרו ב"ביער של טורקיז אפור", אלבום הבכורה שלו, שעומד בכל הציפיות. 12 קטעים של מוזיקה משמעותית אבל לא כבדה ואמירה חכמה אבל נגישה, כך שהוא מצליח במקביל גם לכבוש אותי וגם להגיע לאמא שלי, ששואלת מהחדר השני מי זה, כי "זה שיר מאוד יפה".

באלבום הזה מביא לוטרינגר (29) לביטוי את סך ההשפעות עליו, משירי משוררים ישראלים קאנוניים ועד בלוז אלטרנטיבי והדהוד ג'אזי, כולם מלוטשים, מופקים ומעובדים על-ידיו. האלבום הגיע לאחר שנים של עבודה, מגיל 16, בדואט עם מתי כספי, והמשיכה להפקת האלבום "בללי-רביץ-רביקוביץ'" יחד עם אבי בללי, הלחנת מוזיקה להצגות, פסקולי סרטים והפקה משותפת עם עופר מאירי לאלבום הבכורה של רוני אלטר.

אחרי ההתרשמות הכל-כך חזקה שלי מההופעה של מורה, אני מתחילה דווקא בשאלת ההתפזרות של הלהקה, שכללה גם את הפסנתרן עומר קליין והמתופף שחר ברבש, שניהם נוכחים גם באלבום הסולו שלך.

"הלהקה לא התפרקה רשמית. עומר נסע לחו"ל ללימודים ושחר התחיל את דרכו באקדמיה, בתחום חקר המוח, הוא עוסק בפיתוח תרופות לאלצהיימר ופרקינסון, תחום שנקרא 'חישוביות עצבית', ואנחנו בקשר טוב. שחר מנגן איתי, ועומר גר בגרמניה, ואנחנו נפגשים לפעמים, ויוצרים לפעמים ביחד, אבל כלהקה היינו מאוד טוטאליים, כך זה יקרה שוב כשיתאפשר לנו להיות שוב כל-כך טוטליים ביחד".

מה זה אומר טוטאליים? איך זה בא לידי ביטוי, חוץ מאשר על הבמה?

"היכולת לצלול לתוך היצירה המשותפת ולהופיע ביחד בתנאים שמאפשרים לנו את הצלילה הזאת. אני חושב שזו גם חלק מהסיבה להפסקת הפעילות, שעומר היה מגיע לגיחות כאלה מחו"ל, והיה איזה תסכול מכך שזה כל פעם טעימה, וחוסר יכולת באמת לקדם את היצירה כראוי לה".

"אין לי מקום להיות מגניב"

"אלף דברים לא אמרתי./ הלילה עצמו דיבר./ הוא סיפר לך הרבה דממה./ הוא הפשיט שתיקתי עירומה./ אז ראית בה, כמו בבאר,/ את פנייך לוטי חלומי./ וראית איך חבקתי את שמך/ בלכתי, בשוכבי, בקומי" ("אלף דברים", מלים אברהם חלפי, לחן אלון לוטרינגר)

"החיבור לשירי משוררים הוא חיבור טבעי", אומר לוטרינגר, "כי תמיד אהבתי שירה. במורה זה התחיל כאיזשהו ניסיון מעבדתי כזה של עומר ושלי להלחין ביחד, אחרי שראינו פרק ב'סוף עונת התפוזים', שעסק ב'מאחורי הצלילים' ובמה שעשו שם גרוניך וכספי. שם זה התחיל. ואז שחר הצטרף, והשירים היו מעין קרקע לעבודה נסיונית, ניסיון להתייחס לטקסט כאל דרמה, לביים אותו ביחד, להגיש אותו ביחד, ולראות לאן הוא לוקח אותנו. חלפי הוא המשורר היחיד שנכנס לאלבום כי באיזשהו מקום הוא הכי קרוב לשפה שלי. השיר הספציפי הזה נראה לי חלק טבעי מהאלבום".

לוטרינגר-ענק.jpg

עטיפת האלבום, צילום: לירן גיל

במעבר מעיסוק מרכזי בשירי משוררים לכתיבת מלים משלך יש משהו שעלול להיות גם מסרס, לא רק מפרה.

"יכול להיות. לקח לי זמן להרגיש בנוח עם הכתיבה שלי, לקח לי הרבה זמן, האמת. זה מעניין, כי אחת התגובות הטובות שאני מקבל על האלבום, גם בביקורות, זה על הטקסטים. תמיד הגדרתי את עצמי כמוזיקאי וראיתי את המלים כאיזשהו אמצעי לספר, זה משהו שאף פעם הרגשתי שהוא הפורטה שלי, ועכשיו אני מרגיש בסביבה הזאת מאוד נוח. כלומר אני תמיד מחפש לכתוב, זה המצב הטבעי שלי, אני חושב".

העובדה שהתחלת להוציא מלים שאתה כותב מעידה על איזו היפתחות, שבאה לידי ביטוי אפילו בתמונות העדכניות שלך. אתה מתחבר להגדרה הזו?

"האמת שכן. אני חושב שמגיל צעיר הייתי בשל מוזיקלית, ויצרתי מגיל צעיר באינטנסיביות. היכולת לחבר את המלים שלי לזה באמת מעידה על המוכנות האישית שלי לחשיפה, שכנראה לא לגמרי היתה שם קודם, כי עובדה שלקח לי כל-כך הרבה זמן. הייתי מאוד פגיע ומאוד רגיש, והיום אני יכול להיות עם זה בחוץ ולהרגיש שלם עם זה ולקבל את הטוב ואת הרע ואת הביקורת, אני חושב שאני יכול לומר את זה באמת. היתה שם איזו חומה".

קרה משהו ספציפי שמוסס אותה?

"עברתי הרבה מאוד מאז שראית אותי לפני משהו כמו שבע שנים. קרה הרבה בחיים שלי. לפני שש שנים אמא שלי נפטרה מסרטן. בשלב הראשון זה שיבלל אותי. אני חושב שלפני שאמא שלי נפטרה הרגשתי איזושהי מוכנות לצאת לעולם עם המוזיקה, ויכול להיות שגם לזה יש חלק בזה שבחרתי להתמקד בלכתוב את המלים שלי, כי היה משהו במוות שלה שגרם לי להרגיש שהסיפור שלי חייב להיות מאוד מזוקק ומאוד אישי ושאין לי מקום להתעסק בסטייל. אין לי מקום להיות מגניב. באיזשהו שלב יש משהו שממקד אותנו, ואנחנו מרגישים על מה אנחנו אמורים לדבר ואיפה הכוח שלנו ואיפה החרטא, איפה זה סתם".

"במישור מסוים נולדתי בן 40"

"לספוג את המכה/ לצלול איתה/ במי ים קרירים/ להימלט מהמיית הנחמה/ אל הדממה שבין אחים/ אני צועד איתך/ ביער של טורקיז אפור/ לעבר אלומה של אור/ אבל לבי שלי פועם וחי/ אתרכך באבל/ לא אקפא לאבן/ אתרכך, לא אקפא" ("אתרכך באבל", מלים ולחן אלון לוטרינגר)

גם אז, לפני התהליך הזה, היתה בך איזו בשלות של מישהו שלא היה אף פעם באמת ילד.

"יש בזה משהו. זה משהו שהאחיות שלי אמרו לי תמיד, שבמישור מסוים נולדתי בן 40. אני חושב שתמיד היתה בי איזושהי כפילות בין צד שהוא ילדותי ומחובר לצד שמרגיש שהוא יודע משהו הרבה זמן, אבל לא יודע במובן היהיר, אלא במובן של איזה שקט".

האלבום משקף הרבה מאוד השפעות מעולמות שונים.

"אני חושב שאחד הדברים שמגדירים מבחינתי את תפיסת העולם שלי זה שאני לא מגביל ולא מגדיר את הטעם שלי סגנונית. אני אוהב את ניין-אינצ'-ניילס באותה מידה שאני אוהב את פול סיימון, ואת מתי כספי באותה מידה שאני אוהב את קרפטוורק, וטום וייטס היה תמיד השפעה עלי, דייוויד בואי הוא גיבור, וביטלס כמובן, לנון ומקרתני והריסון, ואני מושפע ממפיקים כמו בריאן אינו ודניאל לה-נואה. בגלל שעבדתי על האלבום בלי מפיק מוזיקלי, היה לי לאורך העבודה מעין דיאלוג דמיוני תמידי עם מפיקים גדולים, ודניאל לה-נואה היה גורם מאוד משמעותי בתהליך שלי, היו לי הרבה שיחות איתו".

לאלבום הזה באמת באת על תקן כותב, מלחין, מבצע, נגן, מעבד, מפיק מוזיקלי ואפילו טכנאי הקלטות ומיקסים ברוב השירים. בחירה לא קלה לביצוע. ממה היא נובעת?

"א', אינרציה, זו פשוט היתה הדרך הטבעית שהדברים התגלגלו לי. ב', הסקרנות שלי והכניסה לעבודה כסוג של מחקר. ג', חוסר הרצון להגדיר את עצמי בעיניים של מישהו אחר בתוך התהליך. הרבה פעמים העבודה של מפיק זה במקביל גם לפתוח אותך וגם לתחום אותך. אולי זו לא העבודה של מפיק, אבל זה משהו שאנשים פשוט עושים מעצם המפגש ביניהם.

"היה לי קשה לעשות את זה לבד, באמת היה לי קשה, אבל באיזשהו מקום אני חושב שזו שפת היצירה שלי בשלב הזה. להיכנס ולעשות את הדברים האלה, שהם אחד מבחינתי. מהרבה בחינות העיבוד, ההפקה, הכתיבה, הנגינה, זה משהו שהוא אחד. אני נהנה מהדיאלוג, אבל בסופו של דבר אני לוקח עליו את האחריות. לא ידעתי לעשות את זה עד הסוף לפני שעשיתי את האלבום הזה, והיום אני מרגיש שלימדתי את עצמי את הדרך הזאת, ואולי זו בעצם הסיבה העיקרית, שלא ידעתי, ורציתי לדעת. לפני התוצאה היתה חשובה לי הדרך הזאת, המחקר הזה".

"זה כמו לחפש תבלינים"

"זה השקט זר עלי/ הוא בז לצערי/ טורף את לילותי/ סוגר עלי/ שאפקח את עיני/ אחיש פעימותי/ האינסוףקם" ("האינסוף קם", מלים ולחן אלון לוטרינגר)

חלק מהתהליך שלך גם הוביל אותך לחיפוש אחרי מיקרופונים וכלים עתיקים ברחבי העולם, ממגבר גיטרה שהוטס במיוחד מסן-פרנסיסקו ועד פסנתר בן 104 שנמצא במרתף ישן בהרצליה. אתה יכול לנסח את הדבר הזה שחיפשת מבחינת סאונד?

"זה חלק מאותו עניין של חקר. אתה נכנס לאיזו אובססיה. חיפשתי איזה סאונד, זה משהו שבהתחלה אין לו צורה. אתה מחפש איך המוזיקה שלך אמורה להישמע, מה מרכיב אותה. זה כמו לחפש תבלינים, כי אתה עוד לא יודע איך זה יהיה בסוף, אתה רק פועל לפי תחושה. ובתוך תקופת הזמן הזאת שלקחתי, חלק מהתהליך היה החיפוש אחר הכלים המסוימים, הציוד המסוים. אני חושב שזה מה שזה ביטא".

ביום חמישי, 16 באוגוסט 2012, ב-20:30, יופיע לוטרינגר באוזן-בר בתל-אביב בהרכב שכולל את שחר ברבש בתופים, יונתן אלבלק בגיטרה, יוחאי בלום בקלידים ולוטרינגר עצמו, שנע בין הבס לגיטרה ברוטציה עם אלבלק, ועובר גם לפסנתר בשני שירים. ביום שלישי, 11 בספטמבר 2012, ב-20:00, יופיע לוטרינגר בערב אינטימי עם אלבלק בשפגט-לייב, תל-אביב.