תיאטרון מיקרו מתמודד עם סאגת חנוך לוין בהצגה ראשונה של קומדיה על בדידות ואהבה
הכנה לטרום-אירוסין
"שוזס ובז'ז'ינה" הוא אחד המחזות שחנוך לוין כתב בעשור האחרון לחייו, ב-1992, סמוך ל"הרטיטי את לבי" ולפני "הילד חולם". המחזה (החותם את כרך מס' 8 של מחזות לוין בהוצאת סימן-קריאה, הקיבוץ-המאוחד) נחשב לאחרון המחזות ה"מיניים" של לוין, שבו הגיבור יוצא לדרך הכיבוש, למצוא את האהבה הגדולה ובמחיר גדול.
כיוון שזו קומדיה, כהגדרתה המקורית, היא מצויה במתחם העדין והמוכר של הצרכים הקטנים, כאשר מחלות אמיתיות או מדומות ואברים פנימיים מעצבים את החיזור, את הבדידות ואת האהבה.
בקומדיה הזאת המחלה היא רצונו של גיבור המחזה, שוֹזֶס, להגיע לחתונה, או ליתר דיוק, "רצון להכנה לטרום-אירוסין". וכיוון ש"עכשיו יש אשה, וצריך לפתוח בהכנות למאמץ", הולך שוזס להכשיר את עצמו באמצעות חוקן.
זה מה שיאפשר לו "להיות נקי לקראת האהבה, לתת מקום לדם בחופשיות, אז יש זרימה, אז מלפנים מתמלא, אז מה שצריך מתקשה", כפי שמסבירה הרופאה בורדם.
שבוע ימים נגזר על שוזס לאצור בבני מעיו את החוקן, ועליו לשלוט בעצמו בכל מקום ובכל אירוע, החל מהמפגש עם בז'ז'ינה במועדון הריקודים. כל צעד זהיר שלו, כל התאפקות, גורמים לה – שאינה יודעת כמובן מה הסיבה – להעריץ אותו ולהמטיר עליו ביטויים כמו "מקסים", "חינני", "איזה גבר", "זאב-ברדלס", "מחשבה מעמיקה" ובעיקר – "הכרתי משורר".
מקור: אתר תיאטרון מיקרו
בהמשך ייתקל שוזס בסדרה של נשים שיעבירו אותו סדנה טרגי-קומית עם פיוט אקראי שמסתכמת במשפט: "אחת עשתה לי חוקן, שנייה שפכה מים, שלישית סגרה בית כיסא, רביעית לקחת 1,700 דולר וארוחה, וחמישית, החביבה מכל, במיטה עם פייר שרו".
אילן חזן הוא שוזס וירטואוזי
זהו אחד הטקסטים הברורים והשופעים ביותר בלהטוטי דימויים ובניצול של רעיונות לשוניים שיצר לוין. 18 תמונות חולפות כמסע שלקראת סופו, בתמונה ה-16 הקצרצרה, חש עצמו פתאום שוזס חולה, בלי שיידע במה. הוא מתבונן בעצב בשמים ואומר: "החיים עוברים כמו קרעי עננים, לובשים ופושטים צורות מוזרות, רגע סוס, משנהו תרנגול, והכל נמוג".
את הפיוט הזה, את הקומדיה שראשיתה בחוקן וסיומה, כמובן, בתהייה "ואיפה שוזס בתמונה?", נטלה אירנה גורליק, המנהלת האמנותית של תיאטרון מיקרו הירושלמי, וביימה באובר-סטייטטמנט קומי למהדרין, שהדגיש בהגזמה נפלאה את שני כיווני הטקסט והדימויים האנושיים כל-כך של לוין – המופנם-פיוטי והמוחצן-מתפרע.
מקור: אתר תיאטרון מיקרו
גורליק הביאה להצגה שפע של רעיונות חזותיים והחלטה נועזת כשלעצמה, להעשיר את הדמויות במבטאים מובלטים, ובעיקר החלטתה להציב את אילן חזן בתפקיד שוזס, הגיבור-המספר של עלילת המחזה. יומיים לפני כן ראיתי אותו שולט בהצגה "כימים אחדים" והתפעמתי, והנה הוא ניצב במרכז, ובמשך שעה ועשרים דקות אינו מחמיץ אפילו שמץ של וירטואוזיות, פיזית וקולית, בעיצוב נפלא של שוזס.
לצדו קבוצת שחקני מיקרו במיטב כשרונם: אולגה קטאייבה הנוגעת ללב בתפקיד בז'ז'ינה, שבקולה ובדבריה היא פיוטית, ובמעשיה מעשית; מריה גורליק המבריקה בתפקיד אמה הקשוחה, המשתלטת על חייו של חתנה-לעתיד; ואנה ביחובסקי, הזוהרת בשני תפקידי רווקות נושכות, האחת עם פה גדול ודליי מים מהחלון והאחרת עם מחיר אסטרונומי לטיסה של שוזס, שלא תתקיים. סווטה פאלק נהדרת בתפקיד בורדם, הרופאה המחקנת בהתלהבות מדעית.
יפים ריננברג הוא אביה של בז'ז'ינה, הצמוד לכיסא גלגלים ומפגין וירטואוזיות לוליינית באחת התמונות החזותיות המבריקות של ההצגה. ארתור קליאבה מצוין כאשטרום, הרווק עובר האורח שנדבק אל שוזס.
מקור: אתר תיאטרון מיקרו
אחרון חביב בצוות הנהדר הזה הוא מיכאל גורודין, שגונב את ההצגה פעמיים בתפקיד האחות קוודרובקה. בתמונה הראשונה בשתיקתו, ובתמונה האחרונה במונולוג מפתיע שהוא משמיע בעגה "ערבית", שהופכת את דבריו לנושמים אקטואליה סאטירית על השמות המשונים שאנשים מסתתרים מאחוריהם.
גורודין הוא גם מי שהדריך את חבריו בעיצוב המבטאים שלהם ובהגשת הטקסטים של לוין, שאינם קלים כפי שלעתים נדמה ובטעות. בוריס זימין עיטר את המחזה במוזיקה שכוללת, בין השאר, ציטוטים של "דהרת הוולקירות" של ואגנר במהלך הכנסת החוקן.
איליה קוץ עיצב תפאורה שאני מודה כי לא הבנתי את פשרה, למעט העובדה שבאמצעותה היה אפשר להכניס חוקן לשוזס בלי להביך את הצופים. עידו הרזון ואנטון טרוסטונוב עיצבו את התאורה, אולגה דומוב עיצבה תלבושות נאות ונאותות, ומריה גורליק עיצבה את התנועה, שהעמידה במבחן את שליטתו של שוזס באוצר שהוחדר למעיו.
22/07/2012
:תאריך יצירה
|