משה קפטן, במאי צעיר ונמרץ בן 32, שמאחוריו מחזות זמר ומופעים מסחריים, הוא המנהל האמנותי החדש של אולם "מרכז הבמה" בגני תקווה. בראיון להבמה מספר קפטן כי הוא שואף להפוך את המקום למרכז לתיאטרון יוצר ולבית חם ליוצרים ישראלים צעירים. בשבת הקרובה, תעלה שם ההצגה "20.10" בבימויו, סנונית ראשונה בהפקות המקור המתוכננות במקום.
מה התכניות שלך כמנהל אמנותי טרי
ברפרטואר של תיאטרון פריפריה צריך לשים את הדגש על מחזאות מודרנית ובכלל זה מחזאות ישראלית. אני לא יודע עד כמה נוכל להעלות מחזאות קלאסית. נתמקד במחזאות מקורית ישראלית, יותר מבתיאטראות אחרים, ובעיקר ניתן מקום למחזאים צעירים, שלא מקבלים את הבמה במקומות אחרים. אני מביים את ההצגה הראשונה שנעלה "20.10" , אך בעתיד נעבוד גם עם במאים אחרים.
כיצד נבחרה ההצגה?
הטקסט הגיע אלי לפני שנתיים במסגרת פסטיבל "פותחים מסך" בבית ליסין. בפסטיבל שחקנים קוראים בפני קהל מחזות חדשים שנכתבו על ידי כותבים צעירים. אהבתי את החומר כבר אז. בשנה האחרונה, שכשהתחלנו לחשוב על תיאטרון רפרטוארי בגני תקווה חיפשנו מחזה ישראלי מקורי והמחזה הזה נראה לי מתאים. וגם בהנהלה אהבו את הרעיון.
האם זו הצגת בידור?
הסיפור הוא אמנם קליל אבל הוא כתוב בטוב טעם, ומבוצע בהתייחסות תיאטרונית רצינית לכל דבר. גם את חנוך לוין אפשר לראות באיזשהוא מקום כהצגת בידור, אבל הוא נתפס כתיאטרון לכל דבר. לא שאני עושה השוואה ללוין, אבל המחזאי הצעיר שכתב את המחזה (שי פיטובסקי) לא בחר להשתמש בעברית קלה או בשפה רדודה. ההתיחסות שלי להצגה כבמאי היא כאל הצגת תיאטרון.
איך נבחרו השחקנים?
לא היו אודישנים. אני מכיר את כל השחקנים, וידעתי מה אני מחפש. אברהם סלקטר השתתף בהצגה כבר ב"פותחים מסך" . את יובל קורן, שחקן צעיר שמשחק בתפקיד הראשי, הכרתי קודם. שולה חן עושה ניסיון לחזור לבמה לאחר הפסקה ארוכה ואנחנו נננים מאוד ממה שקורה בחזרות אתה - היא אישה מצחיקה ומקסימה. פולי רשף משלים את הרשימה. לצדם – חבורת שחקנים צעירים אלון דהאן (זוכה פרס הקאמרי), מיכל ברנד, עירית קפלן ומוריס כהן.
אתה בעצם מגיע ממחזות זמר..
הוכחתי את עצמי בתחום מחזות הזמר ואני מאוד אוהב מחזות זמר. יש איזו דעה רווחת שמחזמר לא נחשב לתיאטרון או נחשב פחות מתיאטרון וזו דעה רווחת מטופשת. במאי צריך לביים כל הצגה ולנתח כל יצירה בהתאם למגדר שלה, לפי מה שהיא צריכה לתת או לשווק.
אני חושב שצריך לביים מתוך אהבה למה שאתה עושה ומתוך חופש היצירתי בכל המובנים. לא משנה מה אתה מביים מה שעושה את העניין בתיאטרון זה הדרמה, הסיפור. במאי לא עושה מחזה סתם כי נתנו לו. צריך להשתמש בתיאטרון ככלי שמשרת סוג של אמירה בין אם אתה אומר משהו פוליטי ובין אם אתה עושה בידור קל.
ומה באמת עם פוליטיקה בתיאטרון, ב"פותחים מסך" ביימת מחזה פוליטי בשם "אבנים" ..
יש מקום בתיאטרון גם לפוליטיקה אבל היום תיאטרון פוליטי זה לא מה שהיה פעם, בשנות ה- 60, כשהיו עושים תיאטרו פוליטי ברחובות. "אבנים" הייתה התנסות מעניינת בלביים מחזה פוליטי. בעצם בחרתי לביים את המחזה דווקא בגלל מערכת היחסים המורכבת של יחסים בתוך המשפחה ובגלל הדרמה שהייתה שם. כשעלו השאלות הפוליטיות דנו בהם, כמו כל חבורה של אנשים, באופן הכי פשוט. זה לא שונה בעיני מלביים מחזמר. כל דבר בהתאם למגדר שלו.
קישורים
עוד על משה קפטן
לדף ההצגה 20.10
”אתר "מרכז הבמה
15/10/2003
:תאריך יצירה
|