הצגת הסימטה היא הצגה טובה של מחזה הבוחן את שאלת האמון בגרסתן של קרבנות תקיפה מינית
תקיפה ללא ראייה
במאי 1978 פגש המחזאי האמריקאי ויליאם מאסטרוסימון אישה בת 55 שערב קודם לכן נאנסה על ידי צעיר בן 19. אחרי שברח והיא התעשתה הזמינה את המשטרה, תיארה את האנס. בהמשך, לאחר שאותר, היא התייצבה מולו בבית המשפט, ומסרה עדותה לפרטי פרטים. מילים שלה מול מילים שלו. בהעדר ראיות שאכן היה אונס הוא זוכה.
ארבע שנים אחרי המקרה העלה המחזאי באוף-ברודוויי את המחזה "יצרים" (Extremeties) בכיכובה של סוזן סרנדון ואחר כך עם פארה פוסט, שגם כיכבה בגירסה הקולנועית.
בגרסתו של מאסטרוסימון הצעיר התוקף, ראול, אינו מצליח לאנוס את מרג'ורי, לאחר שברגע האחרון היא מצליחה להדוף אותו באמצעות תרסיס נגד יתושים שהיא מתיזה על עיניו.
מאותו שלב ראול הופך לשבוי שלה, היא כובלת אותו בתוך האח, מענה אותו ומתכננת להרוג אותו ולקבור אותו בחצר הבית כי היא מבינה שאין לה שום ראיה לתקיפה. היא לא שרטה אותו בשעת מעשה, הוא לא חדר לגופה ולא הותיר עליה זרע.
כאשר שתי חברותיה הגרות עמה בבית החווה מגיעות הן מייצגות בדבריהן את העמדות המבטאות את אי האמון המוכר כלפי קרבנות תקיפה, כפי שהיה בשעתו ועדיין מעיב על כל ניסיון להעמיד לדין את התוקפים. הן מנסות לשכנע את מרג'ורי לקרוא למשטרה ולא ליטול את החוק לידיה.
"יצרים", צילום: סיגל טלמור
מינון נכון של האלימות
את ההצגה העולה בתאטרון הסימטה הפיק וביים אודי רצין, שפעילותו הבימתית עד כה הייתה בניו יורק, וכשחקן השתתף בסרטים ישראלים רבים. הוא גם עדכן את התרגום של מרים קייני שנעשה בשעתו כאשר המחזה הועלה בבית ליסין (בהשתתפותה של עירית פרנק, כיום מנהלת הסימטה).
הבימוי הענייני מתאר את המתרחש במינון נכון של האלימות כנגד האין-אונים בעקבותיה. הוא מסתייע בתפאורה של עינת תלם שמיקמה את התקיפה בחזית הבמה, ואת האח עיצבה כתא ברזל גבוה שנראה כתא מעצר צר מאוד. ההחלטה הזאת משמעותית במיוחד ביחס לתפקיד של ראול השוהה בתוכו כמעט עד הסוף.
שגיא מינץ המגלם את תפקיד ראול מנצל עד תום את המצב הפיזי הזה ובמשחק רב עוצמה הוא עובר בין דמות התוקפן החייתי לבין דמותו כחיה פצועה באמת המנסה להשתחרר מהמלכודת.
שימרית אביקסיס מגלמת בנחישות מצוינת את מרג'ורי שאינה מאמינה באפשרות שיאמינו לה. נקודות הכובד של משחקה הוא בביטויי הייאוש, הדחף לנקום, ואי האמון שלה במערכת החוק.
אמנדה סודורי משכנעת בתפקיד טרי, שבעבר אנס אותה אביה של חברתה, ואפרת ליפשיץ מעצבת היטב את היעילות והרציונליות של פטרישיה, המנסה לשכנע את מרג'ורי כי עליה לקרוא למשטרה ולא ליטול את החוק לידיה ולרצות עונש במקום ראול.
יואב גינדי עיצב את התאורה, שימרית אביקסיס עיצבה את התלבושות, ורום דביר עשה עריכה מוזיקלית דרמטית מוגזמת.