זה לא קורה כל יום! תכנית ללא סולן היא מצרך נדיר ביותר בתכניות התזמורות, ומעמידה קודם כל במבחן את המנצח, ואיתו כמובן את התזמורת. הפילהרמונית והמנצח ולרי גרגייב, לקחו אמש את הערב בהליכה.
"הים" שב בצדק למרכז הבמה
לפני זמן לא רב, נתקלתי ברשימה שבה הכותב טען שלמעשה מכלל המוזיקה שחיבר המלחין הצרפתי קלוד דביסי, היצירות היותר חשובות הן המוזיקה הקאמרית ופחות המוזיקה שנקראת אימפרסיוניסטית. כבר למקרא השורות ההן התקוממתי. הביצוע של גרגייב והתזמורת בליל אמש היה בגדר הפרכת הטענה.
הקונצרט נפתח ב"פרלוד לשעת מנחה של פאון", התמונה הסימפונית שחיבר דביסי בעקבות פואמה של מלארמה, שבה מתוארים הרהוריו של פאון (אל אהבה במיתולוגיה הרומית) על חיזוריו עם הנימפות. היצירה נפתחת בנגינת חליל סולו ואחריה צלילי קרנות בסון שני נבלים והתזמורת כולה. קבוצת הכלים הראשונה צובעת היטב את האווירה הרומנטית וגם את שעת המנחה.
שנייה בתכנית יצירה נוספת של דביסי - "הים", המתארת בצלילים את מצב הים בשלוש שעות שונות במשך היום. גרגייב, באישיות מוזיקלית כובשת, סוחף איתו את נגני הפילהרמונית, אותם צירופי צלילים שדביסי רקח מדחיסויות שונות, מרסיסי צליל שאינם מגעים תמיד ליצירת רצף משפטי שלם, מקנים למוזיקה את האיכות האימפרסיונסטית, שממנו אנחנו המאזינים לא רק רואים את הים בציור על בד גדול מבעד לצלילי התזמורת אלא מסוגלים לחוות את תנועת הגלים את התקדמות הים לעבר החוף והנסיגה שבאה אחריה.
התלהבות, סחף רגשות ונגינה מרשימה הביאו את התזמורת ואת המנצח לרגעים גדולים, כאן גם פעלה לעילא היכולת הסולנית המעולה של לא מעטים מן הנגנים, ובהם יוסי ארנהיים החלילן הראשי שהיה לו תפקיד מוביל בשתי היצירות, הכנר הראשי אליה קונובלוב, נגני הקרנות ג`יימס קוקס, סאלי מט ומיכאל סלטקין, החצוצרן יגאל מלצר, בקטעי סולו מרשימים. "הים" יצירה שלא נוגנה בתזמורת במשך תקופה ארוכה שבה אתמול למרכז הבמה ובצדק רב.
קסם של עבודת מנצח
חציו השני של הקונצרט חזר אל תחילת המאה התשע-עשרה עם הסימפוניה מס` 9 "הגדולה" של שוברט. סימפוניה בעלת מימדים בטהובניים השומרת עם זאת על הרכות והרגישות הפיוטית המאפיינות את שוברט בשירים ובמוזיקה הקאמרית שלו.
מן האווירה התיאורית של המוזיקה בשירות נופים חוץ מוזיקליים, ספרותיים וציוריים אצל דביסי, שבה התזמורת אל המוזיקה החוגגת את עצמה: מבנים קבועים נושאים מוצגים ואחריהם סדרות של וריאציות לכלים שונים, מקצבי מחול משולשים והרבה מן הנינוחות הווינאית המלטפת ששוברט מעתיר בה את יצירתו. גם כאן הפלא גרגייב לעשות, התזמורת נענתה לדרישותיו והפיקה את המיטב. שוברט ביצירה הזאת נותן מקום נרחב לכלי הנשיפה מעץ כאן בלטו הקלרניתן רון זלקה והאבובן ברוס ויינשטין, אבל לא רק הם, האיזון שנוצר על הבמה חשף את יופי צלילי כל קבוצת הכלים הזאת כשרק לרגע בפרק השני, מדברת קבוצת הצ`לי ומציגה שיר לכאורה עצמאי ומרגש.
בסופו של דבר על הקסם הגדול הוא תוצר של עבודת המנצח. גרגייב, בעמידה עם גוף נוטה אלכסונית קדימה, תנועת של שאיפה מתמדת כלפי מעלה ועם תנועות יד והרבה רמזים באצבעות. משיג את מטרותיו אחת לאחת, מוזיקה מדויקת, יפה ומרגשת ובעיקר סוחפת.
גרגייב שבדרך כלל אינו משתמש בשרביט ומניח לאצבעות לדבר אל הנגנים, השאיר אותנו אמש עם חידה לא פתורה - מדוע החליט לנצח כשביד ימין החזיק קיסם עץ קטן, בין האגודל והאצבע והותיר את שלוש האצבעות האחרות לסימון? אם היה זה שרביטון הקסמים שלו - שימשיך להחזיק בו גם בביקורים הבאים.
מועדי הקונצרטים
19/05/2005
:תאריך יצירה
|