יום התרבות שלנו נפתח במוזיאון תל-אביב, עם ההצגה "הלפת הענקית", גרסת המקור הרוסית שהובילה לימים את לוין קיפניס לסיפור "אליעזר והגזר", ועברה עיבוד מקסים בידי תיאטרון המפתח.

ההצגה מתארחת באוסף החדרים המיניאטוריים במוזיאון, אכסניה הולמת במיוחד להצגה, הבנויה בסגנון Toy Theatre: בובות העשויות מנייר ומעץ, מלאות אופי ויופי, שכמה מהן עשויות מחפצים יומיומיים.

העכבר למשל עשוי ממלחייה, בסיס גופה של הפרה (פרונת) הוא משפך פלסטיק כתום, בתחתית החזירונים תמצאו כפיות פלסטיק, ואת התרנגולים עיצבו בעזרת מעט קלקר.


שומר על איזון מקסים

אז מה הסיפור? זוג זקנים, בעל ואשתו, חבורת החיות המוזכרות למעלה ולפת ענקית, שחווה שלמה צריכה להתלכד כדי להוציא מן האדמה. כולם חיים בתוך תיבת תיאטרון קטנה, המופעלת כולה, על אביזריה, קולותיה ואורותיה, על-ידי אבי זליכה. זליכה ודקלה כץ יצרו את ההצגה, עיצבו את הבובות והפקידו את בנייתן בידי ודים קשרסקי, איש האופרה הישראלית.

סודן של הצגות מסוג זה, המיועדות לגיל הרך (אף כי גם בת החמש וחצי שלי נשבתה בקסם) ומתבססות על מפעיל/מספר, בובות וסיפור, טמון לרוב בחיבור בין המספר לקהלו, וזוהי גם נקודת החוזק של "הלפת הענקית".


"הלפת הענקית" (מקור: אתר תיאטרון המפתח)

לא קל להחזיק קהל של ילדים בני שלוש-ארבע בריכוז מלא למעלה מחצי שעה, וניכר כי זליכה מנוסה בכך ולא נאלץ להסתייע בהתלהמויות למיניהן כדי לעשות זאת. אני אישית סובלת ממפעילים שמתיילדים יתר על המידה והופכים צעקנים מדי, וזליכה הוא ההפך הגמור מאלה.

הוא שומר על איזון מקסים בין הכבוד שיש לו לסיפור שהוא מספר לבין היכולת שלו לעמוד מול קהלו ולספר את סיפורו בשקט, גם כשהילדים מולו מאבדים מדי פעם את הריכוז. באותו שקט מעורר כבוד הוא מצליח לשתף את הילדים במהלכי הסיפור, לגרום להם להשתתף ולהגיד את המלים הנכונות ברגעים הנכונים.