האגו של דודו טופז לא נח לרגע במופע הבידור החדש שהוא מעלה עלי במות, אבל למיכל בן דוד התברר שהקסם הטופזי עדיין עובד בענק, ולא רק על מעריצי "הראשון בבידור".
ציצים בכל הזדמנות
אם היו משאירים את דודו טופז לבד על אי בודד הוא היה הכי מאושר בעולם, כי אף אחד לא היה מפריע לו לדבר על עצמו יומם ולילה. המופע החדש של "אין לי זמן" מספק לו הזדמנות כזו בדיוק- הוא נמצא לבד על הבמה, ובמשך כשעה וחצי מדבר על עצמו, על ההישגים שלו, על הכיבושים שלו ובקיצור- מגיש אגו-טריפ תוצרת בית.
אבל אולי נחזור רגע להתחלה. לפני כ-20 שנה, אחרי נאום הצ`חצ`חים המושמץ שלו, עלה דודו טופז לבמות עם המופע "פליטת פה". מערכונים כמו "משה והאורנג`דה" ו"פועל בניין" הפכו לקלאסיקות ומושמעים עדיין בתכניות המערכונים השונות. התקופה ההיא הייתה ראשיתה של דרך ארוכה, במהלכה ביסס טופז את מעמדו כילד שמסרב להתבגר, ונהנה להגיד "ציצים" בכל הזדמנות שתתנו לו.
אחר כך באו תכניות אירוח שהפכו אותו לכוכב טלוויזיוני, שהאחרונה בהן, "הראשון בבידור" הייתה למשך תקופה לאחד מסמלי הערוץ השני. מי לא זוכר את הנשיכה שהוא נתן לנטליה אוריירו, את המשמיות ואת הפרסים, את הניסיונות לעשות סולחות בתוך משפחות ועוד שיגעונות שרצו לו בראש (ולנו על המסך) לאורך השנים. לאחרונה נפרדו דרכיכהם של טופז והזכיינית קשת, דובר על העלאת תכנית בערוץ הראשון אבל בינתיים חוזר טופז לבמה.
חשבון עם בורא עולם
מעולם לא נמניתי על מעריצי "הראשון בבידור" אבל על הבמה מציע טופז משהו אחר. הוא לוקח את כל תהפוכות הקריירה ומרשה לעצמו לעשות מהכל צחוק אחד גדול. וכן, יש הרבה צחוק במופע הזה.
אולי דווקא בגלל הקמטים והכרס, שהיא כבר יותר מסתם מבצבצת בזוויות לא מחמיאות, טופז לגמרי מודע לזה שהוא נמצא כבר בחתך הגילאים של מי שבתקופה האחרונה עזבו אותנו במפתיע. ובגלל שגם הוא רוצה להיות כמו כולם, אז הוא מארגן לעצמו מפגש עם בורא עולם, ועושה איתו חשבון אם הוא בדרך לגן עדן או לגיהנום.
הוא מספר על הנשים שלו, על הילדים שלו, על הקריירה, על הטלוויזיה, על העולים החדשים, על נסיעות להודו, עלינו הישראלים- ובכלל על כל מה שקורה, קרה ואולי גם יקרה על פני האדמה. הוא לא מתכחש וגם לא לעבר שלו - וכשהוא מדבר עם הקהל הוא עדיין מתלהב מבחורות יפות שנמצאות בשורות הראשונות.
על הדרך הוא גם מבקש שבבוא העת לא יקראו על שמו כיכר, רחוב או בית ספר. הוא רוצה סמטה, ובה בית אחד. מי שיגור בבית הזה יוכל להגיד- אני גר בדודו טופז מספר אחד, כדי שגם בעוד מאה שנה ידעו מי פה הראשון בבידור...
משתבח
טופז לובש ופושט לאורך כל המופע דמויות, ומצליח באמצעים הכי פשוטים לשרטט את המציאות הישראלית כפי שהוא רואה אותה, ממרום מעמדו ככזה שצוחק בסוף אחרון. אחד המערכונים הנוקבים ב"פליטת פה" היה שיר ששר חייל המשרת בלבנון וכותב מכתב לאהובתו שבבית, ובו כמיהה לשלום. היום, 20 שנה אחרי, השחקנים קצת התחלפו - החייל הוא רוסי שמשרת בחברון, וכותב לאשתו שכולם פה כועסים עליו- גם היהודים וגם הערבים- כאילו יש לו בכלל מילה בכל מה שקורה. למרות החיוך, עצוב לראות איך בעצם שום דבר אצלנו במזרח התיכון לא ממש משתנה.
אז מה אם פעם הוא שבר משקפיים למבקר טלוויזיה, אז מה אם יש לו שלושה ילדים משלוש אמהות שונות, אז מה אם הוא יכול בקלות להיות הסבא של הילד הצעיר שלו ואז מה אם האגו שלו יכול לפרנס אינספור מחקרים. במבט לאחור טופז מציג את הצד המצחיק של הדברים, ואת זה הוא עושה טוב בגיל 58 לפחות כמו שהוא עשה לפני 20 שנה. במחשבה שנייה- אולי הוא אפילו משתבח עם השנים.
לפרטים נוספים
22/05/2005
:תאריך יצירה
|