12 קונצרטים בחמש ערים בין ה-19 ל-23 בספטמבר 2012, שש תזמורות ועשרות רבות של יצירות הם אבני הפסיפס של חג המוזיקה הישראלית, שחל השנה בין כסה לעשור.

יתרונו של חג המוזיקה בישראל הוא שעדיין ניתן לחדש בו. בועז בן-משה, המנהל המוזיקלי, מציג לראשונה את תפיסת עולמו האמנותית, והיא תפיסה רחבה.

"מוזיקה ישראלית היא כל יצירה שנכתבת בגבולות הגיאוגראפיים של ישראל", הוא אומר ומוסיף מיד: "יותר מזה. כל יצירה שמחברה מגדיר אותה כיצירה ישראלית, אני אקבל אותה ככזאת".  

"אנחנו לא מופיעים בשבילך, אנחנו מופיעים בשביל רפי"


בן-משה מגיע לתפקיד המנהל המוזיקלי של חג המוזיקה הישראלית מבית שמוזיקה נשמעה בו, אבל לא רק מוזיקה קלאסית. אביו, רפי בן-משה, הוא מוזיקאי פעיל שחיבר כמה מן הלהיטים הגדולים של הזמר הישראלי, המפורסם שבהם "לילה ראשון בלי אמא". הוא מזוהה עם תרבות הלהקות הצבאיות, הוא ליווה את להקת השריון על כוכביה הגדולים תיקי דיין ואבי טולדנו, והיה חבר בהרבה ועדות שעסקו במוזיקה ובמוזיקאים.

"קשה להאמין לכמה אנשים אבא קשור", מחייך בן-משה. "לפני שלוש שנים עשינו לו יומולדת 80 ופניתי למוזיקאים חברים שלי שיופיעו. התגובה היתה חיובית ומיידית: 'אנחנו לא מופיעים בשבילך, אנחנו מופיעים בשביל רפי'. זוכרים אותו מכל מקום, ובעשורים האחרונים כמי שהיה פעיל בקליטת מוזיקאים עולים".

אמו של בן-משה היא השחקנית עדנה פלידל, שהלכה לעולמה בגיל צעיר, אבל הספיקה לככב בהצגות תיאטרון וסרטים, וזכורה בעיקר מאחד מלהיטי הקולנוע הישראליים הגדולים, "עליזה מזרחי." אביו חיבר את המוזיקה לסרט.

"מוזיקה היתה בבית", הוא מספר. "שמעתי מוזיקה, ניגשתי לפסנתר וניגנתי את מה ששמעתי". בהמשך גילה את הג'אז והפופ, ולימים הפך לנגן גיטרה מוכר ופעיל. "למדתי אצל כמה מורים", הוא אומר וצליל של געגוע בקולו. "הבולט היה אגון קרטן, נגן גיטרה שעיצב דור של מוזיקאים, שהיה שותף לכמה מן ההפקות המוזיקליות הגדולות בשנות ה-60 וה-70".
 
למרות הרקע האמנותי, בן-משה לא למד בתיכון לאמנויות ולא שירת בלהקה צבאית. "הייתי בלבנון", הוא אומר. "אחרי השירות, כשהחלטתי להפוך את המוזיקה למקצוע אקדמי, ההורים המליצו שיהיה לי מקצוע נוסף, מחשבים, משהו אחר. כי לחיות רק ממוזיקה... אתה יודע".


"אני לא מבין איך הסטודנטים שלי לא מתחברים לכדורגל"


היום מרכז בן-משה את התוכנית הרב-תחומית באקדמיה למוזיקה ולמחול ירושלים, מגמה שנולדה משיתוף פעולה עם בית-הספר רימון. בן-משה מלמד בשני המוסדות.

בדרך עשה, בין היתר, כתלמידו של מארק קופיטמן, שנפטר לאחרונה. "היינו די בהלם, אנחנו תלמידיו, ממעט האנשים שהגיעו להלוויה", הוא אומר. "לנו ובכלל למוזיקה הישראלי קופיטמן היה אישיות מפתח, דמות משמעותית ביותר".

את המשך הלימודים עשה בן-משה בפנסילבניה, ארה"ב. המורה המרכזי שהשפיע עליו היה המלחין האמריקאי ג'ורג' קראמב. "הוא היה המדריך האידיאלי. יוצר שנתן לי את הלגיטימציה לסמוך על האינסטינקט שלי. הוא עצמו נולד בדרום וירג'יניה ונשאר מחובר לטבור של עצמו, ללא מעורבות אישית וחברתית. ולמרות היותו לכאורה מחוץ לחברה, המוזיקה שלו מדברת לרבים. הוא היוצר מגיע ישירות למאזין.
 
"בהסתכלות רטרוספקטיבית, אולי מקראמב קיבלתי את הרצון לשמוע את הסיפור של כל אחד. אני מחכה שאמן, מוזיקאי, מלחין, שחקן ובעצם כל אחד, ידבר אלי, יספר לי סיפור בצורה כנה".

האם את ההנחייה לספר סיפור אתה מעביר גם לסטודנטים שלך?

"בהחלט, אני לא שייך למוזיקולוגים, לחוקרים, אני מוזיקאי שעובד, ואני צריך גירויים מחוץ למוזיקה. אני לא מבין איך הסטודנטים שלי לא מתחברים לכדורגל למשל. אני מיום שאני זוכר את עצמי אוהד מושבע של הפועל תל-אביב. בשיעורי המלאכה בבית-הספר היסודי עשיתי רעשן וצבעתי אותו אדום, מה יותר מזה".
 
נחזור מן האקדמיה לחג, דיברת בפתיחה על מוזיקה ישראל בהקשר רחב ביותר. האם נראה לך למשל שברי סחרוף יופיע במסגרת חג המוזיקה הישראלית וינגן באחד ההרכבים?

"אני לא מאמין בסימביוטיקה בין סוגות מוזיקה שונות. לכל מוזיקה יש סביבה טבעית שלה. כשמביאים למשל עוּד לאולם קונצרטים והוא לא שומר על המסורת שממנה הוא בא, כלומר נגינה בתבניות של מוזיקה מזרחית במקאמאת ובתקסים, לדידי השילוב הזה, יפה ככל שיהיה, אינו מתאים. ברי סחרוף מתאים יותר לאולמות כמו זאפא.

"חג המוזיקה עצמו מגלה הרבה פנים חדשות, אבל במסגרת הטבעית שלהם. כך למשל בקונצרט הראשון בחיפה ינגנו חברי הביג-בנד של הוד-השרון יצירות שנכתבו עכשיו במיוחד בשבילו. יומיים אחר-כך, במוצאי שבת, תנגן תזמורת נצרת למוזיקה ערבית של ניזאר רדואן יצירות חדשות שנכתבו במיוחד בשבילה לחג המוזיקה. הדפוסים מוכרים – הסמאע, הלונגה, תבניות של מוזיקה מזרחית המוכרות היטב לקהל. אין כאן ניסיון לסימביוזה, המסגרת תואמת את התוכן". 

תזמורת נצרת למוזיקה ערבית, צילום: יח"צ

"אם היה קושי הוא היה דווקא להגיד למישהו לא"

איך חולקו היצירות בין האמנים והגופים השונים?

"ראשית ובעיקר, הדרך היתה שיתוף פעולה. כך למשל כשדיברתי עם גבי שדה היה ברור מה הוא רוצה, ולתוך החומרים שלו צירפנו יצירה חדשה שכתב ינעם ליף למלים של ישראל אלירז.
 
"דיונים כאלה התקיימו גם ביני לבין הפסנתרנית עפרה יצחקי וצמד הפסנתרנים טאמי קנאזוואה ויובל אדמוני. בהרכבים הגדולים נוצרה חלוקה טבעית. תזמורת ירושלים, המנוסה בביצועי מוזיקה חדשה, לקחה על עצמה יחד עם המנצח גיא פדר להכין ארבע יצירות בכורה של מנחם צור וביצוע שני לקונצ'רטו לשתי קלרניתות, שהושמע לראשונה בסימפונית ראשון-לציון בעונה הקודמת. יהיו יצירה של ירון גוטפריד וגם 'תיקון חצות', אחת היצירות החשובות של מרדכי סתר, שהוא מלחין השנה.
 

טאמי קנאזווה ויובל אדמוני, צילום: יח"צ

"תזמורת חיפה אחראית ליצירות האורטוריות עם רביעיית זמרים ומקהלה, שם מופיעים שני מנצחים, יובל בן-עוזר, המנצח של מקהלת הקיבוץ-הארצי, שמכין את 'קנטטה לשבת', גם היא של סתר, ואת 'תפילה לשלום' של לוטם אסנר. רועי אופנהיים ינצח על הסימפוניה הראשונה של פאול בן-חיים ועל 'עמק' של מרק לברי.
 
"התזמורת הקאמרית הקיבוצית נתניה בניצוח איאן שו תבצע יצירות מגוונות. צבעים עממיים יותר נפלו בחלקה של הסינפונייטה הישראלית באר-שבע, שעליה מנצח עמוס בועזסון. הם יבצעו יצירות של גיל אלדמע, אריה לבנון, אביה קופלמן ויאיר דלל. ההרכבים המוכרים אנסמבל מיתר וקבוצת מוזיקה-נובה ינגנו חומרים שטבעיים להם, מוזיקה קאמרית עם סולנים להרכב הראשון ומפגשים בין יסודות מוזיקליים לחזותיים להרכב השני".

אנסמבל מיתר, צילום: יח"צ
 
הבחירה והשילוב היו קשים?

"אם היה קושי הוא היה דווקא להגיד למישהו לא. חג המוזיקה תפס מעמד בנוף המוזיקלי בישראל. גופי ביצוע ואמנים פונים אלי ומבקשים להשתתף, ולא רק שרוצים להשתתף, אלא מוכנים להשקיע זמן חזרות ממושך יותר כדי להשיג ביצוע איכותי יותר. בעצם הדו-שיח העיקרי שלי הוא עם האמנים המבצעים". 
 
"אני לא בעד יצירת נישה למוזיקה שנכתבת כאן"

"כמנהל אמנותי אני רואה את עצמי כמי שאחראי לרמה המקצועית של כל המשתתפים וכמי ששותף יחד עם האמנים ועם גופי הביצוע השונים על התכנים", אומר בן-משה. "מבחינתי, לאחר שיש החלטה ויודעים מה ינוגן או יושר, המלחין הופך לדמיות משנית. הדיאלוג הוא בין הבמה לאולם, כלומר בין האמן המבצע לבין המאזינים.

"נראה לי שהביצוע הטוב מביא גם את הקהל. כיום אפשר לדבר על אולמות מלאים ואפילו גדושים בקונצרטים התזמורתיים ואולמות מלאים פחות בקונצרטים הקאמריים. זה לא צריך להפתיע איש, כי זו תמונת המצב גם במוזיקה הקלאסית המוכרת".

עד כמה משפיע חג המוזיקה הישראלית על הגברת המודעות למוזיקה הנכתבת כאן?

"קשה להצביע על יחס מדויק של אחד לאחד. כמובן שהמצב האידיאלי הוא שהיצירות הישראלית תהיינה כלולות בתוכנית השנתית של התזמורות. אני לא בעד יצירת נישה למוזיקה שנכתבת כאן. מוזיקה היא מוזיקה".
 
ובכל זאת המוזיקה הנוצרת כאן היא עדיין נחלתם של מעטים, מעט קהל, מעט שיודעים על מה מדובר.

"ואם תעצור מישהו בניו-יורק ברחוב אתה חושב שהוא יידע מיהו צ'רלס אייבס? בטוח שלא. המצב הזה אינו נחלת ישראל בלבד. צריך זמן וסבלנות. כשכתבתי מוזיקה למופע של יוסי אלפי 'חלום ציוני', יכולת להבחין בקהל בשני סוגי מאזינים: הקהל האשכנזי, נקרא לו, שרגיל לקונצרטים, הגיב לקטעים התזמורתיים בהאזנה מכובדת, והקהל של יוצאי עיראק נהנה הנאה אקטיבית מן המוזיקה לעוּד והגיב בהתאם, כשהקהל האחר לא התחבר לגמרי... לי חשוב בינתיים שהאולמות יהיו מלאים, וזה, אני מקווה, יקרה".

חג המוזיקה הישראלית ייתקיים בימים רביעי עד ראשון, 19-23 בספטמבר 2012. הכניסה לכל האירועים ללא תשלום. יש להזמין מקומות מראש. לפרטים: משרדי התזמורת הסימפונית חיפה, 04-8330625; תזמורת סינפונייטה באר-שבע, 08-6266422; מוזיאון תל-אביב, 03-6961593; תיאטרון ירושלים, 02-5605755.



פסטיבל חג המוזיקה הישראלית 2012