"פרובוקטור?! הילד הרע של הקולנוע הישראלי?! אני?!", אומר בהשתאות מהולה בהשלמה הבמאי דובר קוסאשווילי. והוא באמת לא ידע שהוא כזה. "איזה פרובוקטור? איזה שוביניסט?".

הכל החל כשחברת האקדמיה לקולנוע, התסריטאית דיטה גרי, פירסמה הודעה לאחר שצפתה ב"רווקה פלוס", סרטו האחרון, וטענה שהסרט פגע עמוקות ברגשותיה כאשה, כאם וכיוצרת. הבצה המקומית געשה ורחשה, והמלים "שוביניזם" ו"פמיניזם" עפו לכל עבר.

"כתבתי את התסריט של 'רווקה פלוס' בשיא התמימות", אומר לי קוסאשווילי. "חשבתי בהתחלה שזה הולך להיות מין קומדיה רומנטית, ואתה רואה למה אנשים הפכו את זה. זה ממש בא לי בהפתעה. אני נאיבי, כותב קודם כל בשביל עצמי, וכמה פרובוקציות אני כבר יכול לעשות לעצמי? ופתאום – מה עשית?!".

אבל אתה לא רק פרובוקטור ביצירתך, אלא גם מחולל סערות ומשבית שמחות ידוע של הקולנוע המקומי. ב-2009 אמרת בכנס בסם שפיגל שהקולנוע הישראלי החדש לא כזה גדול כמו שעושים ממנו.

"לכנס קראו מלכתחילה 'ההצלחה של הקולנוע הישראלי'. אז אמרתי: 'חבר'ה, בוא ניקח דברים בפרופורציה'. מה כבר קרה?! כמו שהארווי קייטל אומר ב'ספרות זולה': 'בואו עוד לא נתחיל למצוץ אחד לשני את הזין'. בסך-הכל אנחנו במקרה הטוב קולנוע בינוני, פלוס מינוס. הביקורת הכי טובה שקיבלתי היתה כשמישהו אמר לי: 'טמבל, כולם יודעים את זה, אבל למה אתה צריך לצעוק את זה?!'. ואני עוד חשבתי שאני מגלה משהו".



דובר קוסאשווילי על הסט. צילום: אייל פישר

"למה עשיתי את הסרט? בשביל להצדיק את הנישואים שלי"

הסרט "רווקה פלוס", שרושם מספרים יפים בקופות בתי-הקולנוע, עוסק בנסיונותיה הנואשים של זהבה (יעל טוקר), רווקה בת 30 פלוס, להרות מכל גבר שהיא פוגשת. זאת לאחר אולטימטום שקיבלה מאמה רחל (רובי פורת-שובל), חולת הסרטן, שאם לא תביא לה נכד, היא לא תיטול את התרופות שקיבלה.

באודיסיאה שלה למימוש דרישתה של אמה מתוודעת יעל לשלל גברים, רובם שרוטים, נאנסת בברוטליות ואף מתחברת לבני זוג שמתקשים ללדת, כדי לממש להם ולה את החלום המיוחל.

לצד שתי הגיבורות ליהק הבמאי קאסט מפואר של שחקני משנה, ובהם מוטי גלעדי, מיכל ינאי, מיקי לאון, אפרת בוימולד-איזנברג, שרית וינו-אלעד, מרים גבריאלי, רועי אסף, מיטל רוזנצוויג ומתי אטלס.

הסרט זכה בים של תגובות מגוונות מצד המבקרים, שהתחרו ביניהם בסופרלטיבים השליליים והחיוביים שטרחו לתפור לו. היו שראו בו קולנוע וולגרי, בוטה ופרובוקטיבי, אחרים טענו שמדובר במהתלה לא מוצלחת שבוימה ביד כבדה או קומדיה שעוסקת בהשפלה ומסרבת להצחיק. אבל היו שהגדירו אותו כעבודה של יוצר אינטליגנטי וכסרט שברגעים המוצלחים שלו הוא סאטירה מושחזת ומדויקת, ארסית, חדה, שורפת וחריפה, בדיוק כפי שקוסאשווילי רצה שתהיה.

לקוסאשווילי, 45, אדם ישר, ישיר ונטול כל נימת זיוף, ובמאי מאתגר ומרתק לטעמי, יש כבר ניסיון עם הביקורת. "זה חוזר על עצמו בכל פעם מחדש", הוא אומר. "הם נתפסים לחלקיקי אינפורמציה ולחלקיקי עלילה והופכים את זה לחזות הכל. זה משהו מוזר מאוד".


יעל טוקר ומיכל ינאי "רווקה פלוס", תמונת יח"צ

מה בעצם רצית לומר בסרט? למה עשית אותו?

"למה עשיתי את הסרט? בשביל להצדיק את הנישואים שלי... בכל סרט שאתה עושה יש סוג של תראפיה, אז זו התראפיה שלי, ואני חושב שאני יודע משהו על נשים".

אם בכל זאת מפרקים את הסרט לגורמים, אפשר למצוא בו קריאות תיגר קיצוניות על הקונבנציות החברתיות המקובלות. למשל, בגן הילדים, לכאורה מקום תמים וידידותי, שבו עובדת זהבה, נכפה עליה אונס אלים ואכזרי. גם התא המשפחתי שהיא הופכת להיות צלע שלישית בו הוא לא בדיוק חזון נפרץ.

קוסאשווילי: "אונס יכול להתרחש בכל מקום. במקרה הזה התסריט הזמין למקם את זה שם, אבל כאמור, אירוע כזה יכול לקרות בכל מקום. גם עניין המשולש הרומנטי הוא מהלך תסריטאי שנראה לי נכון, במיוחד כדי להבליט את האבסורד ולהראות כמה קשה לפעמים להביא ילדים ובמה זה כרוך. זה מתפתח לפעמים לנקודה שבה צריך לאכול איזו קרפדה לא רצויה כדי שזה יקרה. לא היתה כאן כוונה לצאת באמירה על מבנה התא המשפחתי בעתיד. אני לא מציע כאן חלופה חדשה או אופציה שונה לדבר הקיים".

אז מה כן?

"ההנחה הבסיסית בסרט היא שיש משבר אמון טוטאלי בין המינים, בין גברים ונשים. והסרט מנסה לעשות משהו נואש כדי להתגבר על משבר האמון הזה. כלומר, כמובן שאנחנו נצטרך ילדים וכנראה שבכל זאת נצטרך לחיות ביחד. ולכן אני משתמש בטריק הזה של הרכבת תא משפחתי אבסורדי".


יעל טוקר ורובי פורת-שבל "רווקה פלוס", תמונת יח"צ


"כמה נשים בגילה של רובי יחשפו את החזה שלהן?"

ליעל טוקר, השחקנית הראשית שלך, לא היה ניסיון קולנועי לפני "רווקה פלוס", למרות קרדיטים רבים בתיאטרון וקביעות בתיאטרון גשר. מה שיכנע אותך שהיא יכולה להחזיק את הסרט על כתפיה?

"זה מורכב בעיקר משני אלמנטים. האחד, איך שהיא נראית ומה שהיא משקפת מבחינת הלוק שלה, והשני, יכולת המשחק שלה. בניגוד למרינה (מקסימיליאן-בלומין, שהיתה הבחירה הראשונה שלו לכיכוב בסרט, אבל סירבה בגלל סצינות העירום), שהיא מאוד כובשת, כריזמטית ומכילה, ונורא קל ללכת איתה, יעל היא בדיוק בצד השני.

היא נראית קצת ביקורתית, מרוחקת, נרתעת ולא כל-כך שייכת. ברגע שהבנתי שאין לי את מרינה, חיפשתי מישהי שונה ממנה, אחרת לגמרי, אבל אחת שיכולה להיות לא פחות מעניינת לסרט".

כשאתה כותב את תסריטיך אתה חושב על השחקנים שיוכלו לגלם את הדמויות?

"אין לי מושג בדרך כלל. עבודת הכתיבה היא כל-כך קשה, שאני לא רוצה אפילו לחשוב על אלה שיתאימו לדמויות. אבל יש כאלה שעובדים הפוך: הם כותבים למישהו, ואז יותר קל להם להרכיב את הדמות. אצלי הכתיבה זה עניין אחד, וליהוק ובחירת שחקנים זה משהו לגמרי אחר. בארץ גם אפשרויות הליהוק מאוד מצומצמות, אין מבחר שחקנים בלתי מוגבל, אבל אני מקווה שבמקרה שלי זה הסתדר איכשהו".

גם הליהוק של רובי פורת-שובל מאוד מעניין.

"את רובי אני נורא אוהב, היא שחקנית מופלאה. היא מאוד התאימה לי לטייפ-קאסט של מה שהשתמע מהדמות בתסריט. והכי חשוב זה שהיא לא שפנה ומבינה את העבודה שלה ולא היתה לה בעיה להיחשף פיזית. תחשוב, כמה נשים בגילה של רובי יחשפו את החזה שלהן? כמעט אף אחת. והיא היתה מוכנה להתמודד עם זה כחלק מהתנהלות הדמות בתסריט. אז כל הסיבות האלה, יחד עם האהבה שלי אליה, היו בשבילי שילוב מנצח".

גם מיכל ינאי היא ליהוק מפתיע למדי בסרט.

"מיכל היא אשה מדהימה ושחקנית נפלאה. לא פיקפקתי לרגע בבחירה בה. ראיתי אותה גם בסרט ששיחקה בחו"ל, 'כשניטשה בכה', והיא הייתה מדהימה שם. לקח לי שלושת רבעי סרט להבין שזו היא בכלל. היא מוכשרת, שדה, חבל לך על הזמן".

את מוטי גלעדי, לעומת זאת, כמעט שלפת מהבוידעם.

"אני מת עליו. אני לא משתף בסרטים שלי אנשים שאני לא אוהב ומעריך את הכישורים שלהם. שחקנים שיודעים מה לעשות עם תפקידים טובים, מאסטרים במקצוע שלהם. מוטי גלעדי הוא מבחינתי קומיקאי בסדר גדול של וולטר מתיאו וג'רי לואיס".


רווקה פלוס, תמונת יח"צ

"שעה וחצי עירום! נראה אם תוכלו להחזיק מעמד"

"רווקה פלוס" מכיל עירום וסצינות סקס נועזות, שהפכו כבר לסימן היכר מובהק של קוסאשווילי (להוציא את "התגנבות יחידים", שהוא אופרה אחרת בפילמוגרפיה שלו, סרט שלא הוא יזם מלכתחילה, אלא סייע בכתיבת תסריטו ולבסוף גם התבקש לביימו).  מאפיזודות המיטה החושפות והחשופות של רונית אלקבץ וליאור אשכנזי ב"חתונה מאוחרת" ועד עירומו הזקור שלו עצמו ב"מתנה משמים".

תעשה הכל בשביל לחרמן את הצופים?

"אני לא יודע אם זה מחרמן את הצופים. לצערי, תמיד לוקחים את זה לכיוונים הלא נכונים. תראה באמנות: את פסל 'האדם החושב' (של אוגוסט רודן) עשו בעירום. למה? מה זה קשור? הוא לא הולך להזדיין. הוא הולך לחשוב. אז למה בעירום? כי זה אמצעי הבעה. על 'האדם החושב' אף פעם לא אומרים שזה פורנוגרפיה או משהו כזה. וכשזה מגיע לקולנוע, או לסרטים שלי, זה פתאום פורנוגרפיה? זו צביעות לשמה! מה שאני עושה מקפיץ להם את הפיוז, ואלה אנשי תרבות, מבקרים!
 
"אני נלחם ברגישות ובצביעות הזו. זה חלק מהמורשת שאני מנסה להנחיל. עוד סרט ועוד סרט ועוד אחד, עד שבסוף יראו את זה כברור ומובן ומאליו. בסרט השמיני שלי כבר יבינו איך אני מתבטא, ויחפשו עוד דברים.

"אנשים עושים דברים כאלה ואחרים בבית, אבל בחוץ משחקים פתאום את הצנועים והמתחסדים. זה משונה. אני לא מבין למה עירום וסקס לא יכולים לשמש אמצעי הבעה או שזה צריך להיחשב כאמצעי הבעה יותר נחות. זה נראה לי משונה. זו צדקנות. אני מכיר אנשים ועירום נראה לי הכי טבעי, אבל כשזה מגיע לאמנות כולם מזדקפים על הרגליים האחוריות.
 
"דווקא באמנות, מקום שאמור לשחרר, הדבר נתפס ככה. לא יודע מה תפקיד הפוריטניות בחברה, אולי היא משרתת אידיאולוגיה שמרנית. תנאי הכרחי אצלי לניהול דיאלוג הוא שאני ואתה לא מעמידים פנים, לא מתחסדים ולא משחקים משחק צבוע. אם אתה רוצה לשחק ככה, אז בבקשה – נדבר, נקיים קשר. אבל אם את התנאי ההכרחי הזה אתה לא מוכן לקבל, אז תמשיך לקרוא לי בוטה וגס, ולא יהיה לנו על מה לדבר".


שחקני "רווקה פלוס", תמונת יח"צ

הסרטים שלך מאופיינים בריבוי דמויות, וכפועל יוצא באנסמבל גדול של שחקנים. זוהי התפיסה הקולנועית הקבועה שלך, או שיש מצב שתעשה גם סרט אינטימי עם שתיים-שלוש דמויות?

"ב'חתונה מאוחרת' היתה דמות ראשית מובהקת (שגילם ליאור אשכנזי). אמנם עזבתי אותה לא מעט בחצי השני של הסרט לטובת ליווי דמויות אחרות, אבל לא כמו ב'מתנה משמים' וב'התגנבות יחידים', שבהם ליוויתי לכל האורך הרבה דמויות. אבל זו לא נוסחה קבועה אצלי. בסרט הבא שאני עומד לכתוב יהיו רק שתי דמויות לאורך 90 דקות. אני לא אוהב לחזור על עצמי יותר מדי ומחפש אתגרים חדשים, ובסרט הבא אנסה להעמיד סיפור עם שני אנשים בחדר, לא יוצאים ממנו. משהו שעוד לא עשיתי".

תרחיב, בבקשה.

"זה סיפור על גבר ואשה שיהיו עירומים שעה וחצי בחדר סגור. תחשוב מה כבר הם יכולים לעשות שם. א-פרופו מי שאומר שבסרט הזה היה יותר מדי, שיתכונן לסרט הבא! שעה וחצי עירום! נראה אם תוכלו להחזיק מעמד".