הלל סלובק לנצח
 
את מה שהם הבטיחו לפני 11 שנה, כשביטלו ברגע האחרון את הופעתם כאן בגלל פיגועים ומצב בטחוני רעוע, מימשו "רד הוט צ'ילי פפרז" אתמול בערב, בפארק הירקון: מחווה קטנה, אך מרגשת, לגיטריסט החיפאי הלל סלובק, שנמנה עם הגרעין המייסד של ההרכב.
 
הסולן אנתוני קידיס, שרק שלשום התעמת פיזית עם צלם פפראצי בכותל, הפגין סנטימנטים לחיפה, עירו של סלובק, ואת השיר Other Side הקדיש לעיר שממנה הגיע הגיטריסט הראשון של הלהקה.
 
ואילו פלי (מייקל בלזארי), הבסיסט המוכשר והאנרגטי, שחרר בשלב אחר של הערב את הסלוגן: "הלל סלובק לנצח". הוא גם חלק עם קהל 50 אלף הצופים הנלהבים את זיכרונותיו, כשסיפר שסלובק חזר לאל.איי מחופשה בישראל והיה מבסוט ומאושר. פלי גם הדגיש שההופעה בישראל מרגשת את חברי הלהקה. מותר להאמין לו.
 
בקטע אחר של המופע שר קידיס א-קאפלה, לזכר סלובק, שמת ממנת יתר של הרואין ב-1988 - קטע קטן מ"חלום עליי חלום קטן", המוכר בביצוע "האימהות והאבות".

"רד הוט צ'ילי פפרס", צילום: שי מהלאל
 
אבל מעבר למחוות ולפרגונים, ה"פפרז" הם בהחלט זן נדיר. להקה בעלת סאונד ייחודי משלה, שאי אפשר לטעות בו. הרכב שהבסיסט שלו, הוא יחידת קצב בפני עצמה ועזר כנגד המתופף המצוין צ'אד סמית. פלי הוא נגן ששדרג את ביצועיו על גיטרת הבס לסולואים מרשימים של ממש, שהופכים את הבסים המהדהדים שהוא מפיק ממיתרי הגיטרה שלו למרכיב בולט בצליל האופייני המזוהה של ההרכב.

 
"רד הוט צ'ילי פפרס", קידיס ופלי, צילום: שי מהלאל
 
הערב התחיל עם חימומים של ריף כהן הישראלית ששרה בצרפתית בסגנון צפון אפריקאי (לאור ההתלהבות בה התקבלה ומופע הבמה המרשים שלה, ה"פפרז" צריכים לשקול ברצינות לצרף אותה כאקט חימום קבוע למופעיהם הבינלאומיים הבאים), ולהקת החימום הקבועה שלהם בהופעות האחרונות Fool's Gold, עם הסולן ממוצא ישראלי לוק טופ, שמתנצל על העברית הדי בסדר שלו, והמוזיקה שלהם, המחברת רוק עם מלודיות ומקצבים מאפריקה, נשמעת לא רע בכלל ובעלת גרוב מקורי.
 
גרנד פינאלה
 
וה"פפרז"? היה שווה לחכות את כל הקיץ בשביל הפינאלה הזאת. מופע רוק לפנים באווירה "וודסטוקית" של פארק פתוח, הומה אדם.
 
הם פותחים, באיחור אופנתי של רבע שעה ובהרעשה מאסיבית. השיר הראשון, Monarchy of Roses, לקוח מאלבומם האחרון, I'm with You. קידיס בכובע מצחייה (איפה השיער הארוך הפזור?)  ופלי מרקדים ומקפצים, עם חלק גוף עליון שרירי חשוף, ומלהיטים את האווירה, בעוד הגיטריסט ג'וש קלינגהופר נאלץ לוותר על חלקו בחגיגת הפיזוזים ולשבת על כסא, בגלל רגל שבורה.

"רד הוט צ'ילי פפרס", פלי, צילום: שי מהלאל
 
הסולואים שלו, לעומת זאת, לא נפגעו, ומהווים חלק מהמרקם האחיד והמגובש של סאונד הלהקה, לו שותף כמובן גם המתופף המיומן צ'אד סמית. ויש עוד שני נגנים אורחים מגויסים, כריס וורן, על הקלידים, ופרקשניסט ברזילאי בשם מאורו רפוסקו.
 
 אגב, קידיס, פלי וסמית, חברי הלהקה מהמקור באל.איי של שנות ה-80, כבר בני 50, אבל על הבמה הם מתפקדים כנערים מתבגרים.

 
"רד הוט צ'ילי פפרס", קידיס, צילום: שי מהלאל
 
השירים הבאים מוכרים יותר ולקוחים מהרפרטואר הקלאסי המפואר של הלהקה הוותיקה, All Around The World  וSnow. בהמשך נשמרות האנרגיות החיוביות, מקפיצות הקהל, בסדרת קטעי רוק-פאנק-היפ-הופ Can't Stop, Universaly Speaking, Look Around ו-Throw away you'r Television.
 
הם נותנים בראש גם בקטע Me and my Friends  ואהדת הקהל נתונה להם ללא תנאי. ואז מעלים ה"פפרז" לבמה את נגן החצוצרה הישראלי אבישי כהן, לביצוע משותף של Did I Let You Know.
 
לחברים יש בשרוול כמה בלדות קלאסיות מהפנטות, המייצגת שבהן היא Under the Bridge. הסאונד מעולה, התאורה אפקטיבית, המסכים בצידי הבמה וברקע עושים את העבודה והגרוב של הלהקה משובח.
 
אחרי קאבר לשיר תוסס של סטיבי וונדר, Higher Ground, מגיעה עוד בלדה כובשת, Californication, ואחריה מוגש הקטע הקצבי המסיים את הערב, Bye the Way.

 
"רד הוט צ'ילי פפרס", צילום: שי מהלאל

חשבתם שלא יהיה הדרן? אז חשבתם. הם חוזרים לבמה. סמית חייב להרשים עם סולו תיפוף מכונן, שבסיומו מצטרפים אליו החברים לביצוע Power of the Equality, כשכהן החצוצרן שוב מלווה.

 
"רד הוט צ'ילי פפרס", צילום: שי מהלאל

ההדרן הבא הוא הקטע התוסס Meet me at the Corner ולאקורד הסיום נשמר, כצפוי, הנאמבר הכי פופולרי אולי של הלהקה הקליפורנית המצוינת, Give it Away. אכן סיום ראוי ומספק לעונת ההופעות הנחתמת.