בין הפרט לקולקטיב

מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי, חוקר כבר שלוש עשרה שנה את ההוויה והתרבות הישראלית מתוך בית הספר הרב תחומי שלו, האירועים התיאטרליים שהוא מעלה ועבודה קהילתית שוטפת במהלך השנה.

המרכז, הממוקם בהנגרים תעשייתיים באזור הספר הצפוני של ישראל, על גבול לבנון, ביסס את מעמדו כבית ליצירה תיאטרונית מקורית המאפשרת מרחב גדול לתהליך יצירה, ניסוי, דגירה והבשלה.

בפסטיבל עכו הקרוב תיערך הצגת הבכורה החדשה של המרכז - "טיארות" - מאת פבלו זלצמן, דודי מעיין, נטע פלוצקי ויוצרים נוספים. את הרעיון להצגה, העוסקת ביחס בין הפרט לקולקטיב, הגה פבלו זלצמן, שגם ביים אותה יחד עם שגית דמתי.

איך נולדה ההצגה?

"ההצגה נולדה מתוך המחקר שאנחנו עורכים כבר 13 שנה, מאז פתיחת המרכז, של תושבי שלומי. יצאנו לראיין אותם, לשמוע את סיפוריהם, להכיר יותר מקרוב את האנשים שגרים פה. חקרנו מה שונה ומה משותף בינינו ובינם, מה אנחנו מייצגים ומה הם מייצגים, והאם ההבדלים בינינו חייבים לגרום לנתק, האם ישויות שונות לא יכולות להתקרב זו לזו".



"טיארות" (תמונת יח"צ)

ומה גיליתם?

"גילינו אנשים מקסימים, נהדרים, בעלי שורשים, שבטוחים שבאנו מכוכב אחר. בעיניהם אנחנו נטע זר, קהילה מוזרה ולא מפוענחת. אחד התושבים, צ'ונגה, נתן להצגה את שמה. שאלנו אותו איך הוא רואה אותנו והוא אמר לנו: 'אתם טיארות'. הוא אמר את זה באהבה, לא בביקורת, ואנחנו הסכמנו איתו".

זאת אומרת שאתם מעופפים?

"כן. ואנחנו שמחים להיות כאלה. לכל טיארה יש את הדרך שלה, כל אחד נמצא בדרך שלו, נדמה כאילו אין שום קשר, אבל סך כל הסרטים הקטנים הם שעושים את הסרט הגדול. כל העולמות קשורים זה לזה. אז אנחנו מעופפים, ובמובנים אחרים אנחנו צוללים, והצוללת היא הבסיס של ההצגה".

צוללת במובן הסימבולי?

"גם במובן המעשי. בנינו חלל על שתי קומות שבתוכו מתרחשת ההצגה ובמקביל רואים סרטים תיעודיים של הראיונות שערכנו עם התושבים. זאת הצוללת. מישהו מסתובב כמו פריסקופ ומודיע כל הזמן באיזה עומק של הים אנחנו נמצאים עכשיו. למדנו כל מיני סיפורי צוללות ישראליות ואמריקאיות, והרעיון הוא שכשאתה נכנס עמוק אתה מבודד וצריך לספק לעצמך את כל הצרכים האישיים שלך".



"טיארות" (תמונת יח"צ)

מנותקים מבחוץ

איך נשמר הקשר עם העולם החיצון?

"העולם החיצון, שהוא שלומי, כאילו מתנתק כשאנחנו צוללים. כאן נכנסות הטיארות, אנחנו מנסים להעיף אותן מעל הצוללת. יש לנו חוטים שעולים ויורדים ואנחנו מדמיינים את הטיארה מעופפת בשמיים. זו העבודה החשובה לנו, שבלעדיה הצוללת לא יכולה להמשיך.

"העולם החיצון מגיע לראות אותנו, אבל אנחנו בטוחים שאנחנו לבד בעולם הפנימי שלנו. יש הרבה מצבים שבהם האדם מרגיש מנותק, אפילו כשהוא בתוך החברה. גם חברה יכולה להרגיש מנותקת, ואפילו מדינה. ישראל היא מדינה מנותקת בעיני מי שמביט בה מבחוץ. אבל אם פוקחים את העיניים באומץ רואים שאנחנו בעצם לא לבד".

ההפקה הזו תרמה ליחסים ביניכם לבין תושבי שלומי?

"בהחלט. למדנו להכיר אותם יותר, והם למדו להכיר אותנו. הפירות של המחקר הזה הם אמנותיים, מטאפוריים, מטאפיזיים. העניין הוא לא אם הם באים לראות את ההצגה או לא, אלא ההבנה המעמיקה יותר של שני הצדדים שצומחת מתוך המפגש". 
 

"טיארות" (תמונת יח"צ)


חזרה הגנרלית תתקיים ביום שבת, 29 בספטמבר 2012, ב-20:45, במרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי. הסעה תצא משער הים כ-45 דקות לפני תחילת ההצגה, שתימשך כשעתיים. הצגות נוספות יתקיימו ב-1–4 באוקטובר 2012 במסגרת פסטיבל עכו לתיאטרון אחר. להזמנות כרטיסים: שרית, 04-9875183/4. לקבוצות: מאיר, 054-4524555.