מחווה מאמן לאמן
 
יצירתו החדשה של הכוריאוגרף סירי לרבי שרקואי, TeZuKa, הפותחת את סדרת "מחול במשכן" היא בראש וראשונה מופע מרשים שיש בו מכל הבא ליד – עיצוב חזותי עוצר נשימה בעזרת וידאו ארט, תפאורה, מוזיקה, ומבצעים, רעיונות מורכבים, הרצאות דידקטיות, אמנות לחימה, דואטים הומו-ארוטיים מרגשים.
 
זן יצירה ומחווה של אמן אחד, הכוראוגרף שרקואי, שאמו קתולית ממוצא פלמי ואביו מרוקאי-מוסלמי, לאמן אחר,  אוסמו טזוקה - מנציגיה הבולטים והשובים של תרבות יפן שאחרי מלחמת העולם השנייה.
 
טזוקה הוא רב-אמן ה"מנגה" – ספרי הקומיקס היפניים – אשר שניים מסיפוריו המוכרים ביותר, "אסטרו בוי" ו"בודהה"ת שבו את דמיונו של שרקואי.  התוצאה האודיו-ויזואלית עשירה בפרטים הנערמים זה על זה באמצעות תשעה רקדנים מושלמים, רקדנית אחת, אמן לחימה אחד, שלושה מוזיקאים, פסקול מוקלט, אמן קליגרפיה ומעצבים של תאורה ותלבושות.
 
על פניה יש ביצירה המתארכת – בעיקר בחלק הראשון - עלילה המשתמשת באלה של שני הסיפורים, אך למעשה היא הופכת להיות הרצאת מחול דוקומנטרית על טזוקה, כולל פרקים דידקטיים על רעיונותיו המדעיים והפילוסופיים – בין השאר על הבקטריות - שהרקדנים משמיעים בצרפתית, אנגלית ויפנית ומתורגמות לכתוביות. 

"טזוקה", צילום: הוגו גלנדינינג
 
גם אמנות הקליגרפיה היפנית תופסת מיקום נכבד ביצירתו של שירקואי, והיא מתחברת בין השאר לאפנת המחול במערב שבה רקדנים מציירים או כותבים על גופם, ללמדנו על קשר אינטימי בין תרבויות מזרח ומערב, שאמנות הקומיקס מייצגת אותו בגדול. 
  

 
ייחודה של היצירה מתבטא בחיבור המושלם בין הווידאו-ארט המדהים המוקרן על מסכים אחוריים וקדמיים, ותנועת הרקדנים המדויקת מאוד, מוטורית, ולעתים מרחפת, ובכמה קטעי מחול מרגשים – ובעיקר שני דואטים בחלק השני.
 
אבל בנקודה זו עולה התהייה עד כמה המולטימדיה המשתלטת על מופעי מחול ותאטרון משרתת באמת ובתמים את אמנויות הבמה או שהיא הופכת להיות הסיפור עצמו, המטרה שאליה שואפים להגיע יוצרים רבים. ואם כך, האם זה נובע מתוך הערכה כי המולטימדיה היא אמצעי הביטוי האמנותי המדויק לעולם בן זמננו, ואם אמנויות כמו המחול והדרמה הגיעו לפרשת דרכים ומאבדות את זהותן העצמאית.
 
סירי לרבי שירקואי מציב בהיקף נרחב את הדילמה הזאת ב-TeZuKa והמענה החלקי שהוא נותן, מרשים ככל שהוא, מחדד אותה עוד יותר.

לרכישת כרטיסים