שיחה עם אלני קאראנידו, המלחינה של סרטי תיאו אנגלופולוס, אורחת פסטיבל הסרטים בחיפה
חלק מן האנימה
עוד לפני שאתה יודע מה שמעת, האוזן נשבית בקסמיה של המוזיקה שלה. אחר כך מתברר לך שזו המוזיקה של אֶלֶני קאראינדרוּ, המלחינה היוונייה, המזוהה יותר מכל עם סרטיו של תיאו אנגלופולוס, יוצר הקולנוע היווני הגדול שהלך לעולמו בינואר השנה. שני השמות נאמרים בנשימה אחת כמו הצירוף נינו רוטה ופדריקו פליני.
"המוזיקה של אֶלֶני קאראינדרוּ אינה מלווה את הדימויים החזותיים, את התמונות בסרט, היא חודרת אל הוויזואליה, נעשית לחלק בלתי נפרד מדימויים אלה. היא חלק מן ה'אנימה', מן הישות החיונית של הדימויים, במלים אחרות אינך יכול להתייחס אליהם כישויות שונות... זוהי עוצמת הקירבה שבין המוזיקה לצילומים", אמר תיאו אנגלופולוס,
"אני מאמין שאלני היא אחד היוצרים המרגשים כיום של מוזיקה לסרטים בעולם", הוסיף.
אלני קאראינדרו, המלחינה בעיקר לקולנוע ולתיאטרון, המבקרת בימים אלה לראשונה בישראל, היא אורחת פסטיבל הסרטים חיפה. בקונצרטים שנערכו בשבוע האחרון בהשתתפותה (כפסנתרנית) ניגנה התזמורת הסימפונית חיפה בניצוחו של רפי קדישזון מבחר מיצירותיה.
אֶלֶני קאראינדרוּ, צילום: קתרינה מאריאם
חובבת מוזיקה פרפקציוניסטית
רשמית נפגשו השניים לפני כ-30 שנה, "בתחרות בסלוניקי שבה הייתי מועמדת לפרס בסרט שזכה בפרס, אנגלופולוס היה יו"ר חבר השופטים. הוא התרשם מן המוזיקה שלי והזמין אותי לעבודה. אבל השניים ידעו זה על פעילותו של זה כבר קודם לכן. "לאחר ההיכרות הרשמית הוא ביקש ממני להציע מוזיקה לסרט חדש שלו. נפגשנו, היתה שיחה מרתקת. חזרתי הביתה, שחזרתי את השיחה התיישבתי ליד הפסנתר. למחרת הבאתי תוצאות ראשונות ומאז עבדנו ביחד".
מלחיני סרטים עובדים בשתי צורות. אחדים רואים את הסרט בשלב הכמעט סופי שלו, ואז מתיישבים להלחין. מלחינים אחרים מהווים חלק מהתהליך.
איפה את בעניין הזה?
"אני עובדת עם הבמאי. לא נראה לי שהייתי מסוגלת להפיק מעצמי רעיונות מוזיקליים מול מוצר גמור. אני ככלל, לא נענית לכל הצעה לחבר מוזיקה לסרט. אני חייבת להתרגש מן הסרט.
"אנגלופולוס היה איש של סיפורים. הוא היה מספר את הסרט לפני שהוא מצלם. פעמים רבות יצאתי אתו לאתר שבו יצולם הסרט, להתרשם ביחד מהמקום. רק אחרי שחוויתי באורח בלתי אמצעי את המקום, את האווירה, את הסיפורים שסיפר אנגלופולוס ושקעתי לתוך החוויה, שבתי הביתה, לפסנתר ומשם הייתי מתחילה ליצור.
" אני ככלל אוהבת לראות את עצמי כ'חובבת' ((amateur מוזיקה, למעשה 'חובבת מקצועית'. במילה "אמאטר" בולט שם הפועל 'לאהוב' (aimer), וזה בעצם המרכיב החשוב".
בביוגרפיה הרשמית של קאראינדרו שנות לימוד בבית ביוון ובפריז וכוללות התמחויות במקצועות ההלחנה והתיזמור, אבל "עיקר הלימודים היו לימודים עצמיים".
מרחב סוגי המוזיקה שהלחנת כולל מצד אחד מוזיקה סימפונית ומצד אחר שירים, שבישראל, חובבי הזמר היווני היו מזדהים איתם בקלות, כמו השירים של יורגו דלאראס
"כן, יש גם שירים שהלחנתי. אבל אני לא רואה את עצמי כמחברת שירים. אנגלופולוס הוא גם משורר וכאשר השיר היה חלק מן הסרט חיברתי לו מוזיקה. ייתכן שבדיעבד אולי הייתי מתפתחת לכיוון הזה, בזמן לימודי המוזיקה בפריז, חלקתי חדר עם מריה פרנדורי, הזמרת היווניה שיכולה להיחשב כמבשרת הזמר היווני לעולם..."
כך או כך לימודיה בתחום האתנו-מוזיקולוגיה והיכרותה הקרובה עם מנוס חדז'ידקיס, שהיה אחד ממוריה מביאים אותה עומדים בבסיס חיבורי צלילי כלים כמו למשל באיאן (אקורדיון כפתורים) וכלי הנשיפה של התזמורת הסימפונית ועוד צבעים כליים מרתקים.
טיפות קפואות באוויר הקר
הערפל מצוי ברבים מסרטיו של אנגלופולוס. לא כל מלחין היה מתחבר ליסוד הזה בסרטיו
"שנינו באים מאותו אזור ביוון. אני מדברת איתך כרגע מן הבית באזור ההררי. לערפל נוכחות קבועה באזור הזה של יוון ולכן אני חשה בבית בערפל וכך גם המוזיקה שלי.
"החיבורים שלי לרעיונות של אנגלופולוס אינם מסתיימים כאן. חוויית הפרידה מקרובים יקרים, נטישה, מעבר מחיים רגילים לחיים של פליט. כל אלה דברים שמדברים אלי, בחלקם חוויות שאני עצמי עברתי. כשמחברים את כל אלה מקבלים את המוזיקה שלי. קרה לי גם שאת המוזיקה שהקלטנו באולפן רציתי לשוב ולהשמיע לטבע, במקום שבו הטבע, המים והאדם נפגשים, טיפות קפואות באוויר הקר. התחושה של החיבור לסיפור האנושי ולטבע מתערבבים.
"בסך הכל אני לא כותבת מוזיקה להרבה מאד סרטים. יכולתי לעשות עשרות רבות של סרטים. בסופו של דבר הסיפור חייב לדבר אלי. זה מה שקובע. כך עם אנגלופולוס וכך עם במאים אחרים. קבלתי לאחרונה הצעה לעבוד עם טרנס מאליק. זה יהיה אחד הדברים הבאים".
את רואה שוני בין עבודתך לסרטים ובין המוזיקה שאת מחברת לתיאטרון?
"עקרונית צורת החיבור והעבודה אינה משתנה. בתיאטרון אני עובדת בעיקר במחזות שבעלי (אנטוניס אנטיפס) מביים. גם כשמדובר במחזות קלאסיים, שקספיר, גולדוני וכמובן הקלאסיקה היוונית או במחזות חדשים יותר, אני מחוברת לסיפור. ההבדל היחיד הנובע מן המדיות השונות הוא תקציבי.
"בתיאטרון אין סאונד תזמורתי גדול. אבל בשני התחומים אני עובדת מקרוב עם השחקנים בחזרות, עם נגנים במעט תמיד אלו מוזיקאים שאני מכירה היטב יוונים ואחרים. כיוון שאני לא עושה הרבה מאד עבודות יש לי גם זמן להיות מאוד מאוד פרפקציוניסטית".
את מלחינה ליד הפסנתר וכאן בישראל את גם מופיעה כפסנתרנית
"הפסנתר הוא הכלי שלי. אני מכירה את הכלי הזה מגיל 7 אז התחלתי וחלק גדול מן המוזיקה שעשיתי מן הילדות היה אלתור. לכן הפסנתר אינו רק כלי למוזיקה שאני כותבת. אני מנגנת בבית באך, בטהובן, שופן, שומן. את המוזיקה האהובה עלי איני זונחת. במקביל הפסנתר הוא הכלי לטיוטה הראשונה ממנו אני יוצאת לצלילים השונים ביצירות שלי".