מחול - פסטיבל פליציה: רביעיית הכומר האדום, ריינר הרש

פסטיבל פליציה בלומנטל במוזיאון תל-אביב עומד באתגר שהציב לעצמו להציג שילוב לא שכיח של מוזיקה קלאסית וחוש הומור. יוסי שיפמן דגם בחיוך ובצחוק פרוע שתי אופציות.

הפיראטים של הבארוק – הגונב מגנב פטור

יש מופעים גם אם הם מקוטלגים בתחום של המוזיקה הקלאסית שלא חייבים לקחת בשיא הרצינות. ההרכב הבריטי שנקרא "הכומר האדום" (על שם כינוי של אנטוניו ויולדי שהיה ככל נראה ג`ינג`י אסתמטי וכומר בהשכלתו) לא מתכוון שניקח אותו בשיא הרצינות.

בהרכב חברים ארבעה מוזיקאים - נגן הצ`מבלו הווארד ביצ`, נגן החליליות פירס אדמס, הכנרת ג`וליה בישופ והצ`לנית אנג`לה איסט . התכנית שהם מציעים לקהל בתל-אביב נקראת "הפיראטים של הבארוק".

פיראטים על שום מה? על שום שרובם של מחברי המוזיקה בעידן הבארוק, ולמען האמת גם ממשיכיהם בעידנים אחרים, ליסטמו מוזיקות ממקורות שונים, דילגו על שלב זכויות היוצרים, שלא היו מונח מוכר אז, ושילבו אותם ביצירותיהם כאילו הם היו פירות הגיגי מוחותיהם.

אותם מלחינים "פיראטים" שימשו מודל לחיקוי לחברי "רביעיית הכומר האדום" משני טעמים. באחד הם מודים בגלוי - אם גדולים כיוהן סבסטיאן באך, אנטוניו ויולדי וגיאורג פרידריך טלמן הרשו לעצם "לגנוב", לא כל שכן הם הקטנים, שממירים מוזיקה לכינור במוזיקה לחליליות יכולים ליישם את האמרה "הגונב מן הגנב פטור". הסיבה השנייה לפיראטיותם היא שהם אינם מגלים לקהל את מקור היצירות, שהרי ממילא המלחין "הנגנב" הצעיר ביותר במבחר המלחינים שיצירותיהם כלולות בתכנית נפטר בשנת 1688 כלומר, גם אם היינו מחילים עליו את חוקי זכויות היוצרים, הרי שהן פקעו כבר לפני יותר מ-250 שנה, אז אין מי שיתקומם. להשלמת התמונה - הגברים מופיעים בבגדי שודדי ים והנשים לבושות בצבעים דומים.

המוזיקה שהם מנגנים בקונצרט מוכרת ברובה הגדול מביצועים בכלים אחרים. אך זה לא העיקר. העיקר הוא דרך הביצוע, בנגינה מחוספסת, כאילו אמרו לעצמם החבר`ה האלה - בואו ניקח את מוזיקת הבארוק לפאב או לשוק וננסה לראות מה ימשוך קהל.

התוצאה היא הברקות טכניות בעיקר של החלילן ושל הצ`מבלן. במקומות כאלה גם אין מקום לעידון ולאיפוק, היצירות ברובן הגדול מנוגנות בעל פה, הצ`לו מוחזק לפעמים כגיטרה ומהירויות הנגינה, יכולות בכמה מקרים להיכנס לספרי השיאים של גינס.

האם בתוך כל זה נשמרת נשמתה היתרה של המוזיקה? לפעמים כן ולפעמים לא. התכנית נותנת לנו הזדמנות לעמוד מקרוב על טיבם של כל חברי ההרכב בקטעים סולניים ומסתבר כי הגברים טובים מן הנשים בהרכב. אך לדידי - קטעי היחד היו טובים מן הקטעים הסולניים. חוש ההומור הבריטי הוא בהחלט בגדר פק"ל. דבר אחד בטוח, המופע עמד בהבטחה של פסטיבל פליציה בלומנטל השנה הוא בהחלט מוזיקה עם חיוך.

ריינר הרש - סטנדאפיסט מוזיקלי מעולה

אם הכומר האדום הביאו לחיוכים, הרי שריינר הרש הוריד את הגג על האולם, ופער את לועות הצחוק כך שהחיוך המעובד של תשדירי "יופלה" נראה ממש קטן לידו. הקהל באולם יושב במשך רובו המוחלט של המופע, ובמשך כ- 95% מהזמן ויותר צוחק בגבול ההיסטריה.

הרש, פסנתרן לא רע בכלל, מתיימר לספק במהלך התכנית הסברים לכל תולדות המוזיקה הקלאסית תוך שעה פחות או יותר. האיש צנום, מזכיר בהופעתו שילוב של ג`ון קליז ודני קיי, שופע רעיונות כרימון.

למשל - מה עושה בפסנתרן קונצרטים שמוטל עליו להמתין בערך עשר דקות בין הרגע שבו הוא חדל לנגן ועד לרגע כניסתו המחודשת? להרש יש הרבה רעיונות בכיוון הזה והוא חולק אותם אתנו. הוא גם מעניק לנו הזדמנות לראות אין נראית חזיתו של מנצח תזמורת בזמן העבודה (שהרי בדרך כלל אנו רואים רק את גבו), מסביר לנו בדרכים מקוריות משלו כיצד התפתחה המוזיקה, איך כל המלחינים הגדולים בעצם גנבו רעיונות מוזיקליים מלהקת "אבבא", כיצד ידע מוצרט לכתוב מוזיקה לסרטים מאתיים שנה לפני המצאת הקולנוע, וכמה נפלא היה אילו יכולנו לדחוס יצירות ענק אופראיות לחצי שעה (ואם האופרה הייתה נמשכת ארבעים וחמש דקות הרי זה ברור שמדובר בוואגנר).

הערב מתחיל כשהבמה מסודרת פחות או יותר, ועליה פסנתר כנף מוכן לפעולה, ציוד הקרנה וציוד השמעה. תוך חמש דקות הקהל שבוי לחלוטין וכאמור ככל שהזמן חולף כן גדלה עוצמת הצחוק של הצופים באולם (גם אלה ששומעים באזניות תרגום לחידודי הלשון המוזיקליים של ריינר הרש).

חבל להוסיף מלים כי זה כבר יהיה כמעט להרוס לכם את הכיף שבהליכה למופע. אז במילה אחת. לא להחמיץ את המצחיקן האינטליגנטי, הסטנד-אפיסט המוזיקלי המעולה ריינר הרש שיופיע שוב ביום שישי הקרוב.

לידיעה מורחבת על הפסטיבל
עוד על רביעיית הכומר האדום
עוד על המופע של ריינר הרש