"סקייפול" (ארה"ב 2012)
 
מתח-אקשן. סרטו של סם מנדז (אמריקן ביוטי", "הדרך לפרדישן", "חלון פנורמי").

במשימתו החדשה יהיה ג'יימס בונד (דניאל קרייג) חייב להוכיח את נאמנותו המוחלטת לבוסית שלו M (ג'ודי דנץ'), כשפרשה מן העבר תטיל צל על עתידה המקצועי ועל חייה.
 
לאחר  שמשימתו האחרונה השתבשה וכמה סוכנים חשאיים נחשפו, ארגון הביון MI6 חייב להגיב.

M  נאלצת להעביר את הסוכנות למקום אחר, אירוע הגורם לסמכותה ולמעמדה להתערער, לאחר שמאלורי (רייף פיינס), הראש החדש של ועדת המודיעין והאבטחה מתחיל לפקפק בכישוריה ומאיים לטרפד את הקריירה שלה.
 
היא נותרת עם בן ברית אחד בלבד בו היא בוטחת: בונד.

סוכן 007 יורד למחתרת, אך נעזר בסוכנת השטח אווה (נעמי הריס), ועוקב אחר הרמזים שמובילים לסילבה (חוויאר ברדם), תככן מסתורי שמזימותיו ותכניותיו הקטלניות עדיין לא ברורים. 143 דקות.

מותחן וסרט אקשו הדוק ומגובש, שעשוי במקצוצענות וביעילות. אלא שקרייג הוא בונד חסר פלפל שמחוויר לעומת שחקני המשנה המצוינים: חוייאר ברדם, ג'ודי דנץ' ואלברט פיני.

"המשאלה" (יפן 2011)
 
דרמה. סרטו של הירוקזו קורהא-אדה ("החיים שאחרי"). שני ילדים צעירים מנהלים את חייהם במקביל בשתי ערים שונות ורחוקות זו מזו ביפן. השניים הם אחים שהוריהם התגרשו, וכל אחד מהם לקח עמו את אחד מהם וכך אילצו גם אותם לחיות בנפרד זה מזה, בניגוד לרצונם.
 
הילדים, שחייהם בבית הספר, בבית ועם החברים, אינטנסיביים למדי, שואפים למרות הכל לאיחוד משפחתי מחודש. זוהי משאלתם הגדולה.
 
הימים הם ימי הקמת רכבת הקליע המהירה, החדשה והמודרנית, ולאוזנו של קואיצ'י, אחד האחים, מתגנבת השמועה שכאשר רכבות נפגשות בנקודת מסוימת של מסילות מקבילות, נוצר רגע קסום בו ניתן להביע משאלה, שתתממש. קואיצ'י יוצא עם חבריו לנסות לבצע את מה שנראה כבלתי אפשרי. עם קוקי מדיאה, אושירו מדיאה, ננה אוצוקה, ג'ו אודיגרי, איסאו אשיזומה. 128 דקות.   
     
שרטוט נפלא של פרופילי ילדים ביפן של היום, שהם – ולא רק שני האחים שסביבם מתנהל הכל - גיבורי הסרט הזה. מצד אחד הם בולעים את הילדות בשקיקה מסקרנת, אבל במקביל שואבים ומושפעים מעולם המבוגרים, אליו יש להם יחס מיוחד, מקורי. סרט מרגש ונוגע המשדר איכות של מסמך כמו דוקומנטרי נדיר, הנבנה כפאזל מורכב.  

"רק אהבה" (דנמרק 2012)
 
דרמה-קומדיה. סרטה של סוזן בייר ("אחרי החתונה", "בעולם טוב יותר"). אידה (טרין דירהולם), ספרית הנאבקת במחלת הסרטן, תופסת על חם את בעלה עם צעירה שעובדת איתו. הוא עוזב את הבית ואידה הפגועה מתכוננת לטיסה לאיטליה, שם עתידה בתה להתחתן.
 
פיליפ (פירס ברוסנן) הוא איש עסקים אלמן, שמאז מות אשתו הוא מתמסר רק לעבודתו ונאלץ לעסוק גם בהדיפת חיזוריה העיקשים והבלתי נלאים של אחות אשתו אחריו. הוא פוגש באידה כאשר היא פוגעת במכוניתו, בהסח הדעת, עם רכבה, בחניון נמל התעופה. מתברר לה שהוא עומד לטוס לאיטליה לחתונת בנו, ומתברר לשניים שהם עומדים להיות בני משפחה. לווילה עתיקה בעיירה איטלקית אקזוטית עוצרת נשימה, יתקבצו כל הנפשות הפועלות והתרחשויות בלתי צפויות מזומנות למוזמנים. 100 דקות.
 
סוג של קומדיה רומנטית, וזה מוזר, אך גם מרענן, כשמדובר בעבודה מהסוג הזה שאינה הוליוודית. סרט ריאקציונרי אמנם באופיו, אך כזה המקרין אהבת אדם, כנות וחום אנושי.

"העיתונאי" (ארה"ב 2012)
 
דרמה. סרטו של לי דניאלס ("פרשס"), על פי רומן מאת פיט דקסטר. קיץ 1969. וורן (מתיו מקונוהיי), עיתונאי במקצועו, חוזר לעיירת הולדתו על מנת לבצע תחקיר עיתונאי מקיף אודות הילרי (ג'ון קיוזאק), אסיר שנידון למוות בעוון רצח איש חוק. את ג'ק (זק אפרון), אחיו הצעיר ושחיין שסולק מהקולג', הוא מגייס כנהג.
 
וורד המאמין בחפותו של הילרי, ומשוכנע ששרלוט (ניקול קידמן), טיזרית מפתה בעלת הופעה פרובוקטיבית, שיש לה חיבה מיוחדת לאסירים שנידונו למוות והיא כותבת להם מכתבים, תבסס את הערכותיו.
 
שרלוט בטוחה שהילרי הוא הגבר שלה ובביקוריה בכלא מעוררת את יצריו, אבל גם ג'ק הצעיר לא נותר אדיש לקסמיה. 101 דקות.
 
דניאלס לא מצליח לשחזר את עבודתו המצוינת "פרשס". הקולנוע שלו כאן מתיימר ושבלוני ומשדר עייפות, חוסר מיקוד והיעדר ערך מוסף. זאת למרות הקאסט המצוין ומשחקה הראוי לשבח של קידמן.    

"חדר 514" (ישראל 2012) דרמה-מתח. סרטו של שרון בר-זיו. אנה (אסיה נייפלד), חוקרת צבאית צעירה ממוצא רוסי, אשת מקצוע אמינה, נחושה וישרה כמו סרגל, חושפת   במהלך חקירה שגרתית של סמל מחלקה ביחידה לוחמת, שהוא מסתיר פרשה פלילית לה היה עד בשירותו.   אנה קולטת שהסמל מחפה על אלימות שבה נהג מפקד הפלוגה שלו בליל הסדר האחרון. היא מצליחה בחקירתה לדלות מהסמל את שם המ"פ האחראי לאירוע, בעוד המפקד הישיר שלה, איתה יש לה קשר אינטימי, מתנגד לחקירה ואף תובע ממנה לסגור את התיק.  אנה מתעקשת למצות את החקירה, אלא שהדברים עלולים לצאת מכלל שליטתה. 91 דקות.   באמצעות מצלמה תזזיתית קרובה לנפשות הפועלות, וסיטואציות הממוקמות ברובן בחדר החקירות הסגור, יצר בר-זיו אפקט עצבני-קלסטרופובי שמעביר היטב את הטלטלות הנפשיות שעוברות הנפשות הפועלות, ומשרת היטב את הסיפור והעלילה.