בימים אלה מעלה תיאטרון החאן את "תהילה", על-פי סיפורו של ש"י עגנון, בבימויה של שיר גולדברג ובהשתתפות שחקני החאן יהויכין פרידלנדר, יואב היימן ותמר אלקן.
העיבוד המיוחד של ההצגה, שנעשה על-ידי הדרמטורגית שחר פנקס, מציג את דמותה של תהילה, הזקנה הצדקת ומאירת העיניים של עגנון, כבובה שמפעילה תמר אלקן.
בובה מבוגרת עם חטוטרת וקמטים
"הרעיון להציג את 'תהילה' כבובה הגיע משתי היוצרות, שחר פנקס ושיר גולדברג", מספרת אלקן. "הסיפור של תהילה הוא סיפור של אשה עדינה, צדיקה, בת 104. הבחירה בי, בתור שחקנית צעירה, להפעיל את הבובה שלה היא בחירה מאוד מסוימת. הן רצו שתהילה תהיה קצת שונה – בובה מבוגרת עם חטוטרת וקמטים שמי שמפעילה אותה היא אשה צעירה. זו הנשמה של תהילה".
את משתמשת בקול של מבוגרת?
"לא. זה בדיוק העניין, אני מדברת כמוני. ככה הקהל רואה שני מצבים של הדמות – הגוף הקשיח, התפוס, ומה שמפעיל אותה – נשמה צעירה ונמרצת".
את שאר הדמויות משחקים אנשים?
"כן.עגנון מתאר את תהילה כנשגבת, כמלאך, וכדי להדגיש את זה מציגים אותה כבובה ואת שאר הדמויות כבני-אדם. יש גם בובה של חתול שאני מפעילה, אבל אלה שתי הבובות היחידות בהצגה".
אלקן, 27, היא בוגרת הסטודיו למשחק של יורם לוינשטין. עד כה הספיקה לקחת חלק בהצגות בתיאטרון אורנה פורת, המדיטק, התיאטרון הערבי-עברי ותיאטרון גשר, ואף זכתה בפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר במסגרת פסטיבל הסרטים בחיפה על תפקידה כפאניה בסרטו של דן וולמן "גיא אוני".
ב-2011 הצטרפה לתיאטרון החאן. "הבמאי אודי בן-משה ראה אותי באודישן בקאמרי ושידך אותי למיקי גורביץ', המנהל האמנותי של החאן. עברתי תקופה ארוכה של אודישנים אצל מיקי, ולמזלי הרב התחלנו לעבוד יחד. עד עכשיו השתתפתי בהצגות 'חוקר פרטי' ו'משחק של אהבה ומזל', ועכשיו אנחנו עובדים על 'החולה המדומה'. מאוד נעים לי פה. זה תיאטרון קטן, אינטימי, שלא מתפשר ולא מתחנף בבחירות שלו".
תהילה (צילום: יעל אילן)
מאפשרת לאנשים להציץ לי לתוך הנשמה
"העבודה על ההצגה היתה מרתקת", מספרת אלקן. "כמו בשאר ההצגות של החאן, מקדישים לחזרות הרבה זמן ולוקחים אותן מאוד ברצינות. הקשר ביני לבין שחר ושיר היה מדהים, אפילו גילינו שיצא לנו לחיות באותה דירה בתל-אביב בתקופות שונות. לקראת ההצגה עשינו גם טיולים בירושלים כדי להתחבר לניחוח הירושלמי של תקופת המנדט, ובשבילי, בתור מדריכת טיולים לשעבר, זו היתה חוויה ממש מיוחדת".
איך התחברת לבובה?
"המפגש הזה היה בעצם המפגש הראשון שלי עם בובות תיאטרון, ואני לא יכולה לתאר מה זה עשה לי. נפתח לי עולם ענק שאפשר לעשות בו הכל, אפשר להביע בו כל-כך הרבה דברים שבני-אדם לבד לא יכולים לעשות. לקחתי את הבובה איתי לכל מקום. היא באה איתי הביתה, אכלה איתי, הלכה איתי לישון, הייתי מחוברת אליה לגמרי".
תהילה (צילום: יעל אילן)
לא הרגשת שזה כובל אותך?
"למרבה הפלא הרגשתי בדיוק ההפך. העבודה עם הבובה שיחררה אותי, נתנה לי סוג של חופש. בגלל שאני מרוכזת בה, אני מאחוריה וכל הרצון שלי הוא להחיות אותה, אני מרגישה כאילו אני מורידה את המסכה ומאפשרת לאנשים להציץ לי לתוך הנשמה. זה משהו שאף פעם לא הרגשתי קודם".
בעצם זו ההצגה השנייה של עגנון שאת משתתפת בה.
"נכון. השתתפתי גם בהצגה 'תמול שלשום' בתיאטרון הערבי-עברי, שביימה פנינה גרי. גם שם יצא לי להתנסות ביופי הייחודי של השפה שלו. נורא קל לתרגם לבמה את היצירות שלו, הן כל-כך טובות שכמעט כל מה שתעשה איתן ייצא טוב. אני לא מגזימה. אין מה להתאמץ, צריך פשוט להיות, להקשיב ולדבר את השפה הזאת. היא כל כך דרמטית, וציורית, ויפה. גם הקהל מגיב אליה באופן מופלא. כל מלה שאתה אומר מעוררת משהו, כאילו מנקה את האוזן של מי שמקשיב, ואנשים ממש כמהים וצמאים לשמוע את השירה הזו".
את מרגישה שלקחת איתך משהו מהחוויה הזו?
"בטח. התמזל מזלי לעבוד עם אנשים כל-כך חכמים ומכילים בהפקה מיוחדת, צנועה ומדויקת, שיש בה גם המון הומור. זה מפתח אותי גם אישית וגם מקצועית ומניב פירות מאוד יקרים".
ההצגה תעלה בתיאטרון החאן. לפרטים תיאטרון החאן: 02-6303600
לרכישת כרטיסים