איציק גלילי מביא את עשרים רקדני הבלט הישראלי להישג חשוב להם וללהקתם
שפה כוראוגרפית אישית
חוויית הצפייה בבלט קלאסי שונה לחלוטין מזו של חווית הצפייה במחול המודרני והעכשווי. למרות שבשני המקרים – ועקרונית זה נכון לכל יצירת במה – המבצעים נדרשים למשמעת נוקשה, ואפילו כאשר עליהם לבטא את חירות הרוח והתנועה שהם יוצרים בו ברגע, ואת חירות הגוף המבצע.
ביובל השנים שעברו חל תהליך יצירתי שהבין כי מסורת הבלט הקלאסי צריכה ויכולה לשמש את המחול העכשווי של כל דור ודיבורו האמנותי. רקדנים ורקדניות מצאו את עצמם נדרשים לאמץ לגופם את המשמעת הנדרשת כדי לבצע את מיטב הרעיונות הכוראוגרפיים החדשים והמורכבים ביותר.
במופע החדש של "הבלט הישראלי" מתרחש חיבור כזה בזכות חנה מוניץ מנכ"ל האופרה הישראלית ולאה לביא מנכ"ל הלהקה, שיזמו את הזמנתו של הכוריאוגרף איציק גלילי להעלות ערב של יצירותיו.
גלילי פועל בהולנד מאז שעקר אליה לפני כעשרים שנה, הקים בה להקה מצליחה – עם רקדנים ישראלים – ולפני שלוש שנים נקרא להקים להקת מחול עבור בירת הולנד, אמסטרדם. יצירותיו הרבות נדדו גם אל להקות אחרות, ועתה לראשונה הוא נקרא להעלותן בלהקה שהבלט הקלאסי הוא המאפיין אותה.
ארבע יצירות שלו – שתיים מהשנה ושתיים מלפני כעשר שנים – מרכיבות את התכנית החדשה של "הבלט הישראלי". בארבעתן המפגש בין שפת הכוראוגרפיה האישית שלו לשפת הבלט הקלאסי מקבל אופי ייחודי, הניכר בעבודות הקבוצתיות הגדולות:“היקאריזטו" מ-2004, שפתחה את הערב, והועמדה על ידי טליה פז, ו"והארץ תתן פריה" שהועלתה בלונדון ביוני השנה, במופע מיוחד לרגל המשחקים האולימפיים שהיו שם.
"והארץ תתן פריה" (תמונת יח"צ)
בתווך - שני דואטים מרשימים והדורשים מצמדי הרקדנים המבצעים אותם את המיומנות הטכנית והביטוי האמנותי המירביים: "סלאש" שנוצר עבור פסטיבל הולנד בתחילת השנה וזכה כאן לביצוע מרשים ומרגש של רקדני הבלט הישראלי, נועה כהן ואיליה מנייקוב, ואחר כך "מונו ליסה" מינואר 2003 שנוצר עבור בלט שטוטגארט, כמו היצירה הפותחת. את הדואט הנפלא הזה ביצעו בשלמות מרשימה זוג הרקדנים האורחים, כוכבי בלט האופרה של ברלין, אליסה קארילו קבררה ומיכאיל קריסקין, שהגיעו במיוחד להופעה הזאת.
השפה של גלילי מורכבת מצירופי תנועות היוצרים מבנים ארכיטקטוניים מרשימים, לעתים חזותיים, ובדרך כלל כאלה המזכירים כוראלים, פוגות, ואינבנציות של באך, למרות שהמוזיקה בכל אחת מהיצירות שונה לחלוטין. ותמיד המבנה הנוצר מצליח לדרוש מהצופה להתבונן היטב כדי לא להחמיץ את השכבות השונות הנוצרות בזו אחר זו, או בה בעת, במרחבי הבמה.
אופי דרמטי מפתיע
ב"היקאריזטו" התנועות והשכבות מתפתחות בסיוע התאורה המיוחדת של ירון אבולעפיה, שיצר שטיח של ריבועי אור בגוונים רכים הנדלקים, ריבוע אחד או שניים, בטור או באלכסון, טוק כמסגרת ומזמינים אליהם את הרקדנים. זוגות זוגות כמו אל תאים אישיים, או בקבוצה הגדולה הנוצרת מהגרעין של הרקדן היחיד.
אבולעפיה שעיצב את התאורה לכל הערב מצא לכל יצירה את האור הייחודי לה, וביצירה החותמת, "והארץ תתן פריה" אף הצליח ליצור מפנסי התאורה מיצב תלוי בקווים אלכסוניים ואנכיים, שהדגיש אף יותר את מורכבות היצירה הקשה הזאת, שבה הצליח גלילי להעמיק את שפתו כך שהיא קיבלה אופי דרמטי מפתיע.
יצירותיו של איציק גלילי הן נכס חשוב לבלט הישראלי, והמשך העלאתן אף ישפר את ביצוען. אבל כבר עתה, בבכורה שלהן, הן מחזקות את ההכרה בחשיבות של המשך המסורת הקלאסית שברטה ימפולסקי והלל מרקמן טיפחו בלהקה הזאת מאז הקמתה ב-1967.
התכנית הזאת היא הישג חשוב להם ולקבוצת הרקדנים המבטיחה ביותר שהעמידו על בימת המחול הישראלי.
המופעים הקרובים יתקיימו ביום חמישי, 22 בנובמבר 2012 ב-20:00 בתיאטרון ירושלים וביום חמישי, 27 בדצמבר ב-20:30 במרכז הבמה גני תקווה.