חמים, נעים ואינטליגנטי

"ענן על מקל" הוא פרויקט מוזיקלי חדש המביא אל הבמה את המפגש בין שיריה של רינת הופר, סופרת הילדים האחראית, בין השאר, על ספרים כמו "איילת מטיילת" ו"חנן הגנן", ללחניו של דידי שחר.

על הבמה תמצאו את ירדן בר כוכבא, עידן אלתרמן, דידי שחר עם הגיטרה וטל בלכרוביץ' שעיבד והפיק את השירים ומנגן במופע בקלידים, כשלצדם סתיו נחום בכלי הקשה וגיטרה בס, וסלעית להב באקורדיון ובחליל. 

התחושה החזקה ביותר שעוברת בעת הצפייה ב"ענן על מקל" היא ההחלטה שלקחו יוצרי המופע לאפשר לילדי ההווה את התום הילדי שלפעמים נלקח מהם בטרם עת בין הפסטיבלים לערוצי דיסני האלק-קוליים.

ששת האנשים שעל במת "בית היוצר" בנמל תל אביב מעניקים לצופיהם הצעירים את מלוא הכבוד, האמפטיה והאהבה, ומאפשרים לבת השנתיים, שזו לה חוויה בימתית מלאה ראשונה, להתענג ממה שעיניה רואות ואוזניה שומעות, בדיוק כפי שנהנית מהם גם בת השש.

המפגש בין שיריה של הופר ללחניו של שחר יוצר שירים יפים וקליטים שמאפשרים לנו להצטרף אליהם כבר מהבית השני.

השירים מותאמים היטב לקולותיהם של ארבעת  המשתתפים - בראשם עידן אלתרמן וירדן בר כוכבא ששיתפו בעבר פעולה גם ב"פלטפוס" ובהרכב "לולה" ("ימים של שקט") - כך שהתוצאה היא מופע שאפשר כמעט למקם אותו בגזרה שבין "והילד הזה הוא אני" לבין "התרנגולים".

ענן על מקל, צילום: צחי קלינקר



בבסיס המופע סיפורים קטנטנים מחייה של הילדה עמלי המובילים לשירים המולחנים.

תמונות מגינת השעשועים, מהרחוב ("בבתי קפה אנשים אומרים, פירורים פירורים של דיבורים, דיבורי 'מה נשמע, מה נשמע, טוב תודה, טוב תודה', דיבורי פשטידה"), רגעי מציאות ("לאנה יש קלמר בצורה של לב, נפתח ונסגר, עם מוחק ומחדד וסרגל מאד ישר, כל היום העיפרון של אנה נשאר מחודד, כל היום אנה נשארת לבד, לפעמים בלי מילים ובלי הסבר מיוחד, עמלי רוצה להישאר עם אנה ביחד לבד") שנשזרים בדמיון ("תולעת עם מגבעת נוסעת על דלעת, לאן, לאן, היא לא יודעת"), ומעל הכל חמלה ("מר קימל רוצה להיות סבא של מישהו אבל הוא לא מכיר אף אחד, מחר יקנה עוד חצי לחם ויאכל הכל לבד, לפעמים בסוף היום הוא פוגש ילדה עם שיער אדום, הוא מחייך אליה ועמלי אומרת שלום").
כל אלו מייצגים את הקו התמים, הנעים והאינטליגנטי שנשמר לכל אורך המופע.

חרף העובדה שאת "בית היוצר" אני מכירה ממפגשים מקצועיים אחרים, חייבת להיאמר כאן מילה נוספת על המקום, שמעניק לאורחיו תחושה משוחררת במיוחד, כשהילדים ממוקמים על מחצלות מקדימה לפני הבמה, וההורים משוכנים סביב שולחנות עגולים, ומרגישים נוח להסתובב לפה ולשם, להעביר לילד משהו לשתות באמצע המופע ולהרגיש במין מפגש כזה של חבר'ה, גם בלי להכיר את הנוכחים.

ייתכן שהאווירה המאוד מיוחדת שמייצר המקום תרמה לכך שהדוגמת בת השנתיים התמסרה בקלות לחוויה, לאחר כישלון קודם בהצגה שהתרחשה בתיאטרון סגור.

"ענן על מקל" , 29 בדצמבר 2012, בית היוצר נמל תל אביב .