האישה של חייו
 
ב-1990 עלה המסך התאטרון הקאמרי על "המתלבט" של חנוך לוין, בבימויו ועם מוני מושונוב בתפקיד קוּקלוּש, רווק נטול חן, המחפש את האישה של חייו, כשאת פַּיילָה, המועמדת הראשונה השבה ופוקדת את חשקיו, גילמה אורלי זילברשץ, את הוריו גילמו רות סגל ואלכס מונטה ועוד שחקנים וותיקים וצעירים בתפקידי משנה עסיסיים.
 
מטעמים שונים נפקד שמו של המחזה מרשימת המחזות החשובים או המרכזיים של לוין כפי שמעידה העובדה שגם בתי הפר למשחק, גם מגמות התאטרון בחטיבה העליונה, לא שבו ונאחזו בו להפגנת הדמיון היוצר של המורים והתלמידים.
 
עתה בא לקוקלוש זה הבמאי הגואל בדמותו של שמעון מימרן, ששמו נקשר לזה של לוין כשחקן ובמאי, שמעלה בסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב, את המחזה השוכן כבוד בספר הרביעי של כל כתבי לוין, לצד מלאכת החיים ויאקיש ופופצ'ה. ולא בכדי.
 
כי כן קוקלוש זה כמו המחפש את כלתו מתחבט ומתלבט בין המציאוֹת הכשרות ששוחרות לחסדיו ואהבתו - פיילה נדיבת הבשר, משכנתה הגרומה וקישתא שכתפה האחת גבוהה מהאחרת. ובינן לבין אמו השתלטנית מרידנה ואביו המתמיד בגסיסתו, בֵּיינְקס.
 
במסע המצחיק שלו בין התחנות האלה הוא מוצא עצמו הוזה ונוהה וחושק בנערת החלומות השבה לרחף בדמיונו – מונט-בּלאן המושלמת. ונניח, הוא תוהה, שהיה זוכה בה ו"הרי הייתי מוצא גם פגם, פזילה, או שן שחורה, או צחוק מעצבן, ומתגעגע למשהו מושלם ממנה".

בדרך החתחתים של התלבטויותיו הנמשכות,  הוא נתקל בזיזים האנושיים של דמויות כהורים של קישתא ומשכנתה, או בחברו הטוב לָלקו ששומר על פיילה כפיקדון לזמן קצוב עד ש"החתן" ישבור סוף סוף כוס מתחת לחופה, בברכתו הצמודה של נשיא ארצות הברית.
 
ברגעים רבים, ואפילו מהר מאוד, החלה לעלות בי תחושה מוזרה כאילו "המתלבט" הזה הוא משל טרם-זמנו של המתרחש אצלנו, כמעט מדי מערכת בחירות, ובעיקר זו של ימינו. לא גמרתי בדעתי אם קוקלוש הוא הקול הצף או הזוכה המאושר שירצה להקים קואליציה ויתלבט בין הגזענית, הדתית, הליברלית, החברתית או הדמיונית, תחת עינו הפקוחה של היושב בבית הלבן.
 
הצגה של להקה נפלאה
 
הרהורים לחוד והצגה לחוד, כי שמעון מימרן לקח את "המתלבט" אל הממ"ד האנושי המצחיק-מגוחך והלביש עליו הצגה תוססת שאיננה עוצרת לרגע במירוץ המכשולים שקוקלוש מציב לעצמו. הוא עושה זאת מצוין יחד עם מרינה בלטוב, כבמאית משנה וכמעצבת התנועה המצוינת של תלמידי הסטודיו, בתלבושות היפות של אדם קלר, עם איפור ועיצוב שיער של סיגלית בראו, ומוזיקה לוינית מאוד של יונתן כנען.
 
הבימוי ויתר על דמויות רבות ואילמות שלוין עטף עמם את המתרחש נבנה סביב רעיון מיטת כלולות. הפעם זו מיטת ברוקט זהובה הניצבת במרכז התפאורה המצוינת בפשטותה  שעיצבה דניאלה מו. מתחתיה מגיחים ההורים של קוקלוש ושבים לשם לאתנחתא שבמהלכה כובשות אותה הדמויות האחרות, ובעיקר פיילה וללקו  המקפצים עליה כעל טרמפולינה. 
 


המתלבט (צילום: אשר סבידנסקי)


וכרגיל אצל לוין, וכרצוי מאוד בבתי הספר למשחק, המשימה מחייבת יכולות מדויקות מאוד של ביטוי, וזה מה שמרפד את ההצגה הזאת, עם הדרכה לשונית של אפרים אבא המשלימה את התנועה ורעיונות הבימוי.
 
בראש הלהקה הנפלאה ניצב הקוקלוש של אדם רבינוביץ', שניחן בטבעיות לוינית אמיתית, ללא חנחוני משחק. ההתלבטות שלו ישירה ומצחיקה בפשטותה, בהנמקתה ובחדלונה. משחקו, כראוי, הוא בניגוד מושלם לכל הסובבים אותו שמעצבים את תפקידיהם באיפיונים נבונים.
 
טניה מחלינובסקי היא מרידנה, האם הגדולה ממיטב הסיוטים של לוין, והיא גונבת את ההצגה בכישרון נדיב המזכיר מאוד את רוזינה קמבוס ז"ל. בתפקיד האב הגוסס מגיש אדי קבטנר את הרגע האנושי הכואב של המחזה, והוא גם מצחיק כראוי בתפקיד נשיא ארצות הברית המנהל דיאלוג פיתומי עם בובת-עוזר המגיחה על כתפו.
 
בת-אל פאפורה קטנת הקומה נפלאה ומרהיבה בתפקיד פיילה, ומעיניה השחורות ניבטת אהבה אמיתית, גם אם לא תמיד סבלנית. הזיווג הבימתי שלה עם גלעד אוחנה הארוך-גמלוני המעולה כללקו הוא אחת מהברקות הליהוק. שירלי לב, בוגרת מחזור מ"ז, גויסה לתפקיד המרחף של מונט-בלאן הנחשקת, והיא נפלאה.
 
נובה דובל היא משכנתה הנמרצת, החרוצה והנלחצת לתת דירה וכל טוב אם רק קושקוש יואיל וייקח אותה מהוריה האמידים. גלי אשכנזי נהדרת כקישתא הגבנונית שאביה הגרמני שפאק, במשחק מוגדל של לב ברודינסקי, מנסה בכוח למצוא לה שידוך מתפשר. דור סרוגו כפוצ'ס משלים היטב את הצוות המצוין הזה.
 
בסיכומו של דבר חנוך לוין ב"מתלבט" הוא כאותה שדכנית מהעיירה שבוחרת את הכלות בהתאם למומיהן, ושמעון מימרן ומרינה בלטוב הם הרב והרבנית שאמורים להצעיד אותן אל מיטת הכלולות המיוחלת של קוקלוש,הבוחר להמשיך ולהתלבט בכל מחיר. נפלא.