"ירדנה ארזי היא לחלוטין אייקון"

מן הצד האחד פסנתרן, מלחין ומנצח שברזומה שלו קונצרטים, סימפוניות, יצירות קאמריות ואופרות, מולו ולצדו, מי שאחזה תקופה ארוכה בשרביט המלוכה של המוזיקה הקלה הישראלית וברזומה שלה שלל תארי זמרת השנה על סוגיהם השונים.

 שני ייצוגים שונים לחלוטין – ואולי לא – של המוזיקה הישראלית, נפגשים על במה אחת במופע "גיל שוחט פוגש את ירדנה ארזי" שיעלה השבוע במרכז הבמה גני תקווה, ומביאים את נקודת החיבור בין העולם הקלאסי לעולם המוזיקה הקלה.

"הגעתי למפגש עם ירדנה עם ציפיות מאוד גדולות, והיא סיפקה את כולן, עד האחרונה", מספר שוחט, שהמפגש עם ארזי הוא חלק מסדרת מפגשים אמנותיים שהוא עורך כבר שלוש שנים בהיכל התיאטרון בקריית מוצקין, שם השיקו השניים את בכורת המופע.

משם המשיכו למופע נוסף במדיטק החולוני, והשבוע מגיע המופע, כאמור, גם לגני תקווה. במופע יביאו השניים אל הבמה עיבודים חדשים לשיריה המוכרים של ארזי, וביצוע של שוחט לקונצ'רטו של מוצרט מס' 12 בלה מז'ור, עם קשתני תזמורת סימפונט רעננה.

"ירדנה ארזי היא לחלוטין אייקון", אומר שוחט. "אתמול במופע היה דבר שלא ראיתי אף פעם באף מופע שלי. תמיד אנשים בסוף באים ומתלהבים, לפעמים זורקים פרחים, אבל אתמול, אחרי כל שיר ושיר של ירדנה עלה מישהו לבמה ונתן לה זר ענק של פרחים. חצי מהבמה הייתה מגדל של פרחים. אני לא ראיתי דבר כזה.

"היא ללא ספק אייקון. אני לא עולה לבמה עם אדם שאני לא מעריך, ואני מאוד מעריך ומעריץ את ירדנה. ירדנה זכתה. היא בת מזל שהשירים שלה הם נכסי צאן הברזל מהמרשימים ביותר בזמר העברי. היא זכתה לכך שהשירים שלה כבר הפכו להמנונים. הקהל שר ביחד איתנו כל שיר ושיר. זה לא מסוג האמנים שיש להם שיר אחד או שניים".



ירדנה ארזי (צילום: עידו לביא)


המפגש הזה איתה הוא בעצם חלק מסדרה ארוכת שנים

"כשהוקם התיאטרון במוצקין מינו אותי להיות המנהל המוזיקלי, ויצרתי סדרה מוזיקלית שבבסיסה היא סדרה קלאסית, כאשר הקונספט היה שבכל קונצרט מתארח אמן לא קלאסי. בדרך כלל זמרי פופ מכל הדורות, כמו אחינועם ניני, נורית גלרון, שלומי שבן, קרן פלס, שלומית אהרון, אבל היו גם אמני ג'ז, רקדנים, שחקני תיאטרון ואפילו בדרן אחד, טוביה צפיר. ירדנה היא בעצם חלק מהסדרה הזו.

"חוץ מבמוצקין מתקיימת גם במדיטק סדרה דומה ובגני תקווה יש לי סדרה אחרת, קלאסית טהורה, ללא אמני פופ, אבל מדי פעם הם מזמינים אותי לקונצרטים חד פעמיים מסוג זה, וכשאני מחבר את כל הסדרות שלי ברחבי המדינה, כשזה כבר מגיע לקהל של למעלה מעשרת אלפים מנויים ועוד עשרות אלפי קוני כרטיסים, אני מגיע למסקנה שיש טרנד שקהל מאוד אוהב, וזה דווקא חיבור אמני הפופ לתזמורות קלאסיות, וזה דבר שהתמחיתי בו.

"החיבור שנוצר בקונצרטים כאלה הרבה פחות מלאכותי ממה שנעשה בעבר. בעבר אמנים התחברו למוזיקה הקלאסית בצורה קצת פרטצ'ית ומלאכותית, ובמופע הזה, החיבור איתי כמנצח, העיבודים שלנו, החיבור המאוד עמוק עם השיר, התוספות שאנחנו מוסיפים בתוך העיבודים לסולואים שעושים בתוך התזמורת, הגרסה החדשה ולפעמים גם המבנה החדש של השיר, כל אלה יוצרים חיבור מאוד הומוגני, והקהל מצביע ברגליים".

"התנשאות עבורי היא שטחיות"

מה שיפה זה שנדמה שעם ירדנה ארזי אתה הולך לקיצוניות מאוד גדולה של החיבור בין מוזיקה קלאסית למוזיקה שקרויה "קלה"

"כן ולא. יש דבר אחד שמחבר בין כל הרשימה הדי ארוכה של אמנים שעבדתי איתם, וזה הנתון שהכי חשוב לי, יותר אפילו מסוג המוזיקה שהאמנים האלה עושים, כי דווקא עם המוזיקה אני יכול להתמודד יפה מאוד, אבל הנתון שהכי חשוב לי זה מה הגישה, הידע והזיקה של האמן שעולה איתי על הבמה, למוזיקה קלאסית.

"אם יש לו ידע בסיסי, הערכה בסיסית, התלהבות והתרגשות בסיסית ממוזיקה קלאסית, החיבור יצליח ולא משנה מאיזה ז'אנר הוא בא. ממזרחי ועד ג'אז, ממוזיקת עולם ועד סגנון סשה ארגוב, לא משנה הז'אנר. חשוב שהאישונים בעיניים של האמן יתרחבו על הבמה, כי אם האמן מגיב רגשית ומוזיקלית לתזמורים שלי, ולכל הגישה הזאת שהיא שונה לחלוטין מריתם סקשן רגיל, אז החיבור מאוד טבעי ומעניין ויוצאים מזה דברים חדשים.

"כל האמנים שאני מופיע איתם על הבמה, כולל ירדנה, כולם אומרים שהם זוכים לשמוע ולבצע את השירים שהם ביצעו כל כך הרבה שנים, בלבוש חדש לחלוטין, וזה הדבר היפה בעסק הזה".

המחשבה המיידית בחיבור בין קלאסי לקל זה שבמוזיקה הקלאסית יש התנשאות כלפי מוזיקה קלה. דיברת על הדברים שמרוויח אמן פופ מהחיבור הזה, מה מרוויחה המוזיקה הקלאסית?

"כמו בכל דבר אחר בחיים, ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה, התנשאות עבורי היא שטחיות. זה בדיוק אותו מושג עבורי, התנשאות ושטחיות. גם בעולם המוזיקה הקלאסית, מי שיש בו אלמנטים של התנשאות זה אומר שהוא לא מספיק בטוח ביכולת שלו".

אז מה בכל זאת מקבלת המוזיקה הקלאסית מהמפגש הזה עם מוזיקת פופ לסוגיה?

"שאלה טובה, שאלה טובה. בואי נתחיל בדבר בסיסי ביותר: הנאה. את לא מאמינה כמה שהנגנים ואני נהנים. מדובר בשירים שכולנו מאוד מאוד אוהבים, אני לא אבצע על הבמה אף שיר שאני לא אוהב. נכון שהשירים האלה יותר פשוטים מבחינת המבנה שלהם מסימפוניה של מאהלר או בטהובן, אבל בכל השירים שאנחנו מבצעים עם התזמורות יש מנגינה יפה ופשוטה שחודרת ללב, ובסופו של דבר גם הנגנים המלומדים ביותר הם בני אדם.

"ממש אתמול במדיטק הסתכלתי על הכנרת הראשונה, עולה מרוסיה שבכתה בדמעות כשירדנה שרה את 'בואי אמא', ממש בדמעות.

"דבר שני יש דיאלוג עם הזמר והוא דיאלוג מוזיקלי לכל דבר, והנגנים אוהבים את הדיאלוג. דבר נוסף הוא שנגנים קלאסיים ותזמורות מאוד רגילים לרפרטואר התזמורתי המקובל, וכל פעם שמגיע רפרטואר חדש הוא מעניין.

"אלמנט נוסף זה הקהל שמגיב בקונצרט כזה באופן שונה לחלוטין מבקונצרט קלאסי רגיל, אפילו אם זה אותו קהל. הוא שר יחד עם התזמורת ועם הזמר, יש התלהבות מסוג אחר, וזה דבר שנותן הרבה מאוד רוח גבית לכל העשייה שלנו בעולם המוזיקה. אז כשאני מחבר את כל הדברים האלה, אלה הדברים שאנחנו מקבלים.

אבל אני גם מודה שהחוויות האמנותיות הגדולות ביותר של נגנים קלאסיים מגיעות בסופו של דבר ממוזיקה קלאסית. ולכן אין אצלי ולו קונצרט אחד שעשיתי בחי שהיה אך ורק ליווי וזמרים. כל הקונצרטים, כבר אלפים שביצעתי במהלך השנים עם זמרים לא קלאסיים, תמיד כללו גם יצירה קלאסית אחת גדולה לפחות".

"מי שאומר שאני פופוליסטי זה דיבור פופוליסטי"

בדיוק הזמן לפרט קצת יותר מה מחכה לקהל המופע עם ירדנה ארזי

"במופע עם ירדנה השירים הקלאסיים שלה, כמו 'אתה לי ארץ', 'חופים', 'בואי אמא', 'בנאדם', שירים שכבר הפכו ממש להמנונים. זה החלק המרכזי במופע, והיצירה המרכזית שאני אבצע במופע הקונצ'רטו לפסנתר של מוצרט, מס' 12, בלה מז'ור. היצירות הקלאסיות מבוצעות במלואן, באופן קונצרטנטי מוחלט, ללא הנחות, ללא שינויים וללא הקלות".

"עבורי ירדנה היא סמל לתרבות. אנחנו נוהגים להדביק מהר מידי את המושג 'תרבות' ו'תרבותי' לכל אדם ולכל יוצר ולכל אמן. לפעמים הגבול בין בידור ורייטינג מחד, לבין תרבות ואמנות מאידך, מיטשטש. ירדנה שייכת בשבילי באופן מובהק לצד של התרבות. אני מסתכל על הקריירה שלה ולא יכול לחשוב על קריירה יותר מרשימה של זמרת מירדנה ארזי. מי?"

שזה תיקון יפה, כי בעבר כן ייחסו זמרות כמו ירדנה ארזי ועופרה חזה, למשל, יותר לצד של הבידור

"גם כשהייתי ילד שגדל על ירדנה ועופרה, תמיד התייחסתי ברצינית לשירים שלהן ומספיק להקשיב גם למנגינות וגם למילים בשירים כדי להבין שמדובר כאן בשיר אמנותי.

"קחי את השיר הכי פופולרי שאתמול כל הקהל שר איתנו, 'אתה לי ארץ'. 'אני הולכת בנחילי דרכיך, תן לי זמן, הושט לי יד, עוד נגלה ביחד את הארץ, אני יודעת שרבה הדרך אך שורשיך כבר בתוך תוכי'. זוהי שירה. מה בידור בדיוק בתוך הדבר הזה? מי שר היום ככה? סליחה, זוהי שירה, שירה יפה ביותר.

"במופע ירדנה מספרת את הסיפורים על היחסים שלה עם כותבי מילים ולחנים, אותם סיפורים שאני לא ידעתי אפילו, על מילה פה ומילה שם, ואיך נוצר שיר, זאת אמנות לכל דבר. מי שלא מבין את זה זה אותו סוג של התנשאות שאני לא אוהב.

"רמת הפופולריות של יצירה אמנותית בטווח הקצר לא מעידה על ערכה, לא לכאן ולא לכאן. זו עובדה, אני יכול להעביר על זה הרצאה אקדמית מלומדת, יש לי שני דוקטורטים במוזיקה, אף אחד לא צריך ללמד אותי מה זה מוזיקת אוונגרד ומוזיקה אמנותית, אני חושב שכל הסכמות האלה נועדו לכסות על חוסר ביטחון של חוקרי מוזיקה או יוצרים".

אתה בעצם עונה בכך למי שמייחס פופוליזם לחיבורים המוזיקליים האלה?

"יש ביקורת בעולם שלי עליי, אבל  מי שאומר שאני פופוליסטי, זה דיבור פופוליסטי. אני מגיע ממקום מאוד בטוח. מגיל שש אני על הפסנתר, כולל כל הסיסמאות של ילד פלא שכתב קונצ'רטו בגיל 14 ואופרה בגיל 21, כבר עברתי את זה ואני לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. אני מכיר את היכולות שלי, אני יודע מה היתרונות שלי ולכן מה שמעניין אותי היום זה ליצור עניין חדש, גם לקהל אבל גם לעצמי. אני לא עושה שום דבר אם אני לא מאמין בו בכל לבי".

המופע "גיל שוחט פוגש את ירדנה ארזי" יתקיים במוצאי שבת, 26 בינואר, 2013, 21:00, מרכז הבמה גני תקווה, בשבת, 26 בינואר, בשעה 21:00.