"הקומיקאי" (בריטניה 2012)
סרטו של תום שקולניק (עבודת בכורה קולנועית שלו לאחר בימוי סדרת טלוויזיה, Coming Up). אד (אדוארד הוג), צעיר לונדוני, זורם עם חייו, שנראים כנטולי כיוון, אבל יש לו צורך לביטוי עצמי.
לפרנסתו הוא עובד כנציג מכירות שיושב מול מחשב עם סט אוזניות ומנסה לשכנע לקוחות לרכוש מוצרים און-ליין. בערבים הוא מנסה את כוחו כסטנדאפיסט במועדון טיפוסי המאפשר לחבר'ה להפגין את כישוריהם בתחום. אולי משם תבוא הפריצה הגדולה, למרות שהקהל לא מי יודע מה מתלהב ממנו.
הוא חי עם שותפה לדירה, אליסה (אליסון לזובסקי), סינגר-סונגרייטר צרפתייה יפהפייה, ובתוך כדי התחככותו בחיי הלילה של לונדון, נרקם קשר רומנטי קליל בינו ובין אמן צעיר שחור, ניית'ן (ניית'ן סטיוארט-ג'ארט). הרומן הזה, שיש בו עליות וירידות, מביא להתערערות יחסיו של אד עם אליסה, שגם בינה ובינו מתנהל איזשהו פלרטוט והיא חשה פגועה. 80 דקות.
כוחו של הסרט הוא בשרטוט תמונת מצב שנראית כמשקפת את חיי הצעיר בלונדון שמחפש את עצמו באיזה תחום אמנותי. הם נעים בין עבודה משעממת ולא מספקת לחיי לילה סטנדרטיים, שבלוניים למדי, שם הם מקווים שאמנותם תזכה סוף סוף בהכרה. בינתיים הם נוסעים באוטובוסים דו-קומתיים, אוכלים פיש אנד צ'יפס, שותים אלכוהול, מחפשים ריגושים חדשים, לא ממש מוצאים את עצמם ועוברים מקונפליקט אישי אחד לבא אחריו, כששום שינוי מהותי לא מסתמן באופק.
מחול צללים (תמונת יח"צ)
"מחול צללים" (בריטניה-אירלנד 2012)
סרטו של ג'יימס מארש (במאי מנוסה שמאחוריו 12 קרדיטים, בקולנוע ובטלוויזיה). קולט (אנדראה ריסבורו) היא צעירה ילידת בלפסט, צפון אירלנד, סבלה בילדותה מטראומה, כשאחיה הקטן נהרג בעימות עם הבריטים.
20 שנה אחרי, בשנות ה-90, רגע לפני ששיחות הפיוס בין הקתולים לפרוטסטנטים מביאים להפסקת אש, היא פעילה ב-IRA, נשלחת לבצע פיגוע ברכבת התחתית בלונדון, אך ברגע האחרון משאירה את התיק על המדרגות מבלי להפעיל את מטען הנפץ הטמון בו. מתברר שאנשי ביטחון מקומיים עקבו אחריה והיא נעצרת.
החוקר שלה, איש MI5 מאק (קלייב אוון), מציב בפניה דילמה קשה: או לשהות שנים רבות בכלא הבריטי ולא לראות את בנה הקטן (היא אם חד-הורית) או לחזור לבלפסט ולהפוך למודיעה של הבריטים מתאי מחתרת ה-IRA, מה שאומר לרגל אחר אחיה, חבר הארגון, קונור (דומנל גליסון).
היא בוחרת לחזור לבלפסט, בעיקר למען בנה. קולט מוצאת עצמה ממולכדת בין הצדדים, לא ממש מתלהבת לשתף פעולה עם מאק, אבל עושה זאת, וכך הולכת ומאבדת את אמון חבריה לארגון הטרור האירי, החושדים בה. התחלת קשר רומנטי הנרקם בינה ובין מאק, הופך אותה לקרועה בין הצדדים עוד יותר. עם ג'יליאן אנדרסון. 101 דקות.
אף שהוא עשוי במקצועיות, עם שחזורי תקופה מדויקים, וריסבורו נהדרת - אולי ריבוי הפרויקטים שעסקו בנושא מותירים תחושת דה ז'ה וו, שבסרט הזה כבר היינו.
שבורה (תמונת יח"צ)
"שבורה" (בריטניה 2012)
סרט הבכורה של רופוס נוריס, במאי תיאטרון רב קבלות. בשכונת פרבר בצפון לונדון סקאנק (לואיז לורנס), ילדה-נערה בת 11 חולת סוכרת ואוהבת חיים, עדה לתקיפה ברוטאלית של ריק (רוברט אמס) הידיד והשכן ממול, בן עשרים ומשהו מוגבל שכלית, המואשם על ידי בוב (רוי קינר) באונס בתו סוזן (רוזלי קוסקי-הנסמן).
בוב, גבר אלמן, מגדל לבדו את שלוש בנותיו ומתקשה להתמודד עם תהליך ההתבגרות שלהן. סקאנק מזועזעת מהאלימות שלה הייתה עדה ומכאן ואילך יתנהלו חייה, ותהליך התבגרותה המואץ, בצל האירוע.
יש לה אב מגונן, עורך דין במקצועו, ארצ'י (טים רות'), שרעייתו נטשה את המשפחה, אח, ג'ד (בiל מילנר) ואופר צעירה, קסיה (זאנה מרג'נוביץ'). ובתמונת חייה גם המורה הצעיר שהיא דלוקה עליו, מייק (סיליאן מרפי), שניהל רומן עם קסיה, שמואסת בו ובחרת באביה.
סקאנק מתיידדת עם נער משכונתה (ג'ורג' סרג'נט) וחווה איתו את הנשיקה הראשונה. במקביל היא נחשפת לפרשיות הרומנטיקה והסקס, הטעונים, המוסתרים ורוויי תחושות האשם, של המבוגרים שסביבה. האירועים בשכונה נפיצים מאוד ונראה שמשהו טרגי עלול להתרחש כל רגע. 90 דקות.
אף שיש בסרטו ניצוצות ורגעים רבים של קולנוע מעניין ומאתגר, הבמאי נוריס דחס לקלחת האירועים יותר מדי דמויות ועלילות ראשיות ומשניות, המתחרות זו בזו בתוך, הסרט הצפוף והאינטנסיבי הזו מתפזר ליותר מדי כיוונים ואפילו הסיפור המוביל, שסקאנק במרכזו, קצת הולך לאיבוד.
ויברציות טובות (תמונת יח"צ)
"ויברציות טובות" (בריטניה 2012)
סרטם של ליזהבארוסד'סה וגלןלייבורן. בלפסט, צפון אירלנד. שנות ה-70. המאבק המזוין בין הקתולים והפרוטסטנטים ניטש במלוא עוזו. ודווקא על הרקע הזה מתפתחת לה בעיר המיוסרת סצנת פאנק צעירה, תוססת ובועטת.
האיש בעל החזון שאחראי לה הוא טרי הולי (ריצ'רד דורמר), שנישא לצעירה מקסימה, רות (ג'ודי וויטאקר) וחושף בפניה את חלומו הגדול, לפתוח חנות תקליטים. בעזרת הכריזמה והקסם האישי הוא מצליח לקבל הלוואה, ואוסף התקליטים האישי והמגוון שלו הופך לבסיס של החנות "ויברציות טובות".
ההתחלה קשה, אבל המקום הולך ותופס תאוצה עם הזמן, מה שגורם לטרי לתפוס ביטחון ולהשקיע גם באולפן הקלטות ובאמני פאנק צעירים וכישרוניים שעולים אליו לרגל. לאט אבל בטוח תעשיית המוזיקה שחתרנית שהקים הופכת לתופעה, התקליטים נמכרים, האמנים מופיעים ונראה שהעניינים רק יילכו ויגדלו.
אבל ניסיונותיו של הולי להביא את בשורת הפאנק מייד אין בלפסט ללונדון, לא כל כך צולחים. ואט אט גם ההצלחה המקומית הולכת ודועכת, כשאירועי האלימות בין ה-IRA והמשטרה והצבא הבריטיים גוברים. גם מערכת היחסים בין הולי ורות עולים על שרטון, דווקא לאחר שהיא מביאה לעולם את בתם המשותפת. נראה כאילו כל העולם שהקים הולי עומד להתמוטט. 103 דקות.
שרטוט אמין ואותנטי של תולדות "ויברציות טובות", שנחשבת לחברת תקליטים מיתולוגית בצפון אירלנד, והאיש בעל היוזמה והתעוזה שעמד מאחוריה.
שבעה פסיכופטים (תמונת יח"צ)
"שבעה פסיכופטים" (בריטניה 2012)
סרטו של מרטין מקדונה. מרטי (קולין פארל), תסריטאי בלוס-אנג'לס, שובר את הראש איך לפתח ולסיים תסריט אותו החל לכתוב, בשם "שבעה פסיכופטים".
בילי (סם רוקוול), חברו הטוב, הוא שחקן שלא זוכה בהצלחה רבה, ולפיכך פנה לעיסוק אחר, חטיפת כלבים של בני אצולת העיר והחזרתם תמורת ממון. שותפו לעסק הזה הוא הנס (כריסטופר ווקן), גבר מזדקן בעל עבר אלים.
כאשר הם חוטפים את כלבו של צ'רלי (וודי הרלסון), מאפיונר פסיכופת ידוע לשמצה, פותח זה במהלכים לחיסול כל מי שקשור לחטיפת כלבו האהוב. כעת בילי והנס חוששים לחייהם ומרטי, שבתמונה בעל כורחו, זוכה להכיר נפשות פועלות שיכולות להשלים לו בלי בעיה את התסריט המשווע לסוף. אלא שהמאורעות עלולים להוביל אותו למחוזות אחרים ולסוף שלא רואים אפילו בסרטים. 106 דקות.
מקדונה ניסה ליצור פארודיה פריקית מוטרפת על הוליווד, המאפיה והזיקה ביניהן, אבל אפילו שלל הכוכבים שקיבץ לסרטו בהם, פרט לאלה שהוזכרו, גם טום ווייטס, אולגה קורילנקו ואבי קורניש, לא מצליחים להציל את המוצר הסינמטי הזה. ההתנהלות הנפשות הפועלות בסרט לרוב תמוהה, ביזארית ולא משעשעת במיוחד. אין דבק מחבר בין סצנות אבסורדיות וסוריאליסטיות, שונות ומשונות, שרצות לנגד עינינו על המסך, ושורה שנונה פה ומשפט מגניב שם – לא מצילים את המצב. ממקדונה, שיצר את "ברוז'", אפשר היה לצפות להרבה יותר מזה.
***
פסטיבל הקולנוע הבריטי יתקיים בימים חמישי עד ראשון, מה-31 בינואר 2013 עד ה-10 בפברואר 2013, בסינמטקים בתל אביב, ירושלים, חיפה, הרצליה, שדרות, חולון וראש פינה.