זמן הליצן

גבי כהן-גרונדלנד מתייצב לראיון שלנו ללא אף אדום וללא מצנפת, מבלי להראות שמץ של עצבות, המזוהה משום מה עם אי אלה מעמיתיו למקצוע. למרות זאת, לא רק שהוא ליצן כדת וכדין, אלא גם המנהל האמנותי והמפיק של "ליצנים בצוותא", פסטיבל ראשון מסוגו בתל-אביב, שייפתח בחמישי בצוותא.

"מוקיון הולך עם אף אדום ועם מצנפת", הוא סח ברצינות. "אני לא מוקיון. מספיקים לי חתימת הזקן והשפם שעלי.  אין לי צורך באיפור ובתוספות חוץ מכובע של טבחים וחולצה ורודה. אני האדם הכי מצחיק בעולם, גם אם אני לא נראה כמי שיבוא ממנו הצחוק".

למה צריך פסטיבל ליצנות?

"כי הגיע הזמן. לאחר 65 שנה שחיכינו, עכשיו אנחנו בנקודת זמן שבה התרבות הישראלית מסוגלת לקבל את הליצן. מדוע כה השתהינו? – אין על כך תשובה מוחלטת כמו שאין תשובה מוחלטת לגבי השאלה מה זה ישראלי. הליצן הישראלי הוא כמו כור ההיתוך כאן. יש בו מהליצנות הרוסית ומהליצנות האירופאית-מערבית, גם מהליצנות האפריקאית ומהליצנות הערבית שאני גדלתי עליה. הליצן הישראלי הוא חיבור של כל אלה לליצן אחד".

במי תמצה אותו?

"שייקה אופיר הוא בעיניי הליצן הישראלי האולטימטיבי".

שזכור לי באופן אישי כאיש לא מצחיק ביום-יום.

"גם אני יודע את זה באופן אישי. אבא שלי, יוסף, היה הנהג הפרטי שלו. הוא היה זה שהסיע אותו לנסיעה האחרונה שלו לבית החולים שממנה הוא לא שב. ומדוע האולטימטיבי – שייקה אופיר צמח בתרבות אשכנז, גדל בירושלים כירושלמי ערבי טיפוסי, לימים הגיש בטלוויזיה את התוכנית ללימוד ערבית 'סלאם ותעלם', גם למד פנטומימה בפריז אצל לקוק. הוא אסף מהכל והביע את זה על הבמה מתוך ידיעה שמתפקידו של הליצן לא רק להצחיק, אלא גם לרגש, כשהשיא היה בסצינת ההצדעה הבלתי נשכחת בסרט 'השוטר אזולאי'. אני בא השבוע לפסטיבל כשהוא מופת לגביי".

"זה הזמן להרים את הליצן ממרתפי הפרינג'", כהן-גרונדלנד מוסיף אמירה מחייבת. "אמנם יש לי הרבה כבוד לפרינג', שם יש תיאטרון טוב, אבל הייתי רוצה שיראו את הליצנות גם באולמות הגדולים ויבינו שהליצן זה העילוי שבשחקן".

בדרך לאולמות הגדולים אתה עוברים בצוותא. האם משה טנא, מנהל המקום, קנה בנקל את רעיון הפסטיבל?

"טנא ואני מכירים 14 שנה מאז שהשתתפתי בהצגת 'סוג'וד' של רועי רשקס על מלחמת לבנון, שהוצגה בצוותא בהצלחה היסטרית. עד כדי כך נהיינו חברים שהוא היה בחתונה שלי ובברית של הבן שלי. כי טנא מעבר להיותו מנהל הוא בנאדם. לכן, מעבר לאפשרויות האחרות לגבי מיקום הפסטיבל, היה לי ברור שאני רוצה לארגן אותו עם אדם אחד – טנא. כשבאתי אליו עם רעיון הפסטיבל, הוא הוריד את הראש ואמר – 'מה אני מסתבך; אני הולך על זה!"

"למעשה, האסימון לקראת הפסטיבל נפל לי בעקבות פסטיבל עכו האחרון", מעיד כהן-גרונדלנד. "על רקע הצגות ליצנות מדהימות שצצו בארץ, הצעתי לחברי הטוב ג'קי בכר לארגן במת ליצנים בעכו. אספתי כמה הצגות ליצנות, קיבלנו אולם ויאללה, לעבודה! כשעכו נגמר, הרגשתי חור בבטן והבנתי שיש מקום לפסטיבל רק של ליצנים, עם המון הצגות שמצפות לזרקור שיופנה אליהן. זה הביא אותי לפסטיבל בצוותא".

גבי כהן-גרונדלנד, בובו (צילום: אייל סבג)


אין גיל לליצנות
 
רפרטואר הפסטיבל כולל הן הצגות לילדים, הן למבוגרים. כאן כהן-גרונדלנד שש לנפץ עוד מוסכמה שלפיה הליצנות קורצת בעיקר לילדים. "אין גיל לליצנות כשם שאין הבדל בין ליצנות לילדים לבין ליצנות למבוגרים", הוא פוסק. "אם השפה היא אותה שפה, יש שוני בנושאים, שחלקם באופן מובן מאליו לא מיועד לילדים. כשהליצן מופיע בפניהם, הוא לא מתיילד, אלא מוציא מעצמו את הילד שבו".

כאן כמו קוסם, השולף שפנים מהכובע, כהן-גרונלנד שולף בזה אחר זה את הצגות הפסטיבל. תחילה אלה המיועדות לילדים. הוא פותח ב"ממתקייה בין הרים" של תיאטרון "פסיק" הירושלמי: "זו הצגה של בופונים. הבופון הוא דמות קצת מעוותת שבתקופות קדומות יוצגה בידי אנשים שנולדו עם מוגבלויות שונות, מכוערים כאלה, נורא שעירים, שהיו צועקים נגד המשטר ובורחים לתחום המצורעים כדי שלא יתפסו אותם. ההצגה מספרת על חבר'ה שמגדלים חסה. יום אחד צומח להם ממתק. מפה מתחילים לקרות להם דברים. זו הצגה מצחיקה ללא מילים, העוסקת בחמדנות, בנידוי, בנדיבות ובחברות;

"אפצ'י' של לושה גבריאלוב, ליצן קלאסי עם אף אדום, היא הצגת ליצנות ללא מילים, המספרת על ליצן שהצטנן ולא יכול לדוג כמו שהוא אוהב. הוא מתמודד עם ההצטננות בדרכים ליצניות ומוצא את עצמו במצבים מצחיקים ולא צפויים.

"אם שתי הצגות אלה מיועדות לגיל הרך, הצגת 'שכנים' היא תיאטרון המכוון לילדים בני חמש ומעלה. ההצגה מראה מה קורה לשני אנשים, המאוד שונים זה מזה, שנאלצים לגור בשכנות ומה קורה כשהם נאלצים לשתף פעולה, מה שמסמל את הקיום שלנו פה. גם זו הצגה ללא מילים, שגרפה שישה פרסים בפסטיבל חיפה ה-22 להצגות-ילדים. השחקנים הם אמנון וולף, המוכר מהתיאטרון הרפרטוארי ומהטלוויזיה ויובל כהן;

"'מיחזורו של דון קישוט', הצגה אקולוגית של דוד שילמן, בבימויו של ג'וליאן שגרן, מורי ורבי. דון קישוט מתעורר במאה העשרים ומגלה שעליו להתמודד עם השינויים שקרו. אין טחנות-רוח, אבל יש אוטובוסים, זוהמה וכיוצא באלה. בהשראתה של דולצינאה, אהובתו ובעידודו של סנצ'ו פנשו הוא יוצא לנקות את העולם;

"לופט געשפט' הוא מופע ותיק מאוד ומצחיק ומוצג כתחרות קרקסית בין שני ליצנים שאותם מגלמים טל גינת ויובל רוט. הם, אחד שלא מפסיק לדבר ואחד ששותק, מתחרים ביניהם בעזרת להטוטי כדורים, בקבוקים, לפידי-אש, חד-אופן וקסמים".
 
ומה על הצגות המבוגרים?

"'אפאחדבשומקום', הצגת-יחיד מרגשת של אופיר נהרי, המועלית על-ידי מעבדת תרבות דימונה, מראה מה קורה במוחו הקודח של הליצן; ג'רום ארוש מעלה את Mr.J, מופע ליצנות פיוטי, המספר על איש שאיחר להצגה ובעודו מוצא את עצמו על במת התיאטרון, מצליח להסתבך בכל דבר אפשרי;

"אף על פי תהום' היא הצגה פיזית די פרועה בהשתתפות הליצן נעם ענבר, חבר טוב שבגיל 40 פנה אלי ואמר לי – 'גבי, אני רוצה לעשות הצגה'. אמרתי לו – 'יאללה, אני אתך באש ובמים'. ההצגה הוצגה בחו"ל והגיע הזמן שיראה אותה יותר קהל גם בארץ;

"קברט 'ליידי לץ' מביא ליצנות על ומאת נשים, עם 13 משתתפות בניהולה האמנותי של יולנה צימרמן. הליצניות מפשיטות בו במערכונים מצחיקים עד כדי דמעות את היום-יום ונשארות עם מה שכולן מסתירות. אין לי מושג מדוע יש מעט ליצניות. ייתכן שזה בגלל האופי הנודד של עבודת הליצן;

"קברט האף האדום', בבימוי שלומי גולן, מופע ליצנות תיאטרלי שבו קבוצת ליצנים ואנשי-קרקס מציגה קטעים וירטואוזיים;

"אנדרלמוסיה בבולווריה', מופע מוזיקלי קומי, המשלב שני שחקנים עם המוזיקה של להקת 'אנדרלמוסיה'; גילי עברי, שבליצנות הרפואית מוכר כ'דקטור פומפה', מציג את 'ספונטנוס', בבימוי צביקה פישנזון, הצגת ליצנות עם חפצים, על ליצן שמגיע בטעות לעולם.

אנדרלמוסיה בבולווריה, צילום: יח"צ

"שולי ויקטור יציג את 'עניין שולי', סטנד-אפ ליצני עם אף אדום, בבימוי ג'וליאן שגרן. במרכזו סיפור על בחור, המחכה לבליינדייט ראשון לאחר שהתגרש; ב'האשה שנשמה יותר מדי' מביאה מיכל סבירוני מחזה ארוטי קצר, עמוק ופואטי עם המון שוקולד, המשלב שתי בובות, חפצים אוכל ושחקנית;

"אקסודוס' הוא מופע יוצא דופן של תיאטרון 'אספלט', המספר על חבורת ליצנים שהגיעו מהארץ הרחוקה צ'ורבהסטן ובו יוצר ההצגה, משה חנוכה ושחקניו משלבים אקרובטיקה, להטוטים ומוזיקה, המנוגנת בחי על הבמה; 'ולקרו' היא קומדיה פרועה המביאה יחד תיאטרון פיזי, ליצנות ונונסנס, בהשתתפות יובל כהן ואמיתי מילוא, שמציגים שני בופונים מקסימים, שבמקרה נסחפים במים והולכים לכבוש את הקילימנג'רו;

"זה לא רציני' היא הצגת ליצן, המבוססת על חומרים מהרחוב, בביצוע אלדד פריבס ובבימוי אברהם דנא. "החיים יפים' הוא סטנד-אפ ליצני בביצוע חיים דרעי, פרודיה על על עולם הקסמים והליצנות עם הרבה הומור ספונטני;

אלדד פריבס, זה לא רציני, איור: רות גוילי

"אודיסאוס כאוטיקוס' הוא מופע קברט פנטסטי, בבימוי מאשה נמירובסקי ובהשתתפות נעם רובינשטיין, פיודור מקרוב ויולנה צימרמן, שמחליפים דמויות בקצב מסחרר תוך כדי נגינה, שירים ומחולות. המופע מבוסס על מסע התלאות של אודיסאוס מלך איתקה; "נעם רובינשטיין גם יציג את 'איידול', הצגת היחיד שלו, זוכת פסטיבל תיאטרונטו האחרון, המביאה את סיפור ההמשך שמעולם לא נכתב לאגדת פינוקיו. כמו כן ייערך בשישי לפני הצהריים רב-שיח על גלגולו של הליצן, מהמיתולוגיה עד היום, דרך פולחן, רחוב, קרקס, תיאטרון ורפואה.

"איידול", צילום: ז'ראר אלון

"לבסוף, הסינמטק נוטל חלק בחגיגה עם הקרנת סרטים, הנוגעים לנושא הליצן ובהם 'הקרקס' של צ'ארלי צ'פלין; 'שמונה וחצי' של פדריקו פליני; 'חופשתו של מר הולו' של ז'אק טאטי; 'האחים מרקס בקרקס'; 'השוטה' של ז'אק קתמור ועוד".

עם מפוחית ותיבת נגינה בפגייה

איך פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל ללכת לכיוון הליצנות?

"במבט לאחור נראה לי שכל הזמן הייתי ליצן, אבל לא החצנתי את זה עד שיום אחד בא הבמאי יגאל עזרתי ואמר לי –'אתה ליצן!' זאת הייתה הפעם הראשונה שלא זלזלתי בדברים שנאמרו לי בהקשר הזה. כשעבדנו על איזו הפקה, הוא שאל את החבר'ה למה לא נותנים לי להציג ליצן. זאת הייתה המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל. שם הבזיק הרעיון".

ורצת לממש אותו עלי במות?

"ממש לא. כנראה, הייתי צריך לעבור כברת דרך. בתקופה שבה למדתי בבית-ספר למשחק, בסמינר הקיבוצים, הגיע ארצה הליצן הספרדי אנדריי לי ועלי הוטל להיות המלווה שלו כאן. הייתה לי הזכות לראות מקרוב בפעולה ליצן ענק. בהשראתו אני מאז בכיוון".

גבריאל כהן כמעט בן ארבעים. עם נישואיו לנעמה, מעצבת אופנה, הוא סיפח לעצמו את שם משפחתה, גרונדלנד. ילדותו עברה עליו בחולון במשפחה ששורשיה בסוריה ובה סיפרו על סבא שניגן בעוד וכתב שירים.

מילדותו הופיע בלהקות נוער והמשיך ללהקת "צעירי תל-אביב" לפני שהתפרסמה, שם שר ושיחק במקביל לערבי מערכונים שבהם הופיע בנוער העובד והלומד. זה נקטע זמנית עם הגיוס לצה"ל. "החלטתי להיות פייטר, אבל כדרכו של ליצן, לא הייתי ממושמע ובעיקר הייתי בורח הביתה ומבקר בבית הכלא הצבאי". כשהשתחרר, עסק בגננות. בתקופת הסמינר התפרנס ממופעי-חוצות.

לאחר הסמינר, היה שחקן מהשורה ש"בעיקר הסתובב בפרינג'". ובשורה התחתונה? – "במבט לאחור נראה לי שנבניתי בעיקר מ...אי-הצלחה". ניתן להבין שהגרף השתנה לו מאז שפנה לליצנות, כולל הופעות ברחבי אירופה עם תיאטרון 'פנים' שהוא היה חלק ממנו.

אתה עוסק גם בליצנות רפואית?

"זאת הזדמנות לעשות משהו טוב לילדים בבתי החולים ולנו, הליצנים, זה תורם לפרנסה. אני מופיע באופן קבוע בהדסה עין-כרם. זה כמו בליצנות הרגילה, אם כי כאן עלי להיות ממוקד מטרה. כאן אין פשרות. חייבים להצליח במאה אחוז. 'בובו' קוראים לי שם ושולחים לאן שצריך אותנו. אפילו לפגייה".

לפגייה?

"כן, גם לשם. פגים שומעים וניתן להשפיע אפילו עליהם, שלא לדבר על הוריהם המודאגים, כשהתפקיד שלנו הוא להפחית מהלחץ שלהם. יש לי ניסיון אישי בנושא הזה. התאומות שלי היו בפגייה. הייתי מגיע אליהן בלילה עם מפוחית ועם תיבת נגינה קטנה ומנגן להן. הסבירו לי שזה השפיע עליהן ולפי המכשירים, הסתמן אצלן משהו יותר רגוע".

לילדיך בוודאי לא משעמם אתך.

"לשלושת ילדיי יש האבא הכי מצחיק בעולם, אבל גם הכי רציני ומחנך. הגבולות אצלי בבית מאוד ברורים ויש משמעת. מי שמצחיקה אצלנו במיוחד זו אשתי, לא אני".

ובמבט לעתיד?

"אני מצפה שהתיאטרון בארץ ימסד את את תחום הליצנות ויאפשר לנו להציג אצלו".

נראה לך שהציבור כאן מסוגל להכיל את האמנות שלכם?

"כשהפעלתי את במת הליצנים בפסטיבל עכו, ראיתי כיצד הקהל שבא לראות תיאטרון נהנה מההופעות שלנו והוא פתוח לליצנות, אמנות שמאפשרת לכולם לחזור ולהיות ילד ולו לשעה, גם לצחוק ללא עכבות. זה גם מרגיע על רקע קצב האירועים כאן, לאחר שהפכנו להיות עם יותר מדי רציני. הרי בעבר הליצן הופיע דווקא היכן שהיו המשברים הכי קשים".
 
 
פסטיבל הליצנים הראשון בתל אביב יתקיים בין התאריכים 9-7 בפברואר 2013 בצוותא. הצגות ילדים: 50 ₪ הורים וידלים בישראכרט: כרטיס שני בחצי המחיר. הצגת מבוגרים: 65 ₪. קבוצות: 50 ₪. ישראכרט: שני כרטיסים ב-100 ₪. קופת צוותא 03-6950156.