סיפור מפחיד
השבוע יעלה המסך באופרה הישראלית על "בטבעת החנק", האופרה של בנג'מין בריטן על פי סיפורו של הנרי ג'יימס.
"בטבעת החנק" הוא סיפורה של אומנת צעירה באנגליה המתקבלת לעבודה בטירה שבה גרים שני ילדים אח ואחות, מיילס ופלורה ומנהלת משק הבית, הגב' גרוס. דודם של הילדים, שהוא גם אפוטרופוס של השניים, מקבל את הצעירה לעבודה, בתנאי שמרגע שהיא לוקחת על עצמה את האחריות, היא לא תדווח ולו במילה אחת או באות אחת על הקורה לילדים.
בטוחה בעצמה ובכוחותיה היא מגיעה לטירה. מלאת עזוז ומרץ היא עוסקת בהוראה, בחינוך ומגלה מכתב המודיע לה שמיילס סולק מבית הספר. היא מתעלמת מן התוכן ואינה מבררת מה קרה שם. שותפתה לגידול הילדים, היא הגב' גרוס מנהלת הבית. אבל בתוך זמן קצר מגלה האומנת שיש עוד מבוגרים בבית פיטר קווינט, משרתו האישי של הדוד, שמת עת נפל מגג הטירה. אחריו תגלה שקודמתה בתפקיד, גב' ג'סל, שמתה גם היא, מתפקדת בצוות הבית.
מן הנוכחויות הרבות באופרה, העלילה בודקת מי שולט? מי מנהל את חיים? הסוף עצוב. הילדים יוצאים נגד האומנת. דרמה קטנה בתוך הדרמה הגדולה, האומנת מחליטה להמרות את פי ההוראה של הדוד וכותבת מכתב. רוחו של קווינט מפקדת על מיילס לסלק את המכתב. בעימות בין מיילס לאומנת מיילס מת.
לא כל הפעולות ברורות, לא כל המניעים ברורים, אבל לאלה התכוון הסופר הנרי ג'יימס. כשנשאל בשעתו הסופר האם סיפורו מבוסס על מעשה שהיה, או להציע קישור אחר הוא סרב להשיב, העדיף להמשיך ולהשאיר את עולם הקוראים במתח.
אי הבהירות היא המעניקה עוצמה לסיפור גם בנוסחו האופראי. הסיפור חייב להישאר מפחיד. לצורך העברת הסיפור אל הבמה, הסתייע בריטן במייפאני פייפר, שהצטיינה בבניית טקסט אמין וטבעי לדמויות. בעיה מרכזית שהשניים נאלצו לפתוח כבר בתחילת העבודה המשותפת, היא בהענקת יכולת דיבור לדמויות גם אם הן דמויות מתות.
"בטבעת החנק" (צילום: יוסי צבקר)
השלבים הבאים היו דחיסת העלילה למספר מצומצם של סצנות המתקדמות במהירות. בהמשך החליט בריטן להשאיר את הממדים הקטנים של העלילה (שני ילדים, שתי מבוגרות והרוחות) גם בתיזמור, במקום תזמורת סימפונית מקובלת, הוא מחליט על אנסמבל כלים מצומצם 13 כלים שכל אחד מייצג משפחת כלים. בריטן הלך צעד נוסף והתחכם במוזיקה עצמה. הוא בנה את האופרה כולה כווריאציות על נושא אחד המופיע בתחילת היצירה.
"בטבעת החנק" הוצגה בשנותיה הראשונות של האופרה הישראלית, עם הזמרות רובין וייזל קפסוטו ואמילי ברנדסן בתפקידי המבוגרות, אשר פיש ניצח וחנן שניר ביים. ההצלחה אז היתה גדולה. ההפקה לא נשארה רק בישראל והוצגה גם בפרנקפורט לתגובות של קהל נלהב. הזמרת רינת גבאי, כוכבת הילדים של היום, היתה אז ילדה שגילמה את תפקיד פלורה ולמעשה היא החלה את הקריירה שלה בהפקה של אז.
עם השנים, למרבה הצער, הקהל של האופרה הישראלית עדיין סלקטיבי בבחירות שהוא עושה והאופרה צמצמה את מספר ההצגה שתוכנן מעשר לשמונה. "חבל שמספר ההצגות ירד," אומרת נועה דנון "ודווקא בשנה שבה העולם כולו מציין את יום הולדתו המאה של בריטן".
אבל גם אכזבה חלקית זו אינה מצמצמת את ממדי השמחה של דנון שמזמן לא יצא לה להופיע בישראל. שמונה זמרים מגלמים לסרוגין את ארבעת התפקידים הראשיים באופרה ומתוכם ארבע הן ישראליות , נעה דנון שהגיעה מבית האופרה במגדבורג, גרמניה, שם היא שרה דרך קבע והאחרות הן עדית זמיר, אנסטסיה קלוואן, ונעמה גולדמן.
את תפקיד האומנת באופרה "בטבעת החנק" שרה נועה דנון כבר בבית האופרה במגדבורג בגרמניה. נעה התקבלה לבית האופרה לאחר שזכתה בפרס השני בתחרות "בלוודר" לזמרים בווינה.
"אני זמרת בחוזה קבוע (זמר שחתום על חוזה למספר הפקות בשנה לעומת זמר אורח שמוזמן להפקה ספציפית. בישראל לצורך השוואה כל זמר מוחתם מחדש לכל הפקה י.ש.). אני הישראלית היחידה, אבל הצוות כולו הוא בינלאומי, בראשו עומדים המנהלת הכללית, האנגליה קארן סטון שעשתה רבות לרענון השורות והתכנים בבית והמנהל המוזיקלי הוא המנצח הקוריאני קים בו אישהוטו.
"החיים במגדבורג נוחים, יחסית, משרה מסודרת, אני גרה במרחק הליכה מבית האופרה. אני שם עם בעלי והילד ומכיוון שבגרמניה כל אחד מבני הזוג יכול ליהנות מהביטוח הלאומי, בעלי, מהנדס אלקטרוניקה במקצועות שהחליט לשנות כיוון בינתיים הוא הזכאי לדמי הלידה למשך שנה שלמה וזה נוח. מגדבורג," ממשיכה דנון ומספרת "קרובה ללייפציג ולא רחוקה מברלין".
נועה דנון בהפקת "בטבעת החנק" בבית האופרה של מגדבורג
לקרבה לברלין יש בוודאי יתרונות
"כשיש זמן לראות מה קורה שם זה תמיד מעולה, ומעשית חלק מן המורים שעבדתי איתם לאורך השנים, מורים אמריקניים מגיעים לברלין מדי פעם ואז אני נוסעת לקחת שיעורים. זמר אופרה לעולם אינו מפסיק ללמוד. תמיד הוא במצב של לימוד תפקיד חדש, הוא יכול להיות מפורסם ולנהל קריירה עשירה ביותר ואפילו ללמד בעצמו, אבל הוא ממשיך ללמוד".
כמה תפקידים את שרה בעונה אופראית רגילה?
"חמישה תפקידים שונים בדרך כלל. שרתי בין היתר תפקידים ראשיים כמו רוזלינדה ב'העטלף', דונה אלווירה ב'דון ג'ובני', אגאתה ב'הקלע החופשי', צ'ו צ'ו סאן ב'מדאם בטרפליי' ואליזבט ב'מריה סטיוארדה'. שרתי גם את תפקיד האומנת ב'בטבעת החנק'.
החוויה הראשונה לא היתה פשוטה. ההפקה שביים כריסטיאן פון גץ היתה מודרנית (ראה צילום להלן), ושם המסקנה החד משמעית של הבמאי היתה שהאומנת זקוקה לאישפוז.
"האמת שבהפקה ההיא לי היו סיוטים אמיתיים. זו היתה הפקה שבה הזוועה לא נרמזה כלל אלא היתה נוכחת על הבמה. הסיוטים של אז לא גרמו לי שלא לאהוב את התפקיד. כבר אז לפני יותר משנתיים, יש בתפקיד הזה חיבור למציאות שהוא חזק מאוד. למעשה הוא הלך והתחזק כשאני בעצמי הפכתי לאימא לילד.
"בטבעת החנק" (צילום: יוסי צבקר)
"את התפקיד אז הכנתי בעבודה יסודית ביותר, כמובן קריאת הסיפור המקורי של הנרי ג'יימס, צפייה בסרטים על פי הסיפור והיכרות מעמיקה עם האופרה עצמה.
"האומנת, דרך אגב היא הדמות היחידה ללא שם בסיפור של ג'יימס וגם באופרה של בריטן, כלומר היא מצד אחד דמות שיכלה לחלוף בבית המשפחה, אבל האובססיה שלה בייחוד הרצון המוגזם לגונן על מיילס הילד, נביא בסופו של דבר למותו.
"מצד שני העובדה שאין לה שם אלא רק כינוי מקצועי, הופך אותה ליישות של מטפלת אומנת, שאין לה זכות קיום כאדם חושב, עצמאי שאי פעם יצא מן התפקיד הזה. הבמה חולקה לארבעה אירועי התרחשות על במה מסתובבת והיה שם הרבה דם. על הבמה היה דם ולי כאמור היו סיוטים.
"האומנת מאמינה בנוכחותן של רוחות קודמתה בתפקיד האלו, מיס ג'סל ושל פיטר קווינט משרתו של בעל הטירה. לדידה מדובר בדמויות אמיתיות שכל מטרתן היא לפגוע בילד שהיא החליטה להגן עליו בכל מחיר. היא אוהבת את מיילס. המאבק הוא מאבק ולכן היא יוצאת למלחמה. הסוף הוא קשה ומר. בסוף זו תחושה חזקה של אבדן, של עייפות. וזאת גם אם המוות של מיילס הוא מוות מטאפורי או מציאותי".
מה על הממדים של האופרה את שרה מול תזמורת קטנה ואתם בסך הכל שישה זמרים?
"על פניה זו אופרה קאמרית, בגלל הממדים הקטנים יותר של ההפקה, כזמרת זה מאתגר כי החשיפה שלי גדולה הרבה יותר, אין כאן מקהלת ענק או גלריה של זמרים שבה אני חלק מפסיפס.
"כל תפקיד, בעיקר בין המבוגרים ארבעה בסך הכל הוא תפקיד סולני. התזמורת היא אמנם קטנה, אבל הכתיבה של בריטן לא נותנת לי לפחות את התחושה שמדובר בתזמורת קטנה, העוצמה והנוכחות היא של תזמורת סימפונית".
במציאות נועה דנון אינה מפסיקה לחייך ונראה שמעבר לדמות הדרמטית שהיא מגלמת בהפקה, השמחה שלה להיות בבית מוקפת בהורים, דודים וחברים וגם אולי בעיקר במזג אווירה שמחייך אליה בשונה מזה האפור של מגדבורג, עושים את שלהם.
נחזור קצת הביתה. היו עוד מוזיקאים במשפחה?
"נולדתי ברמת גן, בינתיים ההורים עברו לאור יהודה. למדתי בתיכון 'בליך' ואין מוזיקאים במשפחה. יש סיפור שאבא שלי, איש שעוסק במזגנים, ניגן פעם אקורדיון, אני לא ראיתי אותו בפעולה. אחותי בענייני קפוארה, אחי בהנדסה, כלומר אני היחידה במקצוע, אבל זכיתי לתמיכה ולגיבוי מן ההתחלה וזה, כמו שאתה יודע הרבה מאוד במקצוע כזה.
"בטבעת החנק" (צילום: יוסי צבקר)
"מורתי הדסה בן חיים גלתה לי שיש לי פוטנציאל ומשם למימושו הגעתי לאקדמיה למוזיקה בתל אביב לסדנת האופרה ומשם לקריירה. אני אוהבת לשיר כאן. וחוץ מזה ההפקה של אלסנדרו טאלבי היא הרבה יותר סיפורית, חוזרת למקור. משאירה את המתח, לא נותנת תשובות חד משמעיות ואני חשה איתה מאוד בנוח".
"אני לא רואה את עצמי כבמאי של סוסי המלחמה הגדולים"
אלסנדרו טאלבי, בסך הכל בן 37 וכבר עומדות מאחוריו יותר מעשרים עבודות בימוי באופרה. השם מסגיר מוצא איטלקי, "נכון אבא איטלקי, אבל אני גדלתי בדרום אפריקה. בימוי אופרה למעשה לא למדתי אף פעם. התנסיתי. בבית ספר למוזיקה, נתנו לי פעם הזדמנות והאופרה הראשונה שביימתי היתה "הקול האנושי" של פולנק (אופרה לזמרת אחת, י.ש.)
"ההתמחות שלי היתה נגינת פסנתר ובעיקר ליווי זמרים, לקחתי שיעורים אצל גרהאם ג'ונסון שמבקר כעת בישראל. ואני עדיין מדי פעם מארגן ערבי שיר כאלה, בעיקר במסגרות אינטימיות ופרטיות כמו שהיה מקובל פעם. לפני שאתה שואל אני מספר לך שאני עם ראשונה בישראל והתאהבתי בתל אביב. יש בה משהו שקוסם לי. ממדים נכונים, מגוון".
למה דווקא "בטבעת החנק"?
התשובה המיידית היא כי ביימתי אותה ב"אופרה נורת'" באנגליה, וחנה מוניץ ראתה את ההפקה ואהבה אותה והזמינה אותה לכאן. בינתיים הספקתי לביים נוסח שונה לחלוטין בארצות הברית. אבל התשובה העיקרית היא שאני רואה את עצמי לא כבמאי של סוסי המלחמה הגדולים 'כרמן', 'אאידה' וכאלה. לא שלא הספקתי לעשות כמה מן הסוג הזה, אבל אני אוהב להתמקד באופרות מוכרות פחות, זה מאתגר אותי יותר.
"אני גם לא משחזר בימויים של במאים אחרים, שהיא דרך מקובלת מאוד להתקדם בתחום. כך שברשימת האופרות שלי תמצא את 'פלאיס ומליזאנד' של דביסי, אופרות של הנדל, את 'סולם המשי' של רוסיני, את 'הספָּר מבגדד' של קורנליוס, והאופרות הפחות מוכרות של ביזה 'ג'מילה', ו'דוקטור בר פלא'. זה לא רק האופרות כאמור זה גם הבית, בית האופרה והקהל".
"בטבעת החנק" (צילום: יוסי צבקר)
בשיחה עם נעה דנון ששרה כבר את התפקיד הזה היא סיפרה על הפקה שבה האומנת מסומנת מראש כמי שעתידה לאבד את שפיותה ולהישלח לאישפוז. מה אתה רואה בסיפור?
"בשבילי זהו סיפור על רוחות. סיפור שאינו מציע אמיתות מוחלטות. אין תשובות, וזה היפה ועל זה אני שומר. זהו מין מותחן פסיכולוגי וקראתי את הניתוחים השונים ברוחו פרויד וברוחות אחרות של היצירה ואני משוכנע שהיא עובדת בצורה הטובה ביותר כשמניחים לה להית מה שבריטן ופייפר רצו כשהם חיברו את היצירה".
כלומר?
"היצירה כתובה נכון: חלוקת המתח, ההאצה בזמן, השארת הצופים עם סימני שאלה בסוף האופרה כמו האם הלחץ העצום של האומנת על הילדה מביא אותה בסוף להתמוטטות עצבים; האם הלחץ גורם למותו של הילד או ההתקשרות שלו עם הרוחות.
"השארת סימני השאלה אינה תופסת לגבי העבודה עם הזמרים. שם הכל מדויק וזמרים, את זאת אני אומר מנסיון, גם כשהאם מביאים איתם פרשנות ותובנות לדמות, מצפים להנחיה ולהדרכה. לדידי כאמור בריטן יודע מה הוא עושה. הוא למשל כותב אחרת לילדים. הוא ער לחלוטין ליכולות שלהם ולכן התפקידים שלהם נלמדים בקלות רבה יחסית, וכמובן לגדולים.
"אחרי שאמרתי את כל זאת צריך לומר גם שהעובדה שהקהל אינו יוצא מן האופרה עם פתרון ביד עם תשובות מוחלטות אינה עושה חיים קלים לאף אחד. אם מישהו יצא בהפסקה כי הוא מוטרד לא אתפלא".
האם זו הסיבה לדעתך שחלק ממנויי האופרה ויתר מראש על היצירה?
"קרוב לוודאי. כאמור יש משהו מטריד, לא נוח. סיפור על רוחות. כאמור, אבל אני מצפה מקהל של אופרות שלא יבוא רק לקבל תשובות מוחלטות, אלא שיבוא להתמודד, לשאול שאלות ולתת לעצמו תשובות כאלה ואחרות".
"בטבעת החנק"תעלה ב-12–20 בפברואר 2013, בשעה 20:00, בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה תל אביב. כרטיסים: 175–428 שקל. השירה באנגלית, תרגום מוקרן בעברית ובאנגלית. משך המופע: כשעתיים וחצי. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא של כחצי שעה באולם. הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. לפרטים: 03-692777.
לרכישת כרטיסים