כובע בכל מחיר

ההצגה "מסיבה בגן העכברים" היא שיתוף פעולה שני של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער והפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים.

באולם הקטן והביתי של הסמינר, שאליו מטפסים שלוש קומות במדרגות, מחכה לנו תפאורה מזמינה הכוללת פרחי ענק ועלי ענק שאחד מהם משמש כמגלשה לעכברים שזה מקרוב יגיחו לבמה.

העיבוד הבימתי מובנה מאוד: שלוש מערכות שכל אחת מהן נפתחת בהתכנסות של העכברים המתכוננים ליום ההולדת הקרב של אחד מהם ומסתיימת בחגיגת יום ההולדת עצמה.

במהלך ההצגה מתברר שכלל ברזל במסיבות בגן העכברים הוא חבישת כובעים, מה שיוצר שורה של עימותים בין חתני היום הולדת לאורחיהם.

האחד מתעקש לכפות על כולם את הצבע האהוב עליו, אחר מתעקש על חבישת כובע בכל מחיר, והעכבר שלישי מעדיף יום הולדת ללא כובעים כלל. האמהות של כל אחד משלושת עכברי היום הולדת (שאת כולן מגלמת אגם שוסטר-ברנוביץ') מפייסות ומפשרות בין העכברים.

סצינת השיא של ההצגה דווקא חורגת מהמבנה ומתרחשת בחנות הכובעים ובה מנסים מוכרי הכובעים להלהיב בכובעים שונים ומשונים את העכבר סרבן הכובעים, אך לשווא.

משל חביב

זהו מחזה נחמד עם פזמונים נחמדים שעיבד אפרים סידון על פי ספרה של שלומית כהן-אסיף. ישראל גוריון ביים את תלמידי שנה ג' בסמינר הקיבוצים, כולם מלאי התלהבות נעורים (הרשים אותי במיוחד דווקא גולן גרוס שהביא משהו פחות נלהב לתפקיד).



מסיבה בגן העכברים (צילום: כפיר בולוטין)

אין ספק שהעוסקים במלאכה הם מן הטובים בתחומם ועם זאת משהו בהצגה הזו אינו מצליח לגמרי להמריא. זהו משל חביב אך לא מעמיק במיוחד על היכולת לקבל את האחר ולאפשר לכל אחד ביטוי אישי ייחודי. החזרתיות היתרה של המבנה והאפיונים החסרים של הדמויות השאירו אותי קצת מרוחקת.

כשהסתיימה ההצגה חיוך רחב היה מרוח על פניו של האו-טו-טו-בן-שלוש אבל בכמה קטעים לפני הסוף, הוא בחר דווקא לטמון את פניו בתכנייה. איזה עכבר הכי אהבת? לא אהבתי. אני אוהב תרנגולים.

9 בפברואר, 13:00, סמינר הקיבוצים. לגילאי 7-3. כשעה. מחזה: אפרים סידון מילות השירים: אפרים סידון ושלומית כהן-אסיף בימוי: ישראל גוריון. תפאורה: הדס זרח. תלבושות: אליאנה הדרי אשל. מוזיקה: מירון מינסטר. תאורה: זיו וולושין אביזרים: נרקיס מגנזי אלבה. חונכת עיצוב: פרידה שהם.