"הכרה בכשרונה המיוחד של ענת גוב"

כשהצגת "חברות הכי טובות" הועלתה לראשונה ב-99' על במת התיאטרון, היא לא זכתה בתחילה לתהודה יוצאת דופן. זה היה המחזה השני של ענת גוב, שעד אז הוכרה כמחברת תסריטים ומערכונים (הרבה פעמים לבעלה, גידי) ושיתוף פעולה ראשון שלה עם במאית ההצגה, עדנה מזי"א, שהביא לחברות-נפש.

אמנם הציפיות לא היו בשמים, אבל ההצגה, עם כוכבותיה ענת וקסמן, שרה פון-שוורצה וקרן מור, שברה שיאים, הוצגה 700 פעם וכבשה גם את מרקע הטלוויזיה.

אך לא בשל כך נוצר ה"באזז" סביב המצגת לתקשורת של גרסת שנות האלפיים של ההצגה, המועלית הפעם בקופרודוקציה של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון בית ליסין, כמו בשל היעדרה צובט הלב של ענת גוב, שמחלתה לקחה אותה מאיתנו לא מכבר.

מנהלת בית ליסין, ציפי פינס, פתחה את האירוע, שנערך באולם החזרות של תיאטרונה, ב"וידוי", אם כי עמיתה מהקאמרי, עמרי ניצן, טען שידע הכל. "למרות שידעתי על הקשר שלהן עם הקאמרי, זה לא הפריע לי לחזר אחריהן ולנסות לפתות אותן לחבר מחזה לבית ליסין", אמרה. "עדנה הייתה חומה בצורה. ידעתי שעם הנאמנות שלה לעמרי, לא אוכל להבקיע את החומה הזאת. עם ענת פלירטטתי יותר. הרגשתי שיש מצב לשיתוף פעולה.

"כחצי שנה לפני מותה, הצעתי לה להעלות שוב את 'חברות הכי טובות'. היא הייתה מאושרת ומעורבת בבחירת הליהוק והבמאי. באחד המסרונים האחרונים שלה היא כתבה שהיא שמחה שיצא לנו לעבוד יחד. את הקריאה הראשונה קיימנו עם השחקניות ב-9 בדצמבר, יום ראשון בבוקר. בסיומה העברתי אליה מסרון ולפיה הקריאה הייתה מצוינת. ענת לא ענתה. באותו יום התבשרנו על מותה".

עומק וקלות

במעבר חד התייחסה פינס לטענות התקשורת לגבי העלאה מחודשת של מחזות שכבר הוצגו בעבר: "המחזות האלה יוצרים את הקלאסיקה שלנו. לכל מדינה נורמלית יש קלאסיקה; לנו – עדיין אין. מחזות כמו 'חברות הכי טובות' מן הדין שיועלו מחדש. זה ההון האמנותי שלנו".



"החברות הכי טובות" (צילום: דניאל קמינסקי)

כשהיא הזמינה את ניצן לשאת דברים, ניכר בו שהוא הרגיש בבית, לאחר שניהל את הקאמרי אמנותית עוד כאשר תיאטרונו שכן במקום שבו נמצא כעת בית ליסין. "ההפקה המחודשת היא הכרה בכשרונה המיוחד של ענת גוב", ציין. "ענת הייתה יולדת מחזה כמו אחרי הריון של לידת תינוק. "במשך חודשים היא הייתה מדברת על הסיפור שצץ במוחה עד שניגשה לכתוב. ואז לידת המחזה הייתה אצלה די מהירה ונמשכה כחודש, לא יותר. אחר כך היה מגיע שלב הגרסאות שנראה היה מקביל לגדילת תינוק".

"המחזה 'חברות הכי טובות' מספר על חברות בין בנות",  העיד. "יש ביניהן אחווה בלתי רגילה, שהייתי קורא לה 'שיר הרעות'. רעות בין בנות היא כנראה חידה לא מונת ולא פתורה. לפעמים היא חשובה להן יותר מכל קשר עם הבנים לכל זכר. המחזה מתאר התפוררות של חברות בין בנות, שהחלה כחברות-נעורים אמיצה מאוד.

"מה שאפיין את הכתיבה של ענת זה שמצד אחד היא העמיקה ונגעה כמו במחזה הזה בכנות רבה בדברים מאוד אמיתיים. מצד שני, עם כל העומק, היא ידעה לשמור על קלות, תוך כדי הסתכלות אירונית מהצד. הייתי נפעם מכך".
מיה דגן (במקור – ענת וקסמן) מגלמת בהצגה את סופי, גרושה עם שלושה ילדים משלושה אבות שונים. שמרית לוסטיג (יוצאת החאן) משחקת את סופי הצעירה (במקור – מיטל דוהן). יעל לבנטל (במקור – קרן מור) מופיעה בתפקיד תרצה, נשואה, אם לשני ילדים, סופרת מצליחה. דינה סנדרסון היא תרצה הצעירה (במקור – ליאת גליק). שרית וינו-אלעד (במקור – שרה פון-שוורצה) היא ללי, שלא נישאה מעולם, כי החברות הטובות שלה הרסו לה את החתונה. כנרת לימוני (במקור – מיכל דביר) היא ללי הצעירה.

המחזה, כדברי פינס, מתחיל בכך שתרצה וללי מצויות בריב קולוסלי ומזה שנה ועשרה חודשים הן לא מדברות. ללי שוחרת השלום יוזמת פגישה כדי לגשר על התהום שנפערה ביניהן.



"החברות הכי טובות" (צילום: דניאל קמינסקי)

הבמאי גלעד קמחי גילה שכאשר הוצע לו לביים את ההצגה המחודשת, נטה לסרב, אבל "אחרי שאמרתי לא, חזרתי הביתה, קראתי את הטקסט, גיליתי אותו, נהיתי וכמובן רציתי לביים את ההצגה". הוסיף קמחי: "ענת התברכה ביכולת כתיבה משובחת, חריפה ובעיקר מאוד ערכית ואנושית. לצערי, בגלל מצבה כבר לא פגשתי אותה".

לבסוף, מילה אישית של הח"מ. לאחר שיצא באחרונה חוק האוסר עישון עלי במות, יש למחות על הפרתו ברגל גסה מצד שני התיאטראות המכובדים. אם גוב נהגה בכך בחייה, כשלא היה החוק, זו הייתה זכותה. אבל אחרי לכתה אין לקדש את הפרת החוק. ההצגה יכולה להתנהל יופי גם בלי התוספות.