המופע של רשף לוי פונה בעיקר לבני שלושים פלוס, אבל משהו באישיות הבימתית שלו מסרב להתבגר, למשל – לוותר על התגססויות על כל צעד ושעל.
סטנד-אפ לבני ה- 30
אמני סטנד-אפ רבים מתקשים להכיר בעובדה שהם כבר לא ילדים. נאור ציון, שלום אסייג, אדיר מילר ואחרים מנסים להמשיך לדבר בשפתם של בני הנוער, גם אם זה נראה לעתים פתטי. רשף לוי הבין שאנשים בסביבות גיל ה-30 שגדלו על הסטנד-אפ של הקומדי סטור, נשארו בלי רועה. בלי אמן שייקח לבמה את כל תלאות היום-יום שלהם עם האשה (או הבעל) עם הילדים ויעשה מזה צחוק.
בתור אבא (צעיר) לחמישה ילדים, שהשיער שלו כבר די לבן, רשף לוי מנסה לקחת על עצמו את התפקיד הזה. במופע שלו "רשף לוי משחק באש" הוא עושה סטנד-אפ מהסוג הישן, שפונה ישירות לאנשים היושבים בקהל, ושואל אותם שאלות על עצמם. את מקום השאלות החביבות על סטנד-אפיסטים בדבר מוצא ועיר המגורים מחליפות שאלות כמו איך הכרתם, כמה זמן אתם יוצאים יחד, וכמה ילדים יש לכם. זה נחמד שלוי מתאים את תכני המופע לנושאים שמעניינים אותו, אבל מצד שני יש משהו די מייגע בלהריץ צחוקים על ילדים של מישהו אחר.
מנת יתר של האות ז`
ובכל זאת יש הרבה רגעים טובים במופע, ולוי מצחיק על הבמה יותר ממה שאפשר להתרשם ממנו בפאנל של "משחק מכור". קל מאוד להתחבר אליו כי בסופו של דבר כולם מגיעים פחות או יותר לאותן תלונות על הבעל, אותן תובנות על החיים ובכלל- הרבה פעמים נדמה שבכל בית רבים את אותן מריבות לפעמים גם באותן מילים. הוא מדבר בקצב רצחני על זוגיות וסקס, על ימי בית הספר העליזים (טוב, בעיקר על שירותי בית הספר), על מערכת היחסים עם האשה שאתו, ואפילו מספר בדיחות שחורות (משחור) על השואה.
אבל הבעיה העיקרית של לוי היא שהוא עדיין לא הפנים שאפשר לספר בדיחה בלי להגיד "כוס אמק", "זין", "זונה" וכו` פעמיים בכל משפט. גם בלי להתחבר לשורשים החנוניים שלי הרגשתי בשלב מסוים, שיש כאן מנת יתר של האות ז`. ולכן, אולי, גם כשלוי מדבר על נושא "בוגר" כמו זוגיות זה עדיין נשמע כאילו נער מתבגר רץ לספר לחבר`ה סודות מחדר המיטות.
המופע הזה זקוק לשיופים נוספים. בנושאי סקס וזוגיות הוא יכול ללמוד מדינה אור, שעוסקת במופע שלה בנושאים דומים. כשהיא מדברת על זוגיות יש הרגשה שהיא ביקרה אצלנו בבית, עשתה דיאגנוזה ועושה ממנה עכשיו צחוק. אצל רשף הנושאים אמנם התבגרו אבל יש עוד מה לשפר באופן ההגשה.
28/06/2005
:תאריך יצירה
|