הפוטנציאל לערך מוסף לא מתממש
באולימפוס הזה שבו שוכנים ספרים כמו "הכבש הששה עשר", ניצב בגאון גם ספרו של יהודה אטלס "והילד הזה הוא אני", שבכל פעם שאני חוזרת אליו, אני יוצאת ממנו אמא קצת יותר טובה (לדעתי, לפחות).
כעת לוקחים אנשי ה"תיאטרון ארצי לילדים ולנוער" את ספרו של יהודה אטלס, ויוצרים בהשראתו (ויש משמעות, מסתבר, למילה זו, כפי שתבינו בהמשך), את ההצגה הנושאת את אותו שם.
לצורך ההפקה חברו מיטב הכוחות הבימתיים: שירילי דשא על המחזה, גלעד קמחי על הבימוי והכוריאוגרפיה, ואמיר לקנר על המוזיקה, ורקחו את סיפורו של איתי, הילד שמכור לקריאת ספרים ומבלה את זמנו בעיקר בספרייה, כשהוא סובל מהצקותיהם של ילדי השכונה המתייחסים אליו כאל חנון, ולא מוכנים לשחק איתו בחצר הגרוטאות שלהם.
כשהעירייה המקומית מחליטה להרוס את החצר ואת המבנים סביבה, כולל הספרייה היקרה ללבו, חוברים הילדים לכוח משותף ונלחמים על הצלת המקומות היקרים להם, תוך שהם מגלים את המשותף להם ומצליחים לרקום חברות המלמדת אותם לקבל זה את שונותו של זה באהבה.
עד כאן הכל בסדר, ותואם בהחלט את רוח ההצגות שאנו רואות בדרך כלל בתיאטראות השונים. השחקנים מבצעים היטב את תפקידיהם, הילדים נהנים ומגיבים במקומות הנכונים והתפאורה מתבססת על חלונותיו הידועים של דני קרמן מאיורי הספר (אם כי מאכזבת מעט בסטטיות שלה).
אבל הפוטנציאל לערך המוסף, המצופה מהעבודה עם הספר הכל כך חזק של אטלס, לא מתממש, והתחושה היא שאנו מקבלים הצגה שעומדת יפה בקריטריונים הסטנדרטיים של הצגות הילדים, אבל לא ממריאה למחוזות שאליהם ממריא הספר.
והילד הזה הוא אני (יח"צ)
בספר כמו "והילד הזה הוא אני", הכוח המרכזי הוא הטקסטים הכל כך חדים, כנים, וחזקים שיצר אטלס לפני שנים רבות, אבל כוחם עומד להם גם היום, ועל כך אנו יכולות להעיד מאחר שהדבר הראשון שעשינו כשחזרנו מההצגה היה לרוץ ולקרוא את הספר כולו כדי להיות בטוחות שהתחושה שלנו נכונה, והמרחק בין הספר לבין ההצגה שזה עתה ראינו גדול מדי. לפספס את הכוח שיש בטקסטים האלה ולהשתמש בהם כעיטור בלבד לסיפור שונה לגמרי, משאיר אחת מאיתנו, לפחות, מאוכזבת.
ייתכן שכדאי היה לקחת את הסיפור שיצרו אנשי התיאטרון ולבנות ממנו הצגה אחרת, שכן הרגעים הכי טובים של שירילי דשא, יוצרת המחזה, הם אלה שבהם היא מרשה לעצמה להתרחק לחלוטין מיצירתו של אטלס ולהיכנס ליצירה משל עצמה, אבל בערבוב שנוצר כעת בין הספר להצגה, בכל פעם שבוקע השיר "והילד הזה הוא אני" בלחנו המקורי, ומצית את קהל הצופים, נראה שהמינון שיצרו בין שיריו של אטלס לבין הסיפור הבימתי, לא עובד לטובת ההצגה.
"והילד הזה הוא אני", תיאטרון ארצי לילדים ולנוער, גילאי גן עד כיתה ג'. מחזה: שירילי דשא, בימוי וכוריאוגרפיה: גלעד קמחי, מוזיקה: אמיר לקנר, עיצוב תפאורה: במבי פרידמן, עיצוב תלבושות: יפעה גניאל, עיצוב אביזרים: עינת שלזינגר, עיצוב תאורה: אורי מורג, ע. במאי וניהול הצגה: מורן גבע. שחקנים: מיכל ברנד, גיל וסרמן, אלינור פלקסמן, גיא רוזן, עידו רוזנברג, גלעד שמואלי