"חנה ארנדט" (גרמניה-ישראל 2012)
 
דרמה. סרטה של מרגרטה פון טרוטה ("הכבוד האבוד של קתרינה בלום"). סיפורה של חנה ארנדט (ברברה סוקובה), הפילוסופית והוגת הדעות הגרמנייה ממוצא יהודי, ניצולת שואה שברחה ממחנה מעצר בצרפת ב-1941 לארצות הברית.
 
הסרט עוקב אחר פעילותה במרוצת ארבע שנים (1964-1961) בהן סיקרה בארץ את משפט אייכמן וחיברה את עבודתה הפובליציסטית הנודעת "הבנאליה של הרוע", שעוררה סערה. ארנדט חיה את חייה הבורגניים בניו-יורק של שנות ה-60, כפילוסופית ואשת אקדמיה מכובדת, המלמדת סטודנטים בקולג' וגם מארחת בביתה מדי פעם קבוצת חברים, רובם מחוגי האינטלקטואליה הניו-יורקית.
 
כשנודע דבר חטיפתו של אדולף אייכמן לישראל, נוטלת ארנדט על עצמה את פרויקט סיקור משפטו בירושלים עבור ה"ניו יורקר". היא טסה לישראל וחוזרת עם תובנות חריגות ויוצאות דופן. 113 דקות.
 
עבודה מצוינת של פון טרוטה. טיפול מדויק, ענייני, ישיר ונטול מלודרמטיזציה מיותרת,  בנושא הטעון של משפט אייכמן ובמסקנותיה ממנו, הטעונות לא פחות, של ארנדט.

 
"מאמה" (ארה"ב 2013)
 
מתח-אימה. סרטו של אנדי מוסצ'טי. גבר רוצח את אשתו ובורח כשהוא לוקח איתו את שתי בנותיו הקטנות לבקתה ביער. הוא מנסה להרוג גם אותן, אבל יישות מסתורית מונעת זאת ממנו ומחסלת אותו.
 
חמש שנים לאחר מכן, אחיו של הגבר שנעלם, שלא הפסיק לנסות לאתרו, מקבל הודעה מצוות החיפושים שלו, כי הצליח למצוא את שתי הבנות הקטנות. אלא שוויקטוריה (מגאן קרפנטיר), הגדולה מבין השתיים, ולילי (איזבל נליס), שהצליחו לשרוד איכשהו בבקתה, נראות ומתנהגות כמו חיות מפוחדות.
 
לאחר תהליך שבו פסיכולוג מלמד אותן מחדש לדבר ולתקשר עם בני אדם, נוטלים על עצמם דודן, לוקאס (ניקולאי קוסטר-וולדאו), צייר, וזוגתו, אנבל (ג'סיקה צ'סטיין), חברה בלהקת רוק, לטפל בהן ולגדל אותן.
 
אבל בשעה שבני הזוג מנסים להסתגל לנוכחות הבנות בביתם, להרגיל אותן אליהם ולעטוף אותן באהבה הורית שחסרה להן כל כך הרבה זמן, מתברר שיחד איתן נכנסה לבית גם רוח רעה מעברן, ולה יש רצונות משלה. 100 דקות.

סרט התואם בדיוק את מה שניתן לצפות ממוצר ז'אנריסטי מובהק בסוגו שכזה: אפל, מקפיא ומצמרר ברגעים הנכונים. נעשתה כאן עבודת ארט, צילום ועריכה, ראויה ומסוגננת, כפי שניתן לצפות ממוצר מבית היוצר של ג'יירמו דל טורו (מפיק), אבל חבל שלא נעשתה השקעה דומה בפיתוח הסיפור והדמויות.           

 
"הפוכים" (קנדה-צרפת 2012)
 
בדיוני-פנטזיה. סרטו של חואן סולאנאס. אדם (ג'ים סטרג'ס) ועדן (קירסטן דאנסט) הם בני זוג אוהבים ממעמדות חברתיים שונים וגם הקונסטלציה הפוליטית מנסה להפריד ביניהם.
 
הם חיים בעולמות תאומים, אבל בעלי  כוחות משיכה הפועלים בכיוונים מנוגדים. אדם חי בעוני בכוכב המשועבד שמתחת, ועדן בעושר בעולם המנצל שלמעלה. הכוכבים כל כך קרובים שפסגות ההרים הגבוהים שלהם כמעט נוגעים. שם נפגשו אדם ועדן בפעם הראשונה כילדים, ומאוחר יותר, כבר כנערים, הוא משך אותה למטה לעולמו באמצעות חבל, כדי שתרחף בין כוחות המשיכה המנוגדים.
 
אבל כשסוכן של מעבר הגבול הבין כוכבי תקף אותם, עדן נפלה בחזרה לעולמה. אדם בטוח שהיא מתה, אבל כעבור עשר שנים מתברר לו שהיא חיה ועובדת בטרנסוורלד, 

תאגיד ענק שמפקדתו היא המבנה היחיד שמקשר בין הכוכבים, והאמצעי החוקי היחיד למעבר ביניהם. בניסיון נואש לחבור אליה, מתקבל אדם לעבודה בתאגיד. 100 דקות.