בתחילת השבוע הבא ייפתח במוזיאון תל אביב לאמנות פסטיבל פליציה בלומנטל. זו תהיה המהדורה ה-15 של פסטיבל המוזיקה הוותיק, השומר בקנאות על מבנים ודפוסים שמלווים אותו מן ההתחלה.

"תוכנית הפסטיבל מאוד אישית", מציינת אביגיל ארנהיים, מנהלת הפסטיבל מיומו הראשון. "העניין האישי מתבטא בין היתר בטעמה של אנט סלין, המנהלת האמנותית. האם יש קהל מסוים לפסטיבל הזה? גם אם אני מנסה להתמודד עם השאלה הזאת, לאמוד את איכויות הפסטיבל מזווית הראייה או השמיעה של הקהל. אני יכולה לומר בוודאות שאין קהל קבוע. העניין מורכב, כי ההיצע מגוון".

ובכל זאת, הפסטיבל נמצא על מפת אירועי התרבות של תל אביב ושל ישראל כבר עשור וחצי. יש תהליך מסוים של בניית תוכניות שממנו נוצר, מן הסתם, שלד של תוכנית, ואחריו התוכנית עצמה?

"זה נכון, אפשר לדבר על קווים מנחים או אולי על צירים מרכזיים שהם הנושאים הכלליים שנפגוש כאן כמעט מדי שנה. אהבתה של סלין לקול האנושי המזמר מוצאת את ביטויה מדי שנה. זמרה אנושית הוא נושא אחד, הפסנתר הוא תחום עניין מרכזי שני, ולו בזכותה של פליציה בלומנטל, שעל שמה נקרא הפסטיבל".

רימיקס של מנדלסון

"נושא שלישי הוא קונצרטי הגיטרה", ממשיכה ארנהיים. "בארבע השנים האחרונות אירועי הגיטרה היו לחלק קבוע בתפריט הפסטיבל. התחום, הנושא או הכיוון האחרון הוא פזילה, אם תרצה, לכיוונן של ארגנטינה ושל ברזיל, ארצות שהן תחנות חשובות בביוגרפיה של פליציה בלומנטל ושל אנט סלין. בתוך כל אחד מן המקבצים הנושאיים האלה אנחנו מבקשים את המגוון, המייחד והשונה".

למשל?

"השילוב של צמד הפסנתרנים יערה טל ואנדריאס גרויטהויזן עם רביעיית לייפציג – שני אנסמבלים מצוינים, הפסנתרנים פוקדים מדי פעם את ישראל, בעיקר בזכות ביקורי מולדת של יערה. הרביעייה המעולה הזאת היתה בישראל בפעם האחרונה לפני 15 שנים.

"השילוב של שני ההרכבים מאפשר לכולנו לשמוע מוזיקה מוכרת ואהובה של מנדלסון. אם תרצה זהו רימיקס של מנדלסון: שירים ללא מלים שנכתבו במקור לפסנתרן אחד, הפעם עם שני פסנתרנים, שתי יצירות מיתרים מובהקות – הסימפוניה המוקדמת והשמינייה, שהיא אולי אחת משתי היצירות הממותגות ביותר של מנדלסון, שתיהן בביצוע של רביעיית כלי קשת ושני פסנתרנים. קונצרט מסקרן, למען האמת מסקרן גם אותי.

"הדרך עברה התאהבות באגלה מרטין, שהיתה נשואה. הוא בא לבעלה וביקש ממנו לשאת אותה לאשה 'כי היא התגלמות המוזיקה ואני היא המוזיקה'. הסיפור הזה בחייו היה מקור ההשראה לדמותה של מריה, שמגיעה מפרברי העיר אל מרכז בואנוס איירס, לעולם הזנות והפשע. שם היא מוצאת את מותה ושבה כמעין מריה, כשלידתה מחדש מזכירה את לידת ישו".

"בסיפור העלילה יש עוד ביטויים לדמויות מן השירה הארגנטינית וממסורת התיאטרון העממי שלה. היום, ברוב המקומות לא מעלים את האופרה במלואה, אלא עורכים מופע מתוכה. כאן הדחיפה והיוזמה היו של להקת פיטנגו (הדר כהן, כינור; עמיחי שליו, בנדוניאון; שחר זיו, פסנתר; רינת אבישר, קונטרבס). עמיחי, שנמצא הרבה בארגנטינה, גייס משם זמרת, נגן גיטרה ורקדנית טנגו. מישראל מצטרפים עוד חמשה רקדנים והשחקן אורי גוטליב, שהוא ציר העלילה.

"כך, ממופע שבא לציין את יום ההולדת העשירי של רביעיית פיטנגו, הלך המופע ותפח להפקה שבה משתתפים 13 אמנים. זה תהליך שיכול להתרחש במסגרת פסטיבלית, ושמחנו לתמוך ברעיון".

‎רביעיית פיטנגו, צילום: הרברט ברשקו

רוצח הנשים שהחל לכתוב בכלא

המופעים תמיד פונים לסוגי קהל שונים?

"בהמשך למה שאמרתי, למרות שאנחנו כבר בפסטיבל ה-15, אני לא יודעת היום לזהות את הלקוח המובהק. התחלנו עם כיוון יותר קלאסי מובהק, אבל המסגרת המוזיקלית מאפשרת מגוון. זיהינו את הצורך לתת מופעים למשפחה בשבת בבוקר, ובכל שנה אנחנו יוצרים מופע חדש. השנה אנחנו מתחברים בפסטיבל ללי גאון, שתנחה ותשיר, ולאנסמבל שורולה עם הניחוחות הברזילאיים שלו.

"באותה רוח האורקסטרה של אבי ליבוביץ, שמופיעה במועדונים ולא נכנסת לאולמות הקונצרטים המובהקים, תופיע הפעם במוזיאון עם זמרת הג'אז המעולה מצ'ילה קלאודיה אקונה. ההיכרות ביניהם התרחשה בניו יורק, בהופעה משותפת עם נגן הבס הישראלי אבישי כהן.

"יש גם קשר בין המופעים עצמם. 'הקומדיה השטנית', מופע תיאטרוני שנכתב ומוגש על-ידי שחקן הקולנוע הנודע ג'ון מלקוביץ', עם שתי זמרות אופרה – הישראלית קליר מגנאג'י והסלובנית ברנדה בוברו, ותזמורת האקדמיה מווינה".

לפני שאת ממשיכה על הקשר הסמוי, כמה מלים על המופע הזה.
 
"'הקומדיה השטנית' היא מחזה לשחקן שתי זמרות ותזמורת שכתב מיכאל שטורמינגר, שהוא גם הבמאי. הוא חברו של מלקוביץ' והסיפור מתבוסס על דמותו של רוצח הנשים ג'ק אונטרווגר. אונטרווגר, שחנק נשים בעזרת החזייה שהן לבשו, נדון למאסרי עולם. בכלא הוא החל לכתוב שירים וסיפורים, וקמה קבוצה שביקשה לשחרר אותו.
 
"השחרור שיצא לפועל לא סייע לו. הוא חזר לרצוח, חזר לכלא ושם תלה את עצמו. עד כאן הסיפור האמיתי. המחזה מספר על אותו רוצח, שחוזר מעולם המתים למכור את האוטוביוגרפיה שחיבר אחרי מותו. זה הרעיון. ליהוק מלקוביץ' הולם ככפפה ליד, המוזיקה נפלאה, אריות של מוצרט, בטהובן, ויוואלדי ועוד.
 
"אנחנו מוזמנים לחיבור בין המוזיקה הנהדרת למעשי הרצח, שמשוחזרים לנגד עינינו. ההפקה הזאת הביאה אותנו להקרין במסגרת סרטי הצהריים, שגם הם כבר חלק מן הפסטיבל, סרט שבו מגלם מלקוביץ' את הצייר קלימט". 

‎ג'ון מלקוביץ' בקומדיה השטנית, צילום: נטלי באואר
 
גיטריסט בוסני חובק עולם

"ביתר הימים נקרין סרטים תיעודיים שנוצרו במרכז למוזיקה ירושלים, החוגג 40 שנה. זו הזדמנות לשמוע מקרוב אמנים כפבלו קזאלס, אייזק שטרן, ארתור רובינשטיין, אלפרד ברנדל, ז'אן פייר רמפל ואחרים.

"הקרנת הסרטים מתלווה גם לקונצרט של ההרכבים הקאמריים הצעירים של מרכז המוזיקה בירושלים, בתוכנית עשירה במיוחד: באך, בטהובן, מנדלסון ועוד ועוד.

"אם דיברנו מקודם על הנושאים המרכזיים, יש באופן טבעי גם חיבורים ביניהם שירה לגיטרה, זמרת המצו בבת מרום מופיעה בתוכנית עם נגן גיטרה מגרמניה אוגוסטין וידמן, בתוכנית שיש בה גם שירים ישראליים.

"גיטריסט אחר שיופיע כאן הוא הבוסניי אז'בג'יץ, שזכה בלא פחות מ-24 תחרויות בינלאומיות ואחר-כך כתב ספר שנקרא 'כל אחד יכול'. לא יודעת מי יכול לזכות בכל-כך הרבה תחרויות, אבל הוא מנגן תוכנית מרתקת, חובקת עולם".