מספרות לקולנוע

אף שרק עכשיו מוקרן כאן סרטו הראשון באורך מלא, "אני ביאליק", יש מאחורי אביב טלמור עשייה קולנועית לא מבוטלת.

כבר ב-1996 הוא נמנה עם כותבי הסדרה "תמונות יפואיות". שנה לאחר מכן היה בין תסריטאי סדרת הצעירים "חלומות נעורים". עוד שנה חלפה והוא כתב שני פרקים גם לסדרה "כחול עמוק". בהמשך עשה עריכת קריינות לסרטים הדוקומנטריים "פראדיס, גן עדן אבוד" ו"בן חורין", וב-2004 היה חתום על עריכת התסריט של הסרט הדוקומנטרי "החלום של פנדי".
 
פרט לכך, מאחוריו גם רקע אקדמי עשיר. מתחילת לימודי קולנוע ב"בית צבי", תואר ראשון במגמה לתסריטאות בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל-אביב, כמו גם תואר באמנות במסלול הרב-תחומי, ותואר שני בספרות.
 
"אני חייב לומר שצמחתי כקולנוען וכתסריטאי, מתוך זה שאני בא כאיש ספרות וכמשורר", מציין טלמור. "זה מה שעשיתי במקור, כבר מגיל הנעורים. אני בוגר סדנאות שונות לכתיבה יוצרת, הייתי מרצה בנושא, השתתפתי בפרויקטים מגוונים בתחום, אני בוגר כיתת 'הליקון (בית ספר לשירה)', שנת 96'. כלומר, אני מגיע מספרות לקולנוע, תחום שבו התפתחתי קודם כתסריטאי ועכשיו כבמאי".
 
במרכז הסיפור של "אני ביאליק" עומד אביב טלמור, משורר ומורה לספרות, היורש לירה אחת מאביו שאותו מעולם לא פגש ואשר התנכר אליו ולא הכיר בו. במהלך חיפוש שורשיו מגלה אביב שיש לו קשר דם למשורר חיים נחמן ביאליק (מיכאל כורש), מפרי אהבתו האסורה עם המאהבת שלו, הציירת אירה יאן (עירית גדרון).
 
הוא מאושר מהגילוי ופועל להוכיח אותו. מתעורר עניין ציבורי בו והוצאת ספרים מעוניינת לפרסם לו ספר שירים. אלא שהממסד הספרותי נחרד מהגילוי ומנהל ארכיון ביאליק יוצא להיאבק באביב ולטהר את שם המשורר הלאומי, שהיה חשוך ילדים.
 
אשתו של אביב (הדס קלדרון) נכנסת להריון, מסרבת להפיל והם נפרדים. אביב פורץ לארכיון ביאליק, גונב חומרי ארכיון, מאבד את אחיזתו במציאות ובמקום עבודתו. הוא מנתץ את קבר ביאליק, כדי לערוך לו בדיקת DNA, ונשלח לכלא. הישועה באה לו מכיוון אשתו.

דוקו-פנטזיה

הסרט (שאגב צילם בפילם, ב-16 מ"מ) משויך לז'אנר המוקומנטרי. מה אמת ומה בדיה בו?
 
"ירושת הלירה מהאבא, ותפקיד האימא, שמשחקת את עצמה בסרט, זה אמיתי לגמרי. אני מורה לקולנוע, ובסרט הפכתי את זה למורה לספרות, המלמד ביאליק וכו'. בחלק מהעובדות עשיתי התאמות כאלה ואחרות. גם מערכת היחסים בין הגיבור בסרט ובין אשתו היא לא כמו מערכת היחסים שביני ובין אשתי. לקחתי את הדמות ופיתחתי אותה, כשהסיפור האישי שלי, של החסך והיעדר אב בחיי, הוא המנוע והדרייב ליצירה, ובכלל לרצון שלי להפיק סרט קולנוע עצמאי, והוא זה שעזר לי לא להישבר באמצע.
 
"מפה וצפונה בניתי על מה היה קורה אם... והלכתי איתו צעד אחד קדימה. אני רואה תמונה של ביאליק ואירה וחושב על מה היה קורה אם ביאליק היה מממש את אהבתו לאירה. ואגב, גם מה היה קורה אם אבא שלי - ונגיד שהייתה שם אהבה - הוא היה מממש אותה והיה אומר: 'אני כן רוצה את הילד'. 
 

"אני ביאליק", צילום: יח"צ

"ה'מה היה קורה אם' לקח את זה למקום של תסריטאות קלאסית, בעקבות האירוע המחולל של מציאת התמונה של ביאליק ואירה על הקיר. הלכתי  לחפש את המשפחה ולזכות בזהות והכרה, ופתאום גיליתי מלוכה.
 
"בבית ביאליק סירבו שאני אצלם שם את הארכיון. מנהל הארכיון אמר לי, 'על גופתי המתה'. הלכתי לבית שלום עליכם, שם היה מנהל ארכיון, שלמה אבינרי. הבאתי שחקן וקראתי לדמות שגילם שלמה אברהמי, שיישמע דומה. הוא היה כמוהו, חצי ספרדי-חצי כיפה סרוגה.
 
"הלכתי על בסיס של המציאות ועשיתי לה מייק-אוף. לדעתי המצאתי ז'אנר, כי מה שעשיתי לא קיים. ברגע שנאמר 'רול קאמרה', נכנסתי לדמות של אביב, כבן משפחת ביאליק, בתוך מציאות מסוימת, מתועדת. זה כמו שתיכנס למרכז הליכוד ותגיד, 'אני הבן של ז'בוטינסקי'.
 
"הלכתי לבית ביאליק באירוע השקת ספר, ואמרתי 'אני הנין של ביאליק'. הכנסתי את הגיבור לתוך מציאות אמיתית, והכנסתי מציאות אמיתית לתוך מציאות מדומיינת. עשיתי כל מיני תרגילים, והכל במצלמה מהכתף, שייראה אמיתי. ואתה יושב שעה וחצי ושואל, מה כאן אמיתי?
 
"זה כל היופי, שיש לך שני רבדים. כלומר, גם אם זה היה סיפור אמיתי, הסרט עומד ומחזיק. זה דוקו-פנטזיה, כאילו אתה בוחן את החלומות והמאוויים של משורר. מצד אחד הכל אמיתי, אבל מצד שני זה לא אביב טלמור שאתה מדבר איתו. מעולם לא חשבתי שאני הנין של ביאליק ולא טענתי את זה בשיחות סלון".

"איפה שיכולתי לקבל אדם אותנטי, אז לקחתי"
 
איך בעצם התחיל הכל?
 
"גרתי ליד בית ביאליק ולמדתי בבית הספר דוד ילין. נדרשנו לעשות 'תרגיל מקום', ועשיתי אותו על בית ביאליק, יחד עם עוד שני חברים ללימודים, ירון יעקובי ושרה ברהום, שעושה את יחסי הציבור לסרט. הלכנו לשם, אני הייתי בפרונט, יעקובי עשה סאונד ושרה הייתה ממונה על הצילום, במצלמה מהכתף. היו שם מלא מבקרים ואמרתי להם: 'אני הנכד של ביאליק'. אז הם אמרו לי 'מה אתה אומר?! איזה יופי!'. וככה נולד הסיפור. זה נראה לי נורא מגניב, ומכאן זה התגלגל במשך 12 שנה".
 
12 שנה?! הייתה לך נשימה ארוכה.
 
"לצערי הרב זה לקח 12 שנה, הייתי שמח שזה ייגמר קודם, אבל פשוט לא קיבלתי תקציב. המערכות האטו את התקדמותי". 
 
יש בסרט שחקנים מקצועיים וכאלה שלא. מה היה המפתח שלך בליהוק?
 
"יש קבוצה של שחקנים ויש קבוצה של אנשים שמשתתפים בתפקיד עצמם, בהם רוני סומק, פרופ' זיוה שמיר, ירון לונדון, מוטי קירשנבאום ודורון לוריא. איפה שיכולתי לקבל בן אדם אותנטי, אז לקחתי. מנהל הארכיון סירב, אז לקחתי שחקן. איפה שלא ניתן לי לשלב אנשים אמיתיים, השלמתי זאת עם שחקנים. על בסיס תחקיר כמה שיותר נאמן למציאות, בחרתי בשחקנים שיעשו שחזור של המציאות". 
 

"אני ביאליק", צילום: יח"צ

איך עבדת עם השחקנים?
 
"זה היה דוקו נטו. הכנסתי אותם לסיטואציה, נתתי להם בריף קצר, ברמה של פיץ', כי הם לא קראו תסריט ולא ידעו מה להגיד. לא ידעתי מראש אפילו מה אימא שלי תאמר. אבל בעקבות התחקיר שערכתי, ידעתי מה להגיד להם ואיך לכוון אותם פחות או יותר. שחקנים הם שחקנים, אפילו אם הם צריכים לעבוד פרי סטייל. היה בהפקה הזו הרבה אלתור ונכנסו לסרט סצנות שבכלל לא היו כתובות. הכל היה פרוע ומשוחרר".   
 
מה באמת ידעת על הרומן בין ביאליק ואירה יאן?
 
"עשיתי תחקיר מעמיק וישבתי על העובדות עם פרופסור זיוה שמיר. קראתי כל מה שנכתב תחת כל עץ רענן. עשיתי תואר שני על ביאליק. אני אמנם לא אחד מחמשת חוקרי ביאליק הגדולים לדורותיהם, אבל אני אחד שיודע לא מעט על הבסיס המחקרי שלו.
 
"הסרט מתבסס על סיפור אהבה אמיתי בין אירה וביאליק, כשלסיפור הזה יש כמה גישות מחקריות שונות. האחת שבה בחרתי לנקוט היא של פרופסור זיוה שמיר, שגם מופיעה בסרט כאמור וטוענת שסיפור האהבה של ביאליק עם אירה הוא חשוב, מהותי, דרמטי ובעל תפקיד בשירה שלו. יש התייחסות בשירה שלו אליה.
 
"להכרתי, בסיפור הזה ביאליק לקח את הבחירה הפחדנית. הוא הלך עם האישה הנשואה שלו, מניה אברבוך, שלא הולידה לו ילדים, וגם לא ידעה מילה בעברית. את 'עיר ההריגה' הוא כתב ב-1904, ובין גיל 35-29  התנהל סיפור האהבה שלו עם אירה יאן. אותה הכיר ב-1903, אחרי פרעות קישינב. אז ישנה במיטה לצידו אישה שלא יודעת מילה בעברית, בעוד הוא, המשורר הלאומי, מוביל את המהפכה הציונית בשפה העברית.
 
"כל מילה ב'עיר ההריגה' חקוקה בסלע, ובעקבות השיר הזה נולד ארגון 'בר גיורא' וכל הרעיון של הגנה עצמית. וכל אותה עת הייתה לצידו אישה אידישאית מאיזה שטייטל, ואין להם ילדים, אז הוא הגיע לצומת שבה היה צריך להחליט אם הוא הולך עם האהבה שלו.
 
"אירה יאן עזבה את בעלה, ממנו הייתה לה ילדה. ונסעה לארץ. היא הייתה ציירת אינטלקטואלית שציירה את ספרי השירים של ביאליק, תרגמה אותו לרוסית וחשפה אותו לעולמות תרבותיים שלא הכיר. היא הגיעה לארץ והוא היה אמור לבוא אחריה, אבל הוא לא בא. הוא כתב לה את 'הכניסיני תחת כנפך', אבל היה אז בקונגרס הציוני השביעי בהאג, ב-1905.  

"הוא היה אמן חובק עולם, חובק מדינות, יצירה, ציור, אינטלקטואליות. הוא והיא היו שתי נפשות תאומות, והוא היה צריך לקבל החלטה, אבל קיבל את ההחלטה הזעיר-בורגנית הנורמטיבית, לשמור על שמו הטוב.
 
"לקחתי את זה בסרט צעד אחד קדימה, ואמרתי מה היה קורה אם הוא 'חס וחלילה' היה עושה את הצעד המתבקש ולא את זה הפחדני. הם היו יכולים לחיות ביחד ושיהיה להם ילד. תפנית עם משמעויות עצומות. בכל אופן, זה היה סיפור אהבה מאוד גדול, הכי גדול שהיה לו בחיים, ויש על זה מחקרים. יש מכתבים שלה אליו. אבל הוא התכחש לה. היא נסעה לאלכסנדריה, בתקופה בה השלטון העותומאני התייחס לרוסים כאל אזרחי מדינת אויב, חזרה משם וכל הציורים שלה נעלמו. והיא חטפה שחפת ומתה ממנה. סיפור טרגי".

כל הזמן בתוך הכסף, בד בבד עם לביים ולשחק

כיוצר של סרט ראשון, בחרת בדרך הכי קשה: גם להרים הפקה לא פשוטה, גם לביים וגם לשחק בתפקיד הראשי.
 
"לא כל כך ידעתי למה אני נכנס. עשיתי הרבה אודישנים ופיילוטים, הכנתי את עצמי טוב-טוב. אבל עדיין כשאתה מול המצלמה אתה לא רואה את המוניטור, ואז אתה חייב לסמוך על מישהו, אבל אתה חייב לבדוק את עצמך. כשהוא אומר לך שיש לך את החומר - אתה צריך לראות אם הוא מתכוון למה שאתה מתכוון. 
 
"זה תהליך מאוד קשה. שלא לדבר על זה שהייתי המפיק של הסרט, חצי מפיק בפועל ובוודאי שמפיק על. אני עושה את האודישנים, אני משלם לקייטרינג, ואחראי לארט, לפרופס. אני כל הזמן בתוך הכסף, בד בבד עם לביים ולשחק. ואני גם כתבתי את התסריט ולך תדע אם זה טוב, אם זה בכלל עובד. ומעבר לכך, בתור שחקן אני צריך לעבור מסך, להיות רגוע. ובינתיים מטריפים אותי כמפיק לגבי הסט הבא. וזה פיצ'ר ראשון. בכלל לא היה קל". 
 

"אני ביאליק", צילום: יח"צ

מאחר והשקעה עצמית לא מבוטלת הייתה כרוכה בהפקה, טלמור, 48, מצא עצמו בקשיים כלכליים אישיים ובבעיות של חוסר יכולת לממן צרכים אישיים שלא לדבר על תשלום לאנשי המקצוע שעבדו איתו.
 
"רק בסוף קיבלתי כספי קרנות להשלמת הפרויקט, וזאת אחרי שהעורך אורי בן דב תרם לי 40 ימי עריכה בחינם. כלומר, 44 אלף שקל הוא נתן מהכיס שלו, לא שילם משכנתא ולא אוכל לילדים שלו.
 
"אחרי 44 משמרות עריכה, הגיעה השלמה של 20 אלף דולר מהקרן החדשה ו-30 אלף דולר מקרן הקולנוע, ואז יכולתי לצ'פר אותו ולשלם לאנשים. אבל עד אז, כמעט כולם בהפקה ובצוות השחקנים עבדו ללא תשלום או כמעט ללא תשלום. וזה היה סרט יחסית מושקע: יש ארט מצוין (שחר בר אדון ותמר עמרם), סצנות המונים, לוקיישנים. לא חלטרנו. התקציב הסופי שלו הוא בסביבות 600 אלף שקל, אבל הלוואי והיה לי יותר. הסרט יכול היה להיראות הרבה יותר טוב".

אמנות לא מוסרית
 
בחודש אוקטובר האחרון זכה "אני ביאליק" במקום הראשון בתחרות הקולנוע העצמאי "פרינג'ידר", במסגרת פסטיבל חיפה. "ההכרה בו היא בפירוש תמורה על כל מה שעברתי. אין כמו המתיקות של הזכייה", הוא אומר. "זה התגמול הכי טוב על המחיר ששילמת".
 
כאחד שלמד על בשרו את חשיבות הכסף גם כשרוצים לעשות אמנות, נקט טלמור בצעד יוצא דופן, במיוחד כשמדובר באיש מתחום התרבות והאמנות, כשהקים בית השקעות בשם Utrade – חברה המתמחה במסחר אוטומטי.
 
"אני ב'גלות' אמנם, אבל לא הייתה לי ברירה אלא לעשות, זמנית לפחות, הסבה מקצועית, כך שבסרט הבא כל מה שעברתי ב'אני ביאליק', כבר לא יקרה", הוא מסביר. "אין לזה צורה ואני עדיין חייב כסף להפקה. לכתוב אני יודע, לביים אני יודע, לשבת עם עורך אני יודע, לעבוד עם צלם אני יודע. אז חסר לי הגלגל החמישי – ההפקה. יש לי תסכול עמוק מזה, אז עד הפרויקט הבא אני חייב לשפר את העניין הזה ולהביא כסף.
 
"הקולנוע זה תחביב יקר. בעיניי זו אמנות לא מוסרית, בגלל שהיא עולה כסף.  צריך לשלם הרבה בשביל לרגש".

הסרט "אני ביאליק" יוקרן בשבת, 27 באפריל 2013 ב-13:00 בסינמטק תל אביב.