התווים אינם מספקים את התשובות

"33 וריאציות לפסנתר על ולס של אנטון דיאבלי" מאת בטהובן נחשבת לאחר היצירות התובעניות והמורכבות שנכתבו אי פעם לפסנתר. לדעת רבים אין יצירה המתחרה בה.
 
את היצירה  תנגן אסתרית בלצן בסדרת הקונצרטים הבאה שלה בתל-אביב, ירושלים וחיפה, החל מיום שישי הקרוב.
 
בלצן מוכרת מאוד בנוף העשייה המוזיקלית בישראל בזכות תכניותיה שהם תת-סוגה אישית מאוד של מה שנקרא "הקונצרט המוסבר". המתכונת היא בדרך כלל התמקדות במלחין מסוים ובכמה יצירות שלו, או בתקופה לכל תכנית מזמינה בלצן אמן נוסף (לעתים זו תזמורת שלמה ומנצח). כל תכנית כזו עולה 17 פעמים ומספר הצופים בכל סדרת מופעים מגיע ל-7,000. הפעם  המופע שונה.    
 
הפעם אין אמנים אורחים. הפעם היא והקלידים יוצאים למסע תרמילאי מובהק שתחילתו ברורה וסופו לא ידוע.  אסתרית לוקחת את אלפי מאזיניה לכבוש פסגה. שם הפסגה הוא  "33 וריאציות על ולס של דיאבלי מאת בטהובן"  מכשיר הג'י.פי.אס שלה הם התווים של בטהובן, "אבל," אומרת אסתרית, "התווים אינם מספקים את התשובות. בכל אופן לא את כל התשובות".
 
תחילתה של היצירה בפעלול מסחרי של אנטון דיאבלי, מלחין ובעיקר מו"ל וינאי שחשב על פעלול שיווקי. הוא חיבר ולס פשוט 64 תיבות בס"ה ושלח אותו למלחינים שחיו בווינה באותו זמן ובקש שכל אחד יחבר וריאציה על הוולס הזה. הוא מצידו התכוון להוציא את כל הוולסים לאור בספר תווים אחד. אמנים רבים נענו לאתגר בכללם אפילו פרנץ ליסט שהיה נער בן 12 באותו זמן. רוב המלחינים גם נשארו נאמנים לממדיו המקוריים של הוולס, אותן 64 תיבות. המלחין היחיד שלא החזיר את הנוסח שלו היה בטהובן.
 
בטהובן, כך יסתבר לימים השקיע ארבע שנים בכתיבת וריאציות על אותו ולס של דיאבלי. הוא חיבר 33 וריאציות. כאמור היצירה נחשבת לפסגת היצירות לפסנתר וכאלה יש לא מעטות. מה משך את בטהובן לכתוב  דווקא על יצירה קטנה ולא חשובה את יצירתו החשובה ביותר לפסנתר. לשאלה הזאת כמובן אין תשובה ברורה. היעדרה של תשובה הצית את דמיונם של כותבים רבים אחד מהם מויזס קאופמן גם כתב מחזה בשם "33 וריאציות" על השאלה הזאת, המועלה מזה כשנה בתיאטרון בית ליסין.
 
"הווריאציות הן  יצירתו הגדולה האחרונה לפסנתר של המלחין", מספרת אסתרית בלצן. "הוא השאיר אותנו תוהים למה הוא התכוון כאם ומה הוא רצה שם. למה בכלל יש 33 וריאציות. הרי אלו לא הווריאציות הראשונות שלו, הוא כבר חיבר אפילו 32 וריאציות על נושא מקורי. למה 33 ? העניין הזה הטריד  חוקרים לאורך הדורות. ראיתי את ג'יין פונדה בתפקיד ד"ר קתרין ברנדט, שיוצאת לספריות בבון, עיר הולדתו של בטהובן כדי לגלות תשובות לסיבות שבגללן בטהובן התמודד עם הוולס הבסיסי של דיאבלי".

אסתרית בלצן צילום: יח"צ

מוזיקה צרופה בלי גימיקים
  
אז למה בחרת לקונצרטים דווקא בוריאציות דיאבלי?
 
"לשאלה הזאת יש לי דווקא תשובה ברורה מאוד וחד משמעית. אני ניצבת על הבמה בסדרת קונצרטים מוסברים כבר כמה עשרות שנים. אני לא היחידה, יש עוד רבים, חלקם הגדול באו אחרי. במסגרות האלה בדרך כלל הקהל רוצה לשוב ולשמוע את אותן יצירות והמסבירים המרצים נענים לבקשות. בשלל האפשרויות של הז'אנר הזה, של הקונצרטים המוסברים, לא מתמודדים עם יצירה מן הסוג הזה".
 
כלומר?
 
"'33 הווריאציות' אינה יצירה של הקהל הזה. הקהל הזה בחיים לא יגיע אליה מעצמו, בהכללה כמובן. זהו כתב חידה.  היצירה אינה להיט צורני. יצירה שקשה מאוד לעקוב אחרי התפתחותה. השאלה היא איך אתה מגיש יצירה כזאת, יצירה אקדמית כזאת, מבלי לוותר על רמה.
 
"במופע-קונצרט אני מדברת על היצירה  במשך כחצי שעה ואחר כך מנגנת אותה במשך כשעה. בשיחה אני מנסה לתהות בקול רם על שאלות הבסיס. איך או למה חשב בטהובן היצירה הזאת. ולאור התוצאה סדרה של יצירות קצרות שנוגעות בהיבטים כה רבים של המוזיקה, של החיים בכלל. אם אמת מידה למוצלחותה של וריאציה היא קרבתה או התרחקותה של היצירה מן המקור.
 
"האם זה היה בטהובן החרש, שהקשיב רק לקולות הפנימיים? אולי בטהובן הבודד? או בטהובן המוטרף? אולי נביא זעם שראה את עתידה של המוזיקה ביצירה? או את עתיד העולם דרך היצירה הזאת? למה היו האסוציאציות שלו במהלך הכתיבה? מהן האסוציאציות שלנו במהלך הנגינה או ההקשבה? למה  דווקא שלושים ושלוש? האם בטהובן  התייחס בכלל לכלי שעמד לרשותו בימי חייו או שהוא כבר ידע לנבא את הכלים החדשים יותר אלו שהוא היה חולם עליהם, ושמע בעיני רוחו איך היצירה תישמע? שאלות שאנחנו שבים ושואלים בכל פעם מחדש".
 
איך את יודעת שהקהל, שכמו שאת אומרת, רגיל לדברים הפופולריים, ילך איתך גם בהקשבה ליצירה הזאת?
 
"אני יודעת שעמידה מול קהל תלויה באיש המופיע. אם אני מתרגשת ונותנת את הנשמה, גם הקהל מתרגש ונותן את הנשמה. כל היתר מבחינתי זו רק טכניקה. זהו אתגר ללא ספק. תכנית של מוזיקה צרופה אין גימיקים: לא תירס ולא קוסם".
 
את חולקת עם הקהל את השאלות העקרוניות?
 
"בוודאי, האם אילו בכלל וריאציות. איך בטהובן תוקף את הנושא. היצירה לא נשמעת כווריאציה. יש כאן גרעינים קטנים שהופכים לדיון מוזיקלי. לא שומעים מנגינה ובוודאי לא את המנגינה המקורית".
 
מתי ניגנת את היצירה לפני קהל בפעם האחרונה?
 
"לפני יותר מעשרים שנה. הייתי אז פעילה בקבוצת מוזיקה נובה שהיתה לפני אחת ההפקות הגדולות שלה ונאלצתי לבטל את השתתפותי כי הכנתי רסיטל עם היצירה. הופעתי איתה פעמיים:  פעם כשלוויתי את הנגינה בהסברים ופעם שנייה ללא הסברים.  הופעתי וזכיתי  בביקורת הטובה ביותר שנכתבה עלי מעולם".
 
את מדברת על הקושי שביצירה ואינך חוששת שהקהל יגיב ברגליים?
 
"אני לא מפתיעה את הקהל שלי. אותם אלפי מנויים שבאים לאולמות השונים בארץ יודעים למה הם באים".

יונה אליאן ואלכס פלג ב-"33 וריאציות" בבית ליסין, צילום: דניאל קמינסקי

ספינקס צופן סודות
 
האם הקשבת להקלטות מוקדמות של היצירה למשל לזו של ארתור שנאבל שנחשב לפרשן מובהק של יצירות בטהובן בייחוד של הווריאציות?
 
"זו יצירה שאינה דומה לשום דבר. חלק מהווריאציות סתומות, אינן מתקשרות למשהו מוכר. ממש ספינקס צופן סודות. יש כאן דברים שמזכירים  מוסורגסקי, את דביסי (מלחינים שחיו שנים רבות אחרי בטהובן). בהכנות הקשבתי לביצועים שונים. ובאמת  מכל הפסנתרנים שנגשו ליצירה, ארתור שנאבל שהקליט את הווריאציות בשנת 1937, הציע פתרונות למקומות שונים שפסנתרנים אחרים אולי ניגנו אבל לא יצרו פרשנות.
 
"גם הפסנתרן אלפרד ברנדל, העניק ליצירה פרשנות מרתקת. כדרכו הוא לא הסתפק בהקלטה הוא גם כתב ספר על היצירה. ברנדל נתן לכל וריאציה שם. את היצירה הענקית לארבעה חלקים ויצר סונטה. בפרק הראשון עשר הווריאציות הראשונות (10-1), בשני  עשר הבאות (20-11), בשלישי תשע הבאות (29-21) ובאחרון ארבע הווריאציות האחרונות (33-30) ואת הקודה. גם אני מחלקת את היצירה  לארבעה חלקים אבל חלוקה שונה מזו של ברנדל".
 
למה צריך לחלק את היצירה לגושים או למזג וריאציות לכלל פרקים?
 
"צריך לנשום. כל אחד צריך לנשום. גם האמן שעובד באמצעות ידיו ולא באמצעות מיתרי קולו. נשימה היא חלוקה. צריך לקחת פאוזות. אתה שותה מים בין פרק לפרק. בטהובן  עצמו הקדיש ארבע שנים לחיבור היצירה. הוא החל בחיבור היצירה  וחיבר 23 וריאציות אבל לא הרפה. עד שהיו בידיו 33 וריאציות. למה? למה לא הסתפק ב-23 מה יש בצמד הספרות 33?
 
בטהובן אינו נשען על יצירות אחרות, אינו מצטט  לאורך כל הווריאציות יצירות של עצמו או של מלחין אחר, למעט  ציטוט אחד. האריָה של לפורלו, המשרת של הדון, דון ג'ובני באופרה של מוצרט. בווריאציה מלגלג בטהובן על האריָה. 
 
באריה לפורלו מונה את כיבושי אדונו דון ג'ובני. ומהו המספר המשמעותי באריה? 1003, כמספר כיבושי הנשים בספרד. שוב 3 כספרה אחרונה.  יש עוד שאלות שמבקשות תשובה. בטהובן מקדיש את היצירה  לבטינה ברנטאנו, אשת חברה ידועה. ברנטאנו שהכירה את בטהובן ואת יוהן וולפגנג פון גיתה, חיברה ספר שנקרא 'הרומן של גיתה עם ילדה'. למה מקדיש בטהובן את היצירה  למישהי שהיא בעיני לא יותר מקרציה, מעין מוניקה לווינסקי של העבר? אין תשובה. ייתכן שהתשובה, כמו שמציע מילן קונדרה בספרו 'אלמוות'  שכולם  מחפשים אחיזה בנצח".    
 
הקונצרט יעלה ביום שלישי, 7 במאי 2013, ב-10:00 וב-20:00, במוזיאון תל אביב, אולם רקנאטי. כמו כן יעלה הקונצרט במוזיאון ביום שישי, 10.5.13, בשעה 10:00; ביום ראשון, 12.5.13, ב-20:00; ביום שני, 13.5.13, ב-10:00 וב-20:00; וביום שישי, 24.5.13, ב-10:00 וב-14:00. בחיפה, באולם רפפורט, יעלה הקונצרט ביום שישי, 17.5.13, ב-10:00, ובמוצ"ש, 18.5.13, בשעה 17:00. בירושלים יעלה הקונצרט באולם הנרי קראון, ביום ראשון, 19.5.13, ב-20:00. לפרטים: 03-6420847.


*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק