פסטיבל הקולנוע בירושלים ייפתח היום בהקרנת ענק חינמית של "מלחמת העולמות". נחום מוכיח כבר צפה בסרט החדש של ספילברג, שמוכן להרוס את הפלנטה, רק כדי לשנות את דימויו של תום קרוז, מאב שלא שם קצוץ על ילדיו להורה מסור ואכפתי. אפקטים מרהיבים ובימוי מיומן לסיפור קלוש למדי.
אמן הקולנוע האפקטיבי
באוגוסט 81`, כששהיתי בניו יורק, נכנסתי ל"זיגפילד", מבתי הקולנוע הכי מצוידים ומאובזרים טכנית שם, כדי לצפות בסרט "שודדי התיבה האבודה" של סטיבן ספילברג, שעלה אז למסכים בתפוח הגדול. פורמט ה-70 מ"מ, דולבי סראונד מרעיד אולם, וכל האפקטים הוויזאוליים והממוחשבים שהיו אז בפריצה דרמטית, הפכו את חוויית הצפייה בסרט לוואוו מתפעם אחד גדול.
כבר אז ספילברג לא היה טירון באפקטים, אלא פורץ דרך שתוך זמן קצר יהפוך למייסטר הכי בולט בתחום. ב"מלתעות" תחילה, ואחר כך ב"מפגשים מהסוג השלישי", הוא החל בדיאלוג פורה מתמשך עם עולמות סינמטיים פנטסטיים, תוך שימוש בטכנולוגיות חדישות מתפתחות - אלה שעליהן שקדו האולפנים החדישים שהקים ידידו ג`ורג` לוקאס (בעיקר לצורך מימוש חזון "מלחמת הכוכבים" שלו).
שנה לאחר מכן יטיל ספילברג את אחת הפצצות הקולנועיות האפקטיבית (גם מלשון אפקטים) ביותר בקריירה שלו – "אי.טי – חבר מכוכב אחר". מאז ועד היום, בצד סרטים יותר "אנושיים", שלא מתבססים בעיקר על שליטה בטכנולוגיות המפותחות בתחום, המשיך הבמאי המחונן (שרוב יצירותיו הוכיחו את עצמן גם בקופה) לשכלל ולשדרג את הקולנוע שטוף האפקטים הממוחשבים שבו התמחה, ויצר סרטי פנטזיה מדוברים כ"פארק היורה", "איי.אי – אינטליגנציה מלאכותית", "דו"ח מיוחד" וכו`.
יום הדין: סופשבוע עם הילדים
סוף יוני 2005. "מלחמת העולמות", סרטו החדש בז`אנר המד"ב, בהחלט מתכתב עם קודמיו, אם כי מנסה ליצור עוד עליית מדרגה בתחום. הסיפור, המבוסס על ספרו הנודע של ה. ג`י וולס מ-1898 – וכידוע אורסון וולס הכניס את אמריקה לפאניקה בשנות ה-50 כשהפך אותו ביצירתיות רבה למשדר רדיופוני ריאליסטי כביכול - עוסק בניסיון השתלטות של חייזרים אכזריים על הפלנטה שלנו.
הדברים מובאים מזווית הראייה של ריי פריאר (טום קרוז, בשיתוף פעולה שני עם ספילברג, אחרי "דו"ח מיוחד"), עובד נמל גרוש בניו ג`רזי, ששני ילדיו בני העשרה, רובי (ג`סטין צ`טווין) ורייצ`ל (דקוטה פאנינג), חיים עם גרושתו, והתקשורת שלו אתם גרועה ביותר. בנקודת הפתיחה של הסרט מארי (מירנדה אוטו), אשתו לשעבר של ריי, משאירה בביתו המוזנח את ילדיהם לסופשבוע, ויוצאת עם בעלה לבוסטון. ריי, כהרגלו, לא ממש מתחבר לילדיו, אבל הדברים משתנים כשהאדמה פוערת את פיה, ונראה כי יום הדין הגיע.
עננים שחורים משחור מקדירים את פני השמים, ברקים סידרתיים בעוצמות לא מוכרות תוקפים את האיזור, ופתאום, בצומת הסמוכה למקום מגוריו של ריי, מגיחה ממעבה האדמה מכונה תלת רגלית ענקית, ומשגרת קרניים קטלניות ששורפות ומכלות כל מה שבטווח ראייתן.
הצד האפל של אי.טי
עד מהרה יתברר שמדובר במתקפת חייזרים מתואמת על כדור הארץ כולו. צבא שלם של מכונות ענק מאיימות משמידות בקלות רבה את הפלנטה, מסתנכרנות עם הברקים שנוצרו בשמים, ומתאיישות בחייזרים אינטליגנטים מכוערים, דמויי עכברים-עטלפים-ערפדים. אלה, יתברר בהמשך, שואבים אנשים לתוך המכונות, שם יונקים את דמם (שהוא, אפשר להבין, סם החיים שלהם) ויורקים את הגופות חזרה לפני האדמה ההרוסה והחרבה.
ריי נוטל את ילדיו ובורח איתם לכיוון בוסטון, כשבדרך הם ייאלצו להתמודד עם פליטים נרדפים כמותם שהפכו לאספסוף פרוע, להיאבק בפולשים האכזרים, לנסות למצוא מקומות מקלט זמניים ולנדוד הלאה, כדי להגיע למקום מבטחים. אז יתגלה ריי לפתע כאב אמיץ ואכפתי, שטובת ילדיו בלבד לנגד עיניו, והוא יעשה הכל כדי להגן ולגונן עליהם. במרוצת התהליך לא יחסוך מאיתנו ספילברג את כל השטיקים החדשים שלמד בתחום האנימציה הממוחשבת, ויצור המחשות ריאליסטיות למדי של אסון קולוסאלי שכולו חורבן והרס.
או. קיי, אז לראשונה בקריירה יוצר ספילברג את הצד האפל של אי.טי- חייזרים לגמרי לא חביבים. ונכון שהאפקטים והטכניקה כל כך מוקפדים ומדויקים (אם כי מזכירים באסוסיאציה סרטי אסונות נוסח "היום השלישי" ו"היום שאחרי מחר"), שאתה יושב שעתיים בבית הקולנוע ומרותק למתרחש על המסך. אבל כשנגמר הכל, אתה שואל את עצמך, איפה הנשמה?
דמויות קלושות, חייזרים לא אמינים
ההתבססות על היצירה הקלאסית של ה.ג`י וולס היתה חייבת להניב מוצר קולנועי הרבה יותר חזק ומפותח ברמה הנרטיבית. ב"מלחמת העולמות" גרסת ספילברג, הסיפור רדוד, שטוח וחד מימדי, וכל הדמויות נוסחתיות וקלושות: הבן רובי מפגין רוח נעורים מרדנית טיפוסית, הבת רייצ`ל סובלת מחרדות ומאיבוד קונטרול ובעיקר צורחת, וריי עצמו? נראה כאילו הבמאי היה מוכן להרוס את כל הפלנטה, רק כדי לגרום למהפך בדימויו, מאב שלא שם קצוץ על ילדיו, להורה מסור ואיכפתי.
אפילו שחקן איכותי כטים רובינס נכנס כאן, באדיבות ספילברג, למלכודת של דמות סטריאוטיפית מוקצנת של אדם תמהוני, ספק נביא זעם, שמתקפת החייזרים הוציאה אותו מדעתו והוא מנסה להשיב מלחמה שערה.
ואיך אפשר לתפוס בהיגיון, אדון ספילברג, שהחייזרים האינטליגנטים בהרבה מההומו-ספיאנס (הם, כך מנסה הסרט לטעון, הטמינו את מכונות הענק התלת רגליות במעבה האדמה כבר לפני מיליון שנה, או משהו כזה, בהמתנה ליום פקודה) נבהלים מגלגל של אופניים במרתף הרוס, או שהצגת מראה בפניהם מוליכה אותם שולל?
דל ומאכזב
אז נעזוב לרגע את היכולות הבדרך כלל משופרות יותר (ממה שהוא מפגין פה) של טום קרוז, ואת מפגני העליצות האופוריים שלו בכלי התקשורת לנוכח הרפתקת חייו המתקרבת – הנישואין לקייטי הולמס. ונעזוב את הסוגייה האם ההצגה הזו נועדה לקדם את סרטיהם, "מלחמת העולמות" שלו ו"באטמן ההתחלה" שלה. הרי שניהם היו ממילא מגיעים (כפי שאכן קרה) לראש טבלת הסרטים הנצפים באמריקה (נכון לסוף השבוע האחרון, "מלחמת העולמות" במקום הראשון עם 113 מיליון דולר, "באטמן ההתחלה" בשני, עם 155, רווח מצטבר של שלושה שבועות). האישיו כאן הוא ספילברג.
נראה שבסרטים שבהם הוא משקיע את מירב המאמצים באפקטים, הוא נופל בגדול במרכיבים הבסיסיים של הקולנוע – סיפור מרגש ודמויות מפותחות. לדעתי, סרטיו האחרונים נטולי הפירוטכניקה, "תפוס אותי אם תוכל" ו"טרמינל", היו הרבה יותר נוגעים ונכונים, וקרובים הרבה יותר לסרטים המשובחים שעשה בראשית הקריירה, "דו קרב" ("דואל") ו"שוגרלנד אקספרס".
שורה תחתונה: למרות ההצלחה המסחרית הצפויה, "מלחמת העולמות" הוא סרט דל ומאכזב, שלא יירשם כאחד מאבני הדרך החשובות בקריירה של ספילברג.
"מלחמת העולמות" ייפתח היום (ה`) , ב- 20:00, את פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים בהקרנה חגיגית על מסך ענק בבריכת השולטן בירושלים. כרטיסים ניתן להזמין בקופת סינמטק ירושלים 02-5654333.
לפרטים נוספים
תכניית הפסטיבל
נבחרו הסרטים העלילתיים לתחרות וולג`ין
נבחרו הסרטים התיעודיים לתחרות וולג`ין
מלחמת העולמות יפתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים
קולנוע לאור ירח
נחום מוכיח
07/07/2005
:תאריך יצירה
|